It is forbidden for one to leave the synagogue before the Kedusha D'Sidra [a.k.a. "Uva L'tzion"]. Gloss: After the conclusion of the prayer, we say Aleinu L'shabbei-ach while standing (Kol Bo), and one should be careful to say it with concentration; and when he reaches [the words] "Lo Yoshia", he should pause a moment before saying "Va-anachnu Kor'im etc." (Tur). And they say Kaddish Yatom after Aleinu; and even if there is no orphan in the synagogue, it should be said by a person who does not have a [living] father and mother; And even one who has a [living] father and mother may say it as long as his father and mother are not particular about it [Agur, Tashbe'tz, and Teshuvat Maharil - siman 64]. And one should say "Pitum haKetoret" in the evening and morning after the prayers; and they say "Ein Kelokeinu etc" first. And then they say "Ha'shir She'halevi'im Hayu Om'rim Ba'mikdash", but only during Shacharit (Tur). There is an opinion that one should be careful to recite "Pitum Ketoret" from a text and not by heart; since the reading is in place of the burning [of the incense], and we are concerned that he might omit [Beit Yosef in the name of Mahari"a and Orchot Chaim] one of the spice ingredients [in his reading], and we say that there is a death penalty for someone who leaves out one of the spices [from the actual Ketoret]. Therefore, the custom is to not recite it during the week when people are rushing to get to work, and we are concerned that one might omit [one of the ingredients]. And when one leaves the synagogue, he should say "Hashem, nechani etc." [Kol Bo], and he bows and then leaves. [Mahari"l]
אסור לאדם לצאת מב"ה קודם קדושה דסדרא: הגה ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד (כל בו) ויזהר לאומרו בכוונה וכשמגיע אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר ואנחנו כורעים וכו' [טור] ואומרים קדיש יתום אחר עלינו ואפי' אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפי' מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו אם אין אביו ואמו מקפידין [אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סי ס"ד] ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. ואומרים השיר שהלוים היו אומרים במקדש שחרית לבד (טור) ויש שכתב וליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג [ב"י בשם מהרי"א וא"ח] אחד מסמניה ואמרינן שהיא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה ולכן נהגו שלא לאומרו בחול שממהרין למלאכתם וחיישינן שמא ידלג וכשיוצא מב"ה אומר ה' נחני וגו' [כל בו] ומשתחוה ויוצא: [מהרי"ל]:
...
המנהג פשוט כששני יא"צ מטילין גורל ביום שיש בו ג' קדישי' אותו הזוכה ראשון אומר ב' קדישים דלא כמ"ש בס' צ"ץ סכ"ו ושיפילו גורל חדש על הקדיש הג' ע' סוף סוכה, ב' שיש להם יא"צ וא' רוצה להשכים לדרך למחר ואמר תן לי עתה הקדיש וטול אתה למחר והשני אומר לא כי אלא נפיל גורל נ"ל דהדין עם הב' דאין כופין על מדת סדום כיון שיש ריוח בהקפדה דשמא יפול עליו של ערבית ויאמר שניה' כמ"ש בח"מ סי' שי"א וכן מצאתי סי' קע"ד ע"ש ואף שבש"ך שם כתוב דוקא כשניזק מ"מ אין דבריו מוכרחים וגם לא דמי להאי ועוד דיכול לו' אני רוצה להקדים עצמי למצוה שהרי כשיש ג' מטילין גורל ולא אמרי' יאמר כל א' קדיש א' אלא מפני שכל א' רוצה להקדים עצמו למצוה:
...
השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך אם א"ל ספינה זו אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם אע"פ שנתן לו השכר יחזיר כל השכר שהרי זה אומר לו הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא יין מכל מקום ואוליך בה: הגה ואם אפשר להוציא הספינה מן המים ולהשכיר ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה צריך להשכיר כמו שנתבאר לעיל סי' ש"י לענין חמור (הגהות מיימוני פ"ה דשכירות):
...
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו שאמר לו צא ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו ואם לא אמר לו צא אם אותה חצר אינה עשויה לשכר אינו צריך להעלות לו שכר (אע"פ שהוציא את הבעל הבית בעל כרחו מן הבית והוא דר בו (מרדכי פרק כיצד הרגל) ואפילו היה רגיל להשכירו רק שעכשיו לא עביד למיגר בתר האי שעתא אזלינן) (נ"י פ' הנ"ל) אע"פ שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו שזה נהנה וזה אינו חסר: הגה ודוקא שכבר דר בו אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו אע"פ דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר ה"מ בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל החצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול אלא שאינו רוצה אין כופין אותו לעשות בחנם (מרדכי ונ"י פרק הנ"ל) ואם החצר עשויה לשכור אע"פ שאין דרך זה לשכור צריך להעלות לו שכר שהרי חסרו ממון: הגה מיהו אם לא היה דר בו אלא שגזלו ממנו פטור לשלם השכירות (טור ס"ו בשם הרא"ש ולאפוקי מהרמ"ה) וסתם בתים בזמן הזה קיימי לאגרא ואע"ג דעדיין לא השכירו מעולם (מרדכי פ' כיצד הרגל והגהות מיימוני פ"ג דגזילה ועיין בת"ה סי' שי"ז):
It is reported that a certain person bought land along the boundary of his father’s property. After some time the father died. When they came to divide the estate, this person said to his brothers: Give me my portion of the estate along my boundary. Rabba said: In a case such as this, the court compels people to refrain from conduct characteristic of Sodom. The court forces a person to waive his legal rights in order to prevent him from acting in a manner characteristic of the wicked city of Sodom. Since it makes no difference to the brothers which portion they receive since the parcels of land must be of equal value, whereas it matters to this brother that the area he receives should be adjacent to the land he already bought, the court forces the others to give this brother his portion along his boundary.
הָהוּא דִּזְבַן אַרְעָא אַמִּצְרָא דְּבֵי נְשֵׁיהּ. כִּי קָא פָּלְגוּ, אֲמַר לְהוּ: פְּלִיגוּ לִי אַמִּצְרַאי. אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן זֶה – כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם.
The Gemara asks: What are the circumstances of this question? If we say that the case concerns a courtyard that does not stand to be rented out, i.e., if the squatter would not have lived there the owner would have kept it vacant, and the man squatting there is someone who would not have rented other living quarters because he has other lodgings available to him for free, then it is a case where this one, the squatter, does not derive benefit, and that one, the owner, does not suffer a loss; in that case certainly no payment is necessary. Rather, say that the discussion concerns a case of a courtyard that stands to be rented out, and the man squatting there would have rented other living quarters. If so, then this is a case where this one derives benefit and that one suffers a loss, and in that case he certainly must make payment. The dilemma was not with regard to either of these circumstances.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּחָצֵר דְּלָא קָיְימָא לְאַגְרָא, וְגַבְרָא דְּלָא עֲבִיד לְמֵיגַר – זֶה לֹא נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר! אֶלָּא בְּחָצֵר דְּקָיְימָא לְאַגְרָא, וְגַבְרָא דַּעֲבִיד לְמֵיגַר – זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה חָסֵר!
...
הא איתהנית - אפילו למ"ד בפ"ק דב"ב (דף יב:) כופין אותו על מדת סדום ויהבינן ליה אחד מצרא שאני הכא שהיה יכול למונעו מתחילה מלדור בביתו ולמ"ד התם מעלינן ליה כנכסי דבר מוריון משום דדמי למונע חבירו מתחילה לדור בביתו אבל הכא כבר דר. ואם תאמר ההוא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות (כתובות דף ל:) אמאי חייב האוכל זה נהנה וזה לא חסר הוא שאם היה מחזיר היתה נמאסת ואין שוה כלום וי"ל דלא דמי הואיל ונהנה מחמת החסרון שהיה מתחילה מידי דהוי אהא דתנן מתוך הרחבה משלם מה שנהנית דאלעיסה לא מחייב דהוי שן ברה"'ר אלא אהנאת מעיו מחייב אע"פ שאם מחזירו אין שוה כלום:
Egy érdekes eset a minibárban: https://www.hidabroot.org/article/101783
Hotelszoba is: https://claude.ai/share/f2b3c546-1797-473c-af21-7481749a5aaf
Eredeti siur (R Isaac Rice): https://www.yutorah.org/lectures/new/936156