Ha lehetséges, zsidótól vegyünk – látszólag a protekcionizmus forrása.
When you sell property to your neighbor, or buy any from your neighbor, you shall not wrong one another.
וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃
Rási is így magyarázza a Midrás alapján, de talmudi forrás nincsen.
'וכי תמכרו וגו AND IF THOU SELL [OUGHT TO THY FELLOW… YE SHALL NOT OVERREACH ONE ANOTHER] — According to its plain sense the verse intimates what it literally means: (i. e. as translated above). But there is also a Midrashic interpretation: Whence can it be derived that if you sell anything you should sell it to your Israelite fellowman? From what Scripture states: “And if you sell — ,לעמיתך sell it to one associated with you by nationality”. And whence can it be derived that if you intend to buy anything that you should buy it of your Israelite fellow? From what Scripture states “or if thou buy ought — מיד עמיתך, at the hand of one associated with thee, buy it” (Sifra, Behar, Section 3 1).
וכי תמכרו וגו'. לְפִי פְשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ; וְעוֹד יֵשׁ דְּרָשָׁה: מִנַּיִן כְּשֶׁאַתָּה מוֹכֵר, מְכֹר לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרְךָ? תַּ"לֹ וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר — לַעֲמִיתְךָ מְכֹר, וּמִנַּיִן שֶׁאִם בָּאתָ לִקְנוֹת קְנֵה מִיִּשְׂרָאֵל חֲבֵרְךָ? תַּ"לֹ אוֹ קָנֹה — מִיַּד עֲמִיתֶךָ (ספרא):
acquire from the hand of your fellow, you shall not wrong, one man, his brother.") Whence is it derived that when you sell, you shall sell only to your fellow (Jew) (i.e., giving him first choice)? From "And if you sell a selling to your fellow." And whence is it derived that when you buy, you shall buy only from your fellow? From "or acquire from the hand of your fellow." This tells me only of land, of which Scripture is speaking (viz. Devarim 15:13). Whence do I derive (the same ["your fellow"] for) a movable object? From (the superfluous) "a selling" — to include a movable object. Whence is it derived that (the law of) ona'ah ("wronging") does not apply to land? From "or acquire from the hand … you shall not wrong" — ona'ah applies to a movable object, (which is transferred from hand to hand), but not to land.
[א] מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך? תלמוד לומר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך". ומנין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך? תלמוד לומר "או קנֹה מיד עמיתך". אין לי אלא קרקעות, שבהם דבר הכתוב. מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר "ממכר" – לרבות דבר המטלטל. מנין שאין אונאה לקרקעות? תלמוד לומר "או קנה מיד..אל תונו" – המטלטלים יש להם אונאה ואין אונאה לקרקעות.
Az egyik legismertebb forrás Toszfot, aki szerint ha a nem zsidó olcsóbban árul, vehetünk tőle. Remo híres tesuvája ezt igyekszik cáfolni.
Áteret Páz 1:3:10 vázlatos áttekintése:
https://claude.ai/share/23af6aee-6a0d-4962-b015-1d971f7c77b0
The Gemara asks: And how does Rabbi Meir explain the wording of the verse? The Gemara answers: That word, “or,” teaches that one should give precedence to giving to a resident alien over selling to a gentile. And Rabbi Yehuda holds that since you are commanded to sustain a resident alien, as it is stated: “And he shall live with you” (Leviticus 25:35), and you are not commanded to sustain a gentile, there is no need for a verse to teach that one should give precedence to a resident alien.
וְרַבִּי מֵאִיר? הָהוּא לְאַקְדּוֹמֵי נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְרַבִּי יְהוּדָה: כֵּיוָן דְּגֵר אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחְיוֹתוֹ, וְגוֹי אִי אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחֲיוֹתוֹ — לְהַקְדִּים לָא צְרִיךְ קְרָא.
...
ורבי מאיר ההוא איצטריך דלקדום נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים - וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לעובד כוכבים והלא אפי' לישראל אינו מצוה על כך וי"ל דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר:
Ez a szugja végig az eladás preferenciáiról szól, itt említ is nochrit, és az idézett szabályt itt sem hozza. (Metivtá?)
The Gemara clarifies this ruling: If a buyer bought the field from a gentile it does not apply, as he can say to the neighbor: It is better for you that I bought the field, as I have chased away a lion for you from the border; since the neighbor certainly prefers having a Jewish neighbor to having a gentile neighbor. If a seller sold a field to a gentile, the gentile is certainly not bound by the command of: “And you shall do that which is right and good in the eyes of the Lord” (Deuteronomy 6:18). The gentile is therefore under no obligation to refrain from purchasing this land. Nevertheless, we certainly excommunicate the one who sold it to the gentile until he accepts upon himself responsibility for all damage resulting from accidents that might befall the neighbor on the gentile’s account.
זְבַן מִגּוֹי – דַּאֲמַר לֵיהּ: אֲרִי אַבְרַחִי לָךְ מִמִּצְרָךְ. זַבֵּין לְגוֹי – גּוֹי וַדַּאי לָאו בַּר ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ הוּא. שַׁמּוֹתֵי וַדַּאי מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ, עַד דִּמְקַבֵּל עֲלֵיהּ כֹּל אוּנְסֵי דְּאָתֵי לֵיהּ מֵחֲמָתֵיהּ.
A Sulchán Áruch is igen egyértelműen ezt az álláspontot látszik hozni. (És ehhez Remo nem is szólt hozzá...)
Noha a kontextus itt igazából az ingatlan, aminek a szomszédsága egykor valós veszélyeket is rejthetett. Ugyanez a BM-beli szugja.
...
במ"ד אמורים כשיכול למוכרה או לשוכרה לישראל בדמים שנותן העכו"ם אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות ואי חזינן שהעכו"ם מכוין לקנות במצר ישראל כדי להשחית נחלתו הכל לפי ראות הדיין:
Toszfot lesitáto, ha pénzt veszítünk vele, akkor inkább ne legyünk protekcionisták.
...
משמתינן ליה עד דמקבל כו' - דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו"ם:
Ros hozza Rábénu Tám nevében ugyanezt, és fontos lábjegyzetet fűz hozzá: ha duplaannyit ajánl, akkor meg is van, hogy mit tervez: elűzni a szomszédját – emiatt tilos.
...
מכריז רבא ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי אבר ישראל חבריה ולא תבעו מיניה ואזיל ומסהיד ליה במגיסתא משמתינן ליה. מאי טעמא משום דמפקי ממונא אפומא דחד סהדא. ומיירי כשהכותי תובע הישראל וישראל כופר לו או אומר פרעתי דהשתא נפטר ישראל בשבועתו ואינהו מפקי ממונא אפומיה. אבל ישראל התובע מעות מן הכותי ואמר פרעתי או כופר הכל יכול להעיד. שהרי גם בדין ישראל היה פוטר עצמו בטענת פרעתי וכיון דבדיני ישראל יכול לפטור עצמו יכול להעיד מידי דהוה אתרי דיכולין להעיד. וה"מ חד אבל תרי לא. ואע"ג דתרי נמי מצי ישראל למיכפר ליה דהוי כהפקעת הלואתו מ"מ כיון דאין מפסידים לו משלו יכולים להעיד. וכל זה כשלא העמיד אותו הכותי לעד אבל אם מתחלה יחד הכותי לישראל להיות עד איכא חלול השם אם לא יעיד. וכל שכן בזמן שחק לישראל שאין הכותי נאמן להעיד. על ישראל אם לא שיהיה ישראל עמו ואם הישראל יכחד עדותו יבטלו זה החק ויאמינו לכותי להעיד על ישראל. וה"מ במגיסתא אבל בי דוואר אינהו נמי אמומתא שדי להו. אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן אדם חשוב דמהימן להו כבי תרי מאי. תיקו. וכיון דלא איפשיטא אזיל ומסהיד. אמר רב אשי האי בר ישראל דמזבין ארעא לעובד כוכבים אמיצרא דבר ישראל חבריה משמתינן ליה. מאי טעמא משום דאמר ליה אריא ארבעית לי אמצראי. ומשמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד ליה מחמתיה. אומר רבינו תם דדוקא אם הישראל רוצה ליתן כמו העכו"ם. ונראה דדוקא עד כדי דמיהן אבל אם העכו"ם רוצה להוסיף מדמי שוויה ימכרנה לישראל בדמיה. כי אולי העכו"ם מוסיף דמים להיות שכן לישראל ולגרשו מנחלתו:
De annyira nem egyszerű, mert a Tur azt is hozza, hogy ha egyáltalán nincs zsidó vevő, akkor ne adja el, még akkor sem, ha alapfenntartás miatt lenne rá szüksége. Hogy ez a kettő miért nem mond ellent egymásnak (hiszen a nullánál csak többet kapna), azt nem találtam meg.
...
יש מהגאונים שכתבו שאפילו אם אינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה וגם המצרן אין לו במה לקנותה אפ"ה אינו רשאי למכרה לעכו"ם אפילו שהוא עני ואין לו מה יאכל יתפרנס מן הצדקה ואל יגרום היזק לחבירו ויש מחלקים היכא שאינו מוכרה לפרנסתו אלא להרויח כגון לקנות אחרת יותר טובה או יותר קרובה אז אינו רשאי למכור לעכו"ם אפילו אינו מוצא ישראל שירצה לקנותה אבל הרוצה למכרה בשביל פרנסתו ואינו מוצא ישראל שרוצה לקנותה יכול למכרה לעכו"ם ויקבל עליו אונס שיבוא מהעכו"ם אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב והוא שיכול למכרה לישראל באותם הדמים שקנאה העכו"ם אבל אינו חייב למכרה לישראל בפחות ואי חזינן שהעכו"ם מכוין לקנות במצר ישראל כדי להשחית נחלתו כגון בשכונת היהודים או שיש ערמה בדבר הכל לפי ראות הדיין:
...
יש מהגאונים שכתבו כתב המרדכי בהמקבל שדעת ר"י כדעת הגאונים: ויש מחלקים סברא זו כתובה בעיטור בשם רבי' משה בר חנוך: אבל א"א ז"ל כתב בהמקבל והוא שיכול למכרה וכו' וכ"כ התוס' שם ג"כ וכ"כ המרדכי בפרק הנזכר בשם י"מ וכ"פ ר"ש הלכה למעשה דאם המצרן אינו רוצה לקנות מוכר לעכו"ם. וכ"כ העיטור בשם מתיבתא וכתב דהכי מסתברא וכ"כ הגהות בשם ר"ת בפי"ב מה"ש דאם אין ישראל רוצה לקנותו יכול להשאיל ולהשכיר ולמכור כדאמרינן בלא יחפור (כא.) לא ישאילנו ולא ישכירנו לסופר ארמאי משמע הא לארמאי שאינו סופר מותר סמ"ג ותוספות וריצב"א רצו לחלק בין קנייה לשכירות וריב"ן פירש אפילו הודיע למצרן ולא חפץ לקנותו משמתינן ליה ואין נראה לר"י אלא כר"ת עכ"ל: (ב"ה) ולענין הלכה נקטינן כדברי התוספות והרא"ש ורבוותא דסברי הכי: ואי חזינן שהעכו"ם מכוין וכו' ג"ז מדברי הרא"ש שם וכתב רבינו ירוחם ואי חזינן שהעכו"ם מכוין לקנות ומעלה שכר כדי להשחית נחלתו לפי ראות עיני הדיין:
Remo híres nyomda-copyright responzuma adresszálja a kérdést, pont az az érdekes, hogy ő az első hivatkozási alap a Midrás után.
...
היסוד הגדול השלישי, הנה הוא במדרש (תורת כהנים פרשת בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו' למדה תורה דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך וכן למכירה, הנה הוא בהדיא מפורש שאפילו לא היה הגאון הנ"ל רק כאחד מבני עמי הארץ זכה בדין והדין עמו כ"ש וק"ו עתה. ואין לומר דזהו דוקא כשהכותי והישראל נותנין בערך ובמקח אחד אבל כשהכותי מוזיל טפי שרי ליקח ממנו כדי להרויח במקחו, הנה דברים אלו ג"כ הבל המה דהא גרסינן פרק איזהו נשך (דף ע"ב ע"א) תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי עמי וכותי עמי קודם עני ועשיר עני קודם כו' ופריך בגמרא עמי וכותי עמי קודם פשיטא ומשני אמר רב נחמן אמר רב הונא תנא לא נצרכה אלא דאפילו לכותי ברבית שנאמר לנכרי תשיך אפ"ה דוחה עשה של אם כסף תלוה עשה זו. כ"ש וק"ו כאן בנדון דידן שהגאון זכה בדין להיות ידו בראשונה. ואין לומר דדוקא התם שאינו מפסיד משלו אלא שאינו מרויח אבל במקום שמפסיד משלו כי הכא אינו צריך להקדים לישראל וזה החילוק מחלקים פרק מי שהחשיך (דף קנ"ג) נותן כיסו לנכרי כו' ואמרינן בגמרא אמר רבא לא שנו אלא כיסו אבל מציאה לא א"כ ש"מ שיש חילוק בין פסידא דקרנא לפסידא דרווחא, וכן מחלק שם בשם הירושלמי בסמ"ג בהלכות חוה"מ דלא מיקרי דבר האבוד אלא אגרמא דקרנא. אומר אני שאלו הדברים דבר האבוד הם דהא בהדיא גרסינן פ"ק דע"ז (דף כ') ובפסחים פרק כל שעה (דף כ"א:) תניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולנכרי במכירה לגר במכירה מניין ת"ל תתננה או מכור נמצא אתה אומר כו' פירש רש"י וקאי אגר דלעיל מיניה לגר תתננה ואכלה או מכור. והדר פריך בנתינה לנכרי מנלן ת"ל תתננה ואכלה או מכור לנכרי פירש רש"י ודרוש תרווייהו אנכרי דאי אנכרי ככתבו אתא דלנכרי אסור ליתנה הכי איבעיא ליה למיכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי ולא מצי למיקרי קרייה דנתינה אנכרי. ר' יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה או לנכרי במכירה ופריך שפיר קאמר ליה ר"מ אמר לך ר' יהודה אי ס"ד כדקאמר ר"מ לכתוב רחמנא תתננה ואכלה ומכור או למה לי ש"מ לדברים ככתבן הוא דאתא. ור"מ ההיא לאקדומי נתינה דגר למכירה דנכרי פירש רש"י אם יש גר לא תמכרנו לנכרי ולהכי אתא או למשמע הכי לגר אשר בשעריך תתננה והוא עיקר מצוה או אם אין גר מוכרה לנכרי והדר פריך לר"י ומשני כיון דגר אתה מצווה להחיותו וכותי אי אתה מצוה להחיותו להקדים לא צריך קרא ע"כ הסוגיא. וא"כ נאמר דע"כ לא פליגי ר"מ ור"י אלא לאצרוכי קרא להיות גר קודם אבל בהא כ"ע מודו דגר קודם ואע"פ שמפסיד בקרנא שלו מ"מ הוא מחוייב לקיים לגר אשר בשעריך תתננה, ה"ה בנדון דידן שמחוייב כל אדם לקיים מיד עמיתך עמיתך קודם ואף נאמר שאף מכאן נלמוד הא דמפרש קרא דמיד עמיתך קודם הוא אע"ג דכותי מוזיל גביה הא דפסקינן פרק מי שהוציאוהו בעירובין (דף מח.) ר"מ ור"י הלכה כר"י ור"י קאמר הכא דלאקדומי לא צריך קרא א"כ הא דאמר הכתוב מיד עמיתך מיירי כשמוזיל גביה דאם בשווין הכתוב מדבר לא צריך קרא דפשיטא הוא דעל עמיתך גמור הוא חייב להחיות אלא ש"מ דה"ק דאפילו בגר במעות ולחבירו בהפסד מ"מ חבירו קודם. ולכן לית דין צריך בשש כי הגאון הלז זכה בדינו להיות מוכן ומזומן למכור ספריו ראשונה וד"ל: