בראשית ט׳:ג׳
כׇּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאׇכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃
בראשית ט׳:ד׳
אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃
דברים י״ב:כ׳
כִּֽי־יַרְחִיב֩ יהוה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻלְךָ֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכׇל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃
דברים י״ב:כ״א
כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יהוה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יהוה לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ׃
חולין פ״ד א:י״ט
תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי יַרְחִיב יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ״ – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא לְתֵאָבוֹן.
כלי יקר על דברים י״ב:כ׳:א׳
כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר. הוֹרָה שֶׁאֵין הָאָדָם הוֹמֶה אַחַר הַתַּאֲווֹת כִּי אִם מִתּוֹךְ הַרְחָבָה יְתֵרָה, וְאֵין אֲרִי נוֹהֵם כִּי אִם מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר (ברכות לב), לְכָךְ אָמַר ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֶת גְּבוּלְךָ״, וְזֶה יְבִיאֲךָ לִידֵי הֲסָרַת מַסְוֶה הַבּוּשָׁה מֵעַל פָּנֶיךָ, עַד שֶׁתֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא ״אֹכְלָה בָשָׂר״. וְדוֹמֶה זֶה קְצָת לִפְרִיקַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְלַחְקוֹר אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, וְהַסִּבָּה לְכָל זֶה הוּא ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״ כִּי כָּל הַקָּרוֹב הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל מִקְדַּשׁ ה׳ יֵשׁ עָלָיו מוֹרָא מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ״ (ויקרא יט כט), רוֹצֶה לוֹמַר מִן הַמִּקְדָּשׁ נִמְשָׁךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיךָ מוֹרָא מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְנָם ״כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם״ גּוֹרֵם לְךָ שֶׁרָחוֹק ה׳ מִכִּלְיוֹתֶיךָ, עַל כֵּן כָּל הַיּוֹם תִּתְאַוֶּה תַּאֲוָה, גַּם בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשׁ מִלּוֹמַר ״אֹכְלָה בָשָׂר״, הִנְנִי מַתִּיר לְךָ הַדָּבָר, ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ״, לֹא בְּכָל עֵת כִּי אִם לִפְרָקִים בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח יג): ״כִּי יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פד.): לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר כִּי אִם בַּהַזְמָנָה הַזֹּאת.
פסחים מ״ט ב:ג׳
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: עַם הָאָרֶץ אָסוּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר, (בְּהֵמָה) שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף״: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה וָעוֹף, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בְּהֵמָה וָעוֹף.