Sávuot / A hangyák Tórája

וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃

מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃

מְלַפְּנוּ. מְלַמְּדֵנוּ חָכְמָה יוֹתֵר מִבְּהֵמוֹת, כְּלוֹמַר: חֲשָׁבָנוּ וְגִדְּלָנוּ מִבַּהֲמוֹת וּמֵעוֹף:

דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא, מַאי דִּכְתִיב: ״מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ״. ״מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת״ — זוֹ פְּרֵידָה, שֶׁכּוֹרַעַת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם. ״וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ״ — זֶה תַּרְנְגוֹל, שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגָזֵל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל — שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל.

ויגרש את האדם (בראשית ג׳:כ״ד) מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג׳:כ״ד) מלמד שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (בראשית ג׳:כ״ד) זו גיהנם. לשמור את דרך (בראשית ג׳:כ״ב) זו דרך ארץ עץ החיים (בראשית ג׳:כ״ב) מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים. ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח):

דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, אָמַר רַבִּי יַנַּאי וְשָׁם כְּתִיב דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ, סַגֵּי שָׁוֵי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשֻׁפַּע בְּיוֹתֵר, אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי מִתְקַבְּלָא גַבָּן, אֲמַר לוֹ אִין, הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, בְּדָקוֹ בְּמִקְרָא וְלֹא מְצָאוֹ, בְּמִשְׁנָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּאַגָּדָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּתַלְמוּד וְלֹא מְצָאוֹ, אֲמַר לֵיהּ סַב בְּרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ יְבָרֵךְ יַנַּאי בְּבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִית בָּךְ אֲמַר מַה דַּאֲנָא אֲמַר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר אָכוֹל כַּלְבָּא פִּיסְתְּיָא דְּיַנַּאי, קָם תַּפְסֵיהּ אֲמַר לֵיהּ יְרוּתָתִי גַבָּךְ דְּאַתְּ מוֹנֵעַ לִי, אֲמַר לֵיהּ וּמַה יַרְתּוּתָךְ גַבִּי, אֲמַר לֵיהּ חַד זְמַן הֲוֵינָא עָבַר קַמֵּי בֵּית סִפְרָא, וּשְׁמָעִית קָלְהוֹן דְּמֵנִיקַיָא אָמְרִין (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַנַּאי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא קְהִלַּת יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה זָכִיתָ לְמֵיכְלָא עַל פְּתוֹרִי, אֲמַר לוֹ מִיּוֹמַי לָא שְׁמָעִית מִילָא בִּישָׁא וְחִזַּרְתִּי לְמָרַהּ, וְלָא חָמֵית תְּרֵין דְּמִתְכַּתְּשִׁין דֵּין עִם דֵּין וְלָא יְהַבִית שְׁלָמָא בֵּינֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ כָּל הֲדָא דֶּרֶךְ אֶרֶץ גַּבָּךְ וְקָרִיתָךְ כַּלְבָּא, קָרָא עֲלֵיהּ שָׁם דֶּרֶךְ, דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ סַגֵּי שָׁוֵי, דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה. אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁיְשׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תהלים פ, ג): וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ.

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶן: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״!

תתקע"ד דורות - באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות הרי שחסרו תתקע"ד מאלף:

וראוי שאקדם הדברים על המצות השכליות תחלה ואומר: מן החכמה לאסור שפיכות דמי ‏המדברים, שלא יותר זה, ויכלה קצתם את קצתם, ויש בו אחר מה שמרגישים בו מן הצער, בטול ‏הענין שכוון בו החכם, ומכרית אותם ההרג מאשר בראם לו והטריחם בו. ומן החכמה לאסור ‏הזנות, שלא יהיו המדברים כבהמות, ולא ידע אחד מהם אביו שיכבדהו גמול שגדלהו, ושיורישהו ‏האב טרפו כאשר ירש ממנו המציאה, ושידע שאר קרוביו מדוד ואחי אם, ויעשה מה שהוא מוצא ‏להם מן החנינה. ומן החכמה לאסור הגנבה, כי אם תותר, יבטחו קצת בני אדם על גניבת ממון ‏קצתם, ולא יישבו העולם ולא יקנו ממון, אך אם יבטח הכל על זה תבטל הגנבה עוד בבטול הקנינים, ‏מפני שלא ימצא מה שיגנוב כלל. [...]

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

ואפשר עוד לפרשו שהשמיענו שהתורה והד"א א"א להתקיים זה בלא זה וזה שאמר אם אין תורה אין דרך ארץ כלומר אם האדם קנה מדות טובות ודרך ארץ ולא למד תורה כל אותו הד"א יבוטל ויוסר ממנו מפני שאין עמו התורה כי התורה תקיימנו בידו וכמו שאז"ל זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטורפת עליהם וכן אם אין ד"א אין תורה שאפי' אם האדם למד תורה ואין בו ד"א עמה אותה התורה שלמד תשתכח ממנו ועשה תעשה לה כנפים, ולכן אמר הכתוב שמעו מוסר וחכמו כלומר לא תפרידו זו מזו ואל תפרעו כלומר אל תבטלו אותם כי אם לא תשמעו רק הא' אפי' היא עצמו תבוטל ממך כי יפה ת"ת עם דרך ארץ. ואפשר עוד לפרש בשנאמר שד"א האמור בכאן הוא על המלאכה וכמו שאמר רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה ת"ת עם ד"א ופשט דבריו נראין שמדבר על המלאכה שכן אמר בסוף דבריו וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה לכן נראה דדרך ארץ דקאמר לעיל מניה על המלאכה קאמר, ואפשר שגם ר' אלעזר קרא למלאכה ד"א ואמר אם אין תורה אין ד"א כלומר אם לא יעסוק האדם בתורה כלל רק כל היום יעסוק במלאכתו אין ד"א כלומר שלא יראה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם כאילו לא עשאה כי כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין ומלאכתו מתברכת וכן אם יומם ולילה לא ימוש ספר התורה מפיו ואינו רוצה לעסוק במלאכה גם זו רעה חולה כי אם אין ד"א אין תורה כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה לכן צריך לאחוז בזה וגם מזה שהיא המלאכה אל תנח ידך כי שניהם כאחד טובים: