The dove came back to him toward evening, and there in its bill was a plucked-off olive leaf! Then Noah knew that the waters had decreased on the earth.
וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃
טרף means IT HAD PLUCKED OFF — The Midrashic explanation takes it as meaning “food”, and interprets בפיה as “speaking” — viz., she said. “Rather that my food be bitter as an olive but from the hand of God, than as sweet as honey and from the hand of mortal men” (Eruvin 18b; Genesis Rabbah 33).
טרף. חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עיר' י"ח) לְשׁוֹן מָזוֹן; וְדָרְשׁוּ בְּפִיהָ לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:
And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: What is the meaning of that which is written: “And the dove came in to him in the evening, and lo, in her mouth was an olive leaf, plucked off [taraf]; so Noah knew that the waters were abated from off the earth” (Genesis 8:11)? The dove said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, let my food be bitter as an olive but given into Your hand, and let it not be sweet as honey but dependent upon flesh and blood. He adds this explanation: Here it is written: Taraf. And there it is written: “Remove far from me falsehood and lies; give me neither poverty nor riches; feed me [hatrifeni] my allotted portion” (Proverbs 30:8).
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״ — אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת וּמְסוּרִין בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִין כִּדְבַשׁ וּתְלוּיִן בְּיַד בָּשָׂר וָדָם. כְּתִיב הָכָא ״טָרָף״, וּכְתִיב הָתָם ״הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חוּקִּי״.
Bring out with you every living thing of all flesh that is with you: birds, animals, and everything that creeps on earth; and let them swarm on the earth and be fertile and increase on earth.”
כׇּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכׇּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכׇל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ (הוצא)[הַיְצֵ֣א] אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃
הוצא BRING FORTH — The Ketib is הוצא and the Keri היצא — ;היצא means, “tell them to go forth”, הוצא means, ‘‘if they do not wish (if they refuse) to go forth, you make them go out”.
הוצא. הוֹצֵא כְּתִיב, הַיְצֵא קְרִי, הַיְצֵא – אֱמֹר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ; הוֹצֵא – אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת הוֹצִיאֵם אַתָּה:
...
היצא אמור להם שיצאו אם אינם רוצים לצאת הוציאם בעל כרחם. פירוש כי "הייצא" הוא מורכב מן הקל והכבד, כי 'יצא' ביו"ד הוא קל, ו'הוצא' בה"א הוא כבד, וכאן (שכתב) [שקרינן] "הייצא" כאילו פירושו שהוא יפעיל שיצאו מעצמם, והיינו שיאמר להם שיצאו – ויצאו הם מעצמם, (וקרינן) [וכתיב] "הוצא" שאם לא יצאו מעצמם – הוציאם בעל כרחם. ואף על גב ש"הייצא" הוא בנין כבד שבא על משקל השלימים, כמו "הפקד את הלוים" (במדבר א, נ), מכל מקום כיון דנשתנה כאן, שבכל מקום (כתב) [קרי] 'הוצא', וכאן "הייצא", פירושו כאילו הוא מורכב מן 'הוצא' שהוא רוצה לומר הוציאם, ומן 'יצא' שפירושו שיצאו מעצמם. והיינו שפירש שיאמר להם שיצאו, והם יצאו מעצמם, 'הוצא' (קרי) [כתיב] שאם לא יצאו – יוציאם בעל כרחם.
וקשה למה לא יצאו מעצמם, הרי היונה אמרה 'יהיו מזונותי מרורין וביד הקב"ה' (רש"י פסוק יא) ולא רצתה שיהיו מזונותיה ביד בשר ודם, ויש לתרץ דדוקא יונה שיש לה מזוג ישר, והוא מן העופות הטהורים (ב"ק צג.), אבל עופות הטמאים הדורסים, וכן אריות ודובים, אין טבעם כך, כי מזונותם אינם על ידי הקב"ה, שטורפים ודורסים ואוכלים, ואין זה מזוג ישר לטרוף, והכי נמי בהא מלתא גם כן אין חוששין שיהא מזונותן ביד הקב"ה: