Lemáásze bármelyik veszet után szoktunk csinálni bedikát, hogy a chezkát táhárát visszaállítsuk.
A Sulchán Áruch azonban úgy hangzik, hogy ez nem szükséges (kivétel: oná bénonit). Miért? Ki gondolja úgy, hogy szükséges és miért?
(ד) עוד יש חילוק בין קבעתו ג' פעמים ללא קבעתו ג' פעמים שהקבוע אף על פי שעברה עונתה ולא הרגישה אסורה לשמש עד שתבדוק ותמצא טהורה ושלא קבעתו ג"פ אם הגיע זמן הוסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתה מותרת ועונה בינונית שהיא לל' יום דינה כוסת קבוע (הרשב"א):
היתה נחבית במחבא מפני פחד והגיע שעת וסתה אינה חוששת לו: הגה וי"א דוקא אם עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה אבל לכתחלה צריכה בדיקה (כך משמע בב"י):
Még a kávuá eset is csak jes omrimként szerepel itt!
(Külön chákirá: hogyan lépett elő az eleve kétséges oná bénonit kávuává? Amúgy siurban hallottam: aki először kritikusan belekérdezett áchronként az oná bénonit risonjaiba, az a Báál Hátánjá.)
שאר נשים צריכות בדיקה כשיגיע הוסת עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה וי"א שאסורה עד שתבדוק אם יש לה וסת קבוע או שהוא יום ל' אע"פ שאינו קבוע (והכי נהוג וכן הוא לקמן סימן קפ"ט):
Itt hoz két véleményt, de nem látszik a gyökerük.
Az egész szugja a talmudi „máchábé” témájára épül. Az miről szól? Alapvetően a kodsim táhárájáról, ziváról – olyasmiről, ami ma már nem náhug.
A mondás maga Rabbi Meirtől van, akit nem is követ a halacha. BJ szerint kál váchomer, hogy ha még ő is megenged valamit, akkor mi pláne.
מַתְנִי' כׇּל אַחַד עָשָׂר יוֹם בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה.
כָּל אַחַד עָשָׂר יוֹם בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, הֵזִידָה וְלֹא בָדְקָה, טְהוֹרָה. הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָדְקָה, הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה בְמַחֲבֵא וְהִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ, וְלֹא בָדְקָה, הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים. אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה:
Ez egy érdekes maszóra, van gyakorlati következménye,
בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. וְאֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ. דַּהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין בֵּין נִדָּה לְנִדָּה פָּחוֹת מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם:
יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָדְקָה. מַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, בִּימֵי נִדָּתָהּ בַּעְיָא בְּדִיקָה. יָשְׁבָה וְלֹא בָּדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, הֵזִידָה וְלֹא בָּדְקָה, טְהוֹרָה:
הִגִּיעַ שְׁעַת וִסְתָּהּ וְלֹא בָדְקָה. אַף עַל פִּי שֶׁבָּדְקָה אַחַר כָּךְ וּמָצְאָה טְהוֹרָה, הוֹאִיל וְלֹא בָּדְקָה בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ, טְמֵאָה, דְּאֹרַח בִּזְמַנּוֹ בָּא:
בְּמַחֲבֵא. מֵחֲמַת לִסְטִים אוֹ חַיִל שֶׁבָּא לָעִיר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
A Tur vonatkozó részét akár úgy is érthetnénk, hogy a nem kávuá esetben is szükséges a bediká!
... האשה שהיתה נחבית במחבא מפני פחד והגיע וסתה חוששת לו אפי' לא היה לה וסת קבוע עבר היום ולא בדקה מותרת שחרדה מסלקת הדמים ודווקא הני אבל כל אשה דעלמא שהגיע וסתה אסורה עד שתבדוק ומיהו אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה טהורה אע"ג דחזקה אורח בא בזמנו לא מחזקינן לה ודאי טמאה הלכך אם בדקה ומצאה טהורה טהורה: ...
האשה שהיתה נחבית במחבא מפני פחד והגיע ווסתה חוששת לו אפילו לא היה לה ווסת קבוע עבר היום ולא בדקה מותרת שחרדה מסלקת הדמים ז"ל הרמב"ם בהלכותיו וטעמו משום דאמרינן בסוף פרק בנות כותים (נדה לט:) תנן הגיע שעת ווסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים וכתב הרא"ש בפ"ק דנדה לכ"ע ווסתות דרבנן ולא קי"ל כמתני' דהיתה במחבא ואע"ג דקתני רישא הגיע עת ווסתה ולא בדקה טמאה הא אמרינן בפרק בנות כותים דכולה ר"מ היא ע"כ כלומר דבפרק בנות כותים מפרש רב יהודה דכולה ר"מ היא וה"ק אם לא היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה שר"מ אומר אם היתה במחבוא והגיע שעת ווסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים.
והשתא מ"ש רבינו עבר היום ולא בדקה מותרת וכו' פשוט הוא דאפי' ר"מ דסבר וסתות דאורייתא מטהר בה וכ"ש לדידן דקי"ל וסתות דרבנן אבל מה שאמר דכשהגיע שעת וסתה חוששת לו משמע ודאי דפליגא אהרשב"א וסבר דמתניתין בדיעבד דוקא היא כדמשמע מפשטא אבל לכתחילה אין חילוק בין היתה במחבוא ללא היתה וכי היכי דכל שאר נשים חוששות לוסתן אע"פ שאינו קבוע וכמבואר בסימן קפ"ט ה"ה להיתה במחבוא:
שנו חכמים במשנה [לט.] ר"מ אומר אם היתה במחבא מחמת לסטים או כרכום [רש"י] והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים ו"זל הטור האשה שהיתה נחבא במחבא מפני פחד והגיע וסתה חוששת לו אפילו לא היה לה וסת קבוע עבר היום ולא בדקה מותרת מפני שחרדה מסלקת את הדמים עכ"ל רכן דקדק מלשון המשנה דרק בדיעבד טהורה אבל לכתחלה צריכה בדיקה ככל הנשים שצריכות בדיקה בשעת וסתן אפילו בוסת שאינו קבוע והקשו עליו דהא בגמ' [ט.] מדמה מעוברת להיתה במחבא וא"כ למה במעוברת א"צ בדיקה לכתחלה ובכאן רק בדיעבד ותרצו דס"ל להטור דלא דמי דמעוברת היא בחזקת סילוק דמים לגמרי שהרי רואין שדמיהן מסולקין אבל במחבא לא ברי לן כולי האי שהרי חזינן כמה נשים אע"ג דהוי במחבא לא שינו את תפקידם [ב"י וש"ך סקכ"א ועב"ח שכתב שהיה להטור גירסא אחרת בגמ' ועט"ז סקי"ב שכתב דטעם הטור דשמא בשעה שתזקק לבעלה יעבור הפחד ע"ש וכבר נתקשו האחרונים בדבריו ולדידי קשיא הא בסוף נדה מחלק בין פחדא לביעתותא וכן הוא בסוטה כ: ופחדא הוא זמן ארוך ואיך ניחוש לזה]:
שארי כל הנשים שאינן מעוברות ומניקות ואינן זקנות ולא במחבא חייבות לבדוק בהגיע זמן וסתן והבדיקה הוא בחורין ובסדקין [ח"ד] ומ"מ אם עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה דקיי"ל וסתות דרבנן ומ"מ י"אי שאסורה לבעלה עד שתבדוק אח"כ וכן משמע להדיא בגמ' [טז.] דחכמים ס"ל תיבדק ע"ש אך זהו ביש לה וסת קבוע או יום ל' בסתם נשים אע"פ שאינו קבוע והכי נהוג אבל באשה שידוע שאין לה וסת קבוע לכתחלה צריכה בדיקה בעת וסתה כפי דרך וסתה שאינו קבוע אבל אם עבר הזמן ולא בדקה ולא הרגישה א"צ בדיקה אף לכתחלה כיון שוסתה אינו קבוע [כ"י בשם הרשב"א] ודע שיש מחמירים לומר באשה שיש לה וסת קבוע ועבר הזמן ולא בדקה טמאה אא"כ בדקה מיד לאחר זמן וסתה אבל אח"כ אף אם בדקה ונמצאת טהורה הרי היא טמאה ואינו עיקר אלא אפילו אחר זמן מרובה אם בדקה ונמצאת טהורה הרי היא טהורה [ש"ך סקכ"ג וכן הסכמת רוב הפוסקים עב"י] ודבר פשוט הוא שאם יש לה שעה קבוע לוסתה שא"צ בדיקה רק אותה שעה ואע"ג דהפרישה היא כל העונה מ"מ הבדיקה הוא רק באותה שעה אמנם אם אין לה שעה קבוע בעונה זו צריכה בדיקה כל העונה והיינו להשים מוך דחוק באותו מקום כל משך העונה ולראות אח"כ אם יש עליו דם וכן אם דרכה לשנות ב' וג' ימים צריכה להשים מוך דחוק כל אותו הזמן [ח"ד סק"ט] וכל זה לכתחלה כמ"ש:
Azt írja az Áh"S, hogy itt ugyanennek a Gemárának a folytatásában szerepel majdnem explicit, hogy kellene vizsgálni.
Lényegében egy Ráv-Smuel vita, sok brájtá bizonyítékkal, a legkonkluzívabb ez az utolsó, amiben Cháchámim nevében szerepel (ami korábban R Jehosuá volt), hogy igenis kell az utó-bediká.
Noha az elképzelhető, hogy mindezt úgy értsük, hogy csak kviutra vonatkozik. (Az elképzelhető, hogy nem?) M240 arról hoz máchloket risonimot, hogy a chijuv bediká csak leinján táhárotra megy vagy sem.
Kicsit korábban egy elgondolkodtató, válasz nélküli Ároch Lánér: mit ér a bediká vesztá közben? Hiszen utána még bármi is lehet!
Sőt, még komolyabb a kérdés, mert az előző M240 úgy hangzik, hogy a chijuv bediká kifejezetten a veszet idejére vonatkozik! Áh"S hozza, hogy a moch dáchuk lenne az igazi megoldás, de mégiscsak furcsa, egy ilyen komoly elméleti kérdést egy máchmir patenttal akarunk orvosolni?
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תִּבָּדֵק, וְהָנֵי תַנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: טְמֵאָה נִדָּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תִּבָּדֵק.
Releváns a Sách-Bách chumrája, amit az Áh"S hoz is és vitat: hamar kell vizsgálni utána, mert ha lemaradunk, beüt az oréách-cházáká!
עד שתבדוק. כתב בית יוסף ממשמעות הפוסקים דאפילו איחרה זמן מה אחר הוסת כיון שבדקה ומצאה טהורה טהורה והב"ח פסק דיש להחמיר כמסקנת המרדכי בשם רא"מ וכסה"ת וכהגהת ש"ד בשם סמ"ק דדוקא בבדקה עצמה מיד לאחר וסתה תוך שיעור וסתה אבל לא בדקה תוך הזמן אף על פי שלאח"כ בדקה עצמה ומצאה טהורה טמאה דחזקה אורח בזמנו בא ונפל לארץ ע"כ ולקמן סי' ק"צ סנ"א נתבאר איזה שיעור וסתה ע"ש: