Pontosan hogyan lehetséges az, hogy egy ismétlődő időszak letiltódik?
אם קבעה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת אלא שעתה בלבד והוסת הזה הוא נעקר בשעה אחת ואפי' בלא בדיקה:
Ráávád két talmudi bizonyítékot hoz:
1. Rabbi Jehuda és Rabbi Joszi (egyébként eléggé furcsa) vitáját. RJe szerint csak a várt időszak előtt tiltódik le, RJo szerint még akkor sem. (Olyan vélemény miért nincs, hogy mindkettő, vagy csak utána?)
2. Rabbi Jochánán megmentett egy asszonyt a rossz szem átkától.
וכתב הראב"ד בספר בעלי הנפש אם קבעה וסת לשעות ולא לימים אינה חוששת אלא שעתה בלבד דע"כ לא פליג ר' יהודה אלא בלמודה דימים
כדתניא היתה למודה להיות רואה ליום כ' לשש שעות והגיע זמן כ' ולא ראתה אסורה לשמש כל שש שעות דברי רבי יהודה רבי יוסי מתיר עד שש וחוששת לשש שעות וכו' הכא הוא דפליג רבי יהודה כיון דלמודה ביום עשרים אע"ג דבשש שעות קביעותא ביומא אסר ליה דחיישינן כיון דקביע וסת בהאי יומא כוליה יומיה זמנא הוא
אבל היכא דקביע לה וסת לשעה ולא קביע לה וסת ליומא ודאי קביעות לשעה מהניא ליה ולא אתי וסת שאינו קבוע דיומא ועקר לקביעות דשעה
ותו איכא למגמר להא מילתא מההיא איתתא דכל דהוי סלקא מטבילת מצוה הויא חזיא דמא ואתאי לקמיה דר' יוחנן א"ל שמא וכו' לכי והבעלי לו ע"ג הנהר
והא התם דבין שהו"ל וסת בין שלא היה לה יום טבילתה לא היה יום קבוע פעמים מקדמת פעמים מאחרת וביום טבילתה הו"ל שעת קבועה שבכל עת שהיתה נכנסת לעיר וחברותיה מרגישות בה היתה רואה
ואעפ"כ לא חשש רבי יוחנן אלא לשעתה בלבד דהיינו שעת כניסתה לעיר אבל קודם כניסתה לעיר התירה ש"מ שאם קבעה לה וסת לשעות ולא קבעה לה וסת לימים אינה חוששת אלא לשעתה בלבד עכ"ל וכתב עוד שהוסת הזה הוא נעקר בשעה אחת ואפילו בלא בדיקה:
Két óriási chidust mond ezekben:
1. Rabbi Jehuda csak akkor máchmir Rabbi Joszival szemben (?), amikor napokra is van kviut és órákra is. Ha napokra nincs, csak órákra, akkor az óra a mérvadó. Ez így furán hangzik, ezért kell fordítva érteni: éppenhogy chumrá irányba megyünk most, és megtiltjuk az összes órát, minden napon.
2. Rabbi Jochánán megoldása is ilyen esetről szólt: a nap folyamatosan változott, de mikvébe mindig ugyanakkor ment.
A vonatkozó talmudi rész (az első bizonyítékhoz):
מַתְנִי' הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת — כׇּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוְּסָתוֹת טְמֵאוֹת. בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת — כׇּל הַטְּהָרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוְּסָתוֹת טְהוֹרוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף יָמִים וְשָׁעוֹת וְסָתוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה — אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ.
גְּמָ' תָּנָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יָמִים וְשָׁעוֹת וְסָתוֹת? הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים לְיוֹם עֶשְׂרִים, וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. הִגִּיעַ יוֹם עֶשְׂרִים וְלֹא רָאֲתָה — אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כׇּל שֵׁשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת.
Később ebből a misnából paszkenolunk mást:
וכולם אין חוששין להם אלא לשעת' כיצד היתה רגילה לראות עם התחלת הוסת מיד אסורה כל זמן המשכת הוסת היתה רגילה לראות בסופו אינה אסור' אלא בסופו במה דברים אמורים בזמן שכל הראיה מובלעת בתוך הוסת אבל אם אין כל הראיה מובלעת בתוך הוסת אלא נמשכת גם אחר הוסת אסורה מתחלת הוסת עד סוף עונה אחת:
A misna eredeti helye:
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְמֵאוֹת. בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְהוֹרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יָמִים וְשָׁעוֹת, וְסָתוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ:
A második talmudi bizonyíték
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת סָלְקָא מִטְּבִילַת מִצְוָה, הֲוָת קָחָזְיָא דְּמָא. אֲמַר לַהּ: שֶׁמָּא דִּימַת עִירִיךְ עָלְתָה בִּיךְ, לְכִי וְהִבָּעֲלִי לוֹ עַל גַּבֵּי הַנָּהָר.
אִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לַהּ: תְּגַלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ. כִּי הֵיכִי (דתהוו) [דְּתָוְוהָן] עֲלַיךְ לְהָךְ גִּיסָא, נִתְוְוהוּ עֲלַךְ לְהָךְ גִּיסָא. וְאִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לָהּ: גַּלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ, כִּי הֵיכִי דְּלִבְעוֹ עֲלַיךְ רַחֲמִים, דְּתַנְיָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״ — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.
אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲוָה עוֹבָדָא בְּפוּמְבְּדִיתָא, וְאִתַּסִּי.
Mekor Májim Chájim: vita a Tázzal, hogy valóban létezik-e ez a Ráávád-féle chásás, vagy éppen az ő második bizonyítékából tanulható, hogy csak ha köthető konkrét máászéhoz is, ami szintén lehet gorém.
Ez a limud zechut annak, aki nem jegyzi fel minden reijára a pontos halachikus órát is!
[מקור מים חיים] קפט ג (שריע)אם קבעה ווסת לשעות וכו'. מקור הדין מדברי הראב"ד בספר בעלי הנפש.
וכפי הנראה דהיינו דלא קבעה ווסת לימים, והיינו שראייתה רק קביעות השעה היא שוה, דבכל פעם שהיא רואה, ראייתה בשעה קבועה, כגון בשעה ששית מן היום, א"כ שעה זו נאסרה לעולם לשמש. והטעם מבואר בדברי הראב"ד שם דלא אתי שאינו קביעות דימים, ועוקרת קביעות השעה דהיא ווסת השוה.
ומדברי הט"ז (בס"ק ד') נראה שלא הבין כן, אלא שרגילה לראות אחר שעה ידועה כמו טבילה. אם כן משמע שהבין כוונת הראב"ד והיינו דהשעה גרם לה שתראה דם, מכל מקום אינה חוששת אלא לשעתו.
וצ"ע, אם כן היינו קביעות ווסת על ידי מעשה, ופשיטא דקודם שבא המעשה א"צ לחוש. ובאמת גם על ראיית הראב"ד עמדו הפוסקים בזה, מהך דשמא דימית עיריך נגעה בך, לכי והבעלי ע"ג הנהר, דשם אין ראיה לדינו של הראב"ד, כיון דקביעותה היה ע"י מעשה. ועיין בספר סדרי טהרה שהאריך ליישב. אמנם כוונת הראב"ד הוא כמו שכתבתי:
Szidré Táhárá: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41231&st=&pgnum=29