A híres elv, de kire vonatkozik?
You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow [Israelite] as yourself: I am יהוה.
לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יהוה׃
A két talmudi példa furcsa: kivégzés és házasság.
Rav Naḥman answered him: And according to your reasoning, let us make the structure a minimal ten handbreadths. Why must it have a height of two people? Rather, no proof can be brought from here, since the reason is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that the verse states: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, the structure used for stoning is constructed sufficiently high that he dies quickly, without any unnecessary suffering.
וּלְטַעְמָיךְ – נַעֲבֵיד עֲשָׂרָה! אֶלָּא כְּרַב נַחְמָן – דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר קְרָא: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ – בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.
There are those who say: With regard to this particular mitzva of betrothal, it also involves a prohibition, in accordance with that which Rav Yehuda says that Rav says, as Rav Yehuda says that Rav says: It is forbidden for a man to betroth a woman until he sees her, lest he see something repulsive in her after the betrothal, and she will become repugnant to him, which will cause him to hate her. And to prevent this violation of what the Merciful One states in the Torah: “And you shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), the Sages ruled that a man must betroth a woman in person, to ensure that he approves of her.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּהָא אִיסּוּרָא נָמֵי אִית בֵּהּ, כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה, שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״.
Meglepő, hogy itt az egyiptomiakra is vonatkozik:
Tell the people to borrow, each man from his neighbor and each woman from hers, objects of silver and gold.”
דַּבֶּר־נָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃
Néhány fejezettel korábban még nem volt ilyen jó a viszony:
Each woman shall borrow from her neighbor and the lodger in her house objects of silver and gold, and clothing, and you shall put these on your sons and daughters, thus stripping the Egyptians.”
וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃
Az egyszerű különbségtétel: Tóraadás előtt és után (Pardesz Joszéf és Rábénu Becháje).
...
רעהו בכמה מקומות רעהו ממעט זכר ב"ק ל"ז: שור רעהו, ב"מ פ"ז: בכרם רעך, ומכילתא משפטים (כ"א ח') שלם ישלם שנים לרעהו (ועמ"ש בשמות ב' י"ג), וכאן קורא למצרי רעהו, וצ"ל דשאני הכא דהוי קודם מתן תורה, ואחר מתן תורה רעהו ישראל דוקא, וביתרו (י"ח ז') וישאלו איש לרעהו לשלום ותיב"ע וגיירי', והמפרש פי' דאם לא כן רעהו ממעט נכרי, ובלא"ה ל"ק דקודם מ"ת רעהו אף נכרי, וזה תלי' אי יתרו קודם מ"ת היה בזבחים קט"ז. ועי' בהדוה"ע ובר' בחיי יתרו (כ' י"ג) לא תענה ברעך לא אמר באחיך מכאן שהזהיר אף על נכרי, וכ"א וישאלו איש מאת רעהו ונאמר על מצרים ע"ש, וק' מב"ק וב"מ הנ"ל ומדף קי"א:, וע"ס אמרי הצבי ב"ק ל"ז: ובקונטרסו פלפול חברים אריכות, ובאמרי בינה או"ח י"ג אות ו' הביא פמ"ג שנסתפק אי עבד כנעני בכלל ואהבת לרעך כמוך, וברא"ם שמות רעהו ולא עכו"ם הא עבד דחייב במצות בכלל רעך, ובר"מ פ"ה מרוצח ומכות ח': ישראל גולה ע"י ע"כ דהוא בכלל רעהו, וצ"ע בשטמ"ק ב"מ צ"ו באומר לעבדו צא והשאיל עם פרתי מהו דעבד לאו בר מצות, ועי' פמ"ג בפתיחה ח"ב אות י"ח, ובס' מי באר שם בזה, וע"ע לקמן:
וישאלו איש מאת רעהו, “let them each ask from their fellow Egyptian male, etc.” This “request” was not similar to a man or a woman asking his or her respective neighbour for some tool on the understanding that after he or she has finished using it it would be returned it to its owner. Here G’d’s instructions were to ask for the respective items as outright gifts. It was understood that G’d would make the Egyptians feel well disposed toward the Israelites so that they would willingly comply with their requests for such gifts. The last thing G’d had in mind was that the Israelites, at the very moment when their redemption was at hand, would leave behind the impression that they had fooled their neighbours and pretended that they would give back the items in question. According to Jewish law whenever a servant is released from service after he has toiled for the agreed period of time, he is entitled to receive a stake from his erstwhile master to enable him to start his economic independence. This is spelled out in Deut. 15, 13-14: “but when you send him away free, you shall not send him away empty-handed. Furnish him out of your flocks, your threshing floor, and vat, with which the Lord has blessed you.” If this law applies to treatment of a fellow Jewish servant whose wages the master has paid six years in advance, how much more so were the Jewish slaves in Egypt entitled to receive some silver trinkets in compensation for over 200 years of slavery for which no wages had ever been paid.
We may find the expression רעהו both in the masculine and the feminine form as peculiar when applied to Egyptians who could hardly be described as equal to the Israelites so that this definition would apply. We have to answer that prior to the giving of the Torah at Mount Sinai all human beings were treated as equal before the law. Hence the expression רע “fellow human being” was appropriate. Ever since the giving of the Torah Gentiles are not again referred to by that description. Seeing that G’d had offered the Torah to the Gentile nations and they had refused it they no longer qualified as equals. Henceforth Jews were described as brothers and companions of G’d as we know from Psalms 122,8: “for the sake of My brothers and friends, I pray for your well-being.” Our sages in Baba Kama 113 explain the phrase לכל אבדת אחיך (Deut. 22,3) as “your brother, but not a Gentile.” In other words, a Jew does not have to go out of his way to restore lost property to a Gentile seeing he is not his brother anymore. The same law applies to the prohibition of charging or paying interest to others. While the Torah forbids this inasmuch as it writes: “you must not charge interest to your brother” (Deut. 23,20), this excludes those whom the Torah does not recognize as our brothers, i.e. the Gentile.
וישאלו איש מאת רעהו. אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם במתנה, והקב"ה יתן להם חן בעיני המצריים ויתנו להם, ואין זה גנבת דעת שיצוה בה הקב"ה ח"ו, אבל היה הדבר מותר להם, שהרי העבודה שעשו להם אין לה ערך ואין לשכר המלאכה ולשויה סוף ותכלית והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה שנאמר (דברים ט״ו:י״ג-י״ד) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך על אחת כמה וכמה המצריים שהיתה אצלם עבודת ישראל של רד"ו שנים. ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום הוא שכתוב (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי, וזהו שדרשו רז"ל (דברים כ״ב:ג׳) לכל אבדת אחיך, אחיך ולא גוי, וכן (שם כג) לא תשיך לאחיך אחיך ולא גוי.
Rav Yosef teaches that from the verse: “But in righteousness shall you judge your colleague [amitekha],” it is derived: With regard to one who is with you [im she’itekha] in observance of Torah and in fulfillment of mitzvot, try to judge him favorably, in the manner that the Gemara will now explain.
תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ – עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, הִשְׁתַּדֵּל לְדוּנוֹ יָפֶה.
§ Rav Ḥinnana, son of Rav Idi, says: What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat each man his colleague [amito]” (Leviticus 25:17)? The word amito is interpreted as a contraction of im ito, meaning: One who is with him. With one who is with you in observance of Torah and mitzvot, you shall not mistreat him. Rav says: A person must always be careful about mistreatment of his wife. Since her tear is easily elicited, punishment for her mistreatment is immediate.
אָמַר רַב חִנָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי דִּכְתִיב ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״? עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, אַל תּוֹנֵיהוּ. אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה.
It is a positive commandment of Rabbinic origin to visit the sick, comfort mourners, to prepare for a funeral, prepare a bride, accompany guests, attend to all the needs of a burial, carry a corpse on one's shoulders, walk before the bier, mourn, dig a grave, and bury the dead, and also to bring joy to a bride and groom and help them in all their needs. These are deeds of kindness that one carries out with his person that have no limit.
Although all these mitzvot are of Rabbinic origin, they are included in the Scriptural commandment Leviticus 19:18: "Love your neighbor as yourself." That charge implies that whatever you would like other people to do for you, you should do for your comrade in the Torah and mitzvot.
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים. וּלְהוֹצִיא הַמֵּת. וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה. וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה. לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף. וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם הֲרֵי הֵן בִּכְלַל (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים. עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:
...
סימן קנו (מז)
הלואת אביון. צוה היוצר בפ' ראה אנכי כי יהיה בך אביון וגו' וכתיב העבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. ותניא העבט פי' העבוט משמע לשון משכון נותנין וחוזרין וממשכנין דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אומר לו הבא דעתו כדי להגיס דעתו עליו. ותניא בכתובות במציאות האשה (ס"ז ב') תעביטנו די מחסורו ואי אתה מצוה להעשירו אשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, אמרו עליו על הלל הזקן וכו'. ותניא העבט זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס משל אחרים שנותנים לו לשם הלואה וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה. תעביטנו זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משל אחרים שנותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו לאחר מיתה דברי יהודה וחכמים אומרים יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו מה ת"ל תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם. ואם הוא עברין במזיד באחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו מחויב לא להחיותו ולא להלות לו דכתיב וחי אתך ובהלואה כתיב מאחד אחיך וכיון שעבר במזיד יצא מכלל אחוה דאחוה במצות בעינן דקימא לן כרב(נן) דאמרי בב"ק בפ' החובל (בבא קמא פ"ח א') יש לעבדים בשת דאחיו הוא במצות. ותניא במכות באלו הן הלוקין (כ"ג א') ונקלה אחיך לעיניך כשקיבל דינו אבל קודם לכן אינו אחיך למדנו שרשע יצא מכלל אחוה והיינו טעמא דתניא בע"ז בפ' ב' (כ"ו א') העובד' כוכבים ורועה בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין פי' גזלנים אלמא רועה בהמה דקה אין מצוה להחיותם דקתני ואין מעלין. ואע"ג דתניא בע"ז בפ"ב (כ"ו ב') לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד דוקא לענין אבידה איתרבי ולא ילפינן אחוה להחיותו והלואתו מיניה שאם ריבה הכתוב להחזיר שלו לא ריבה לתת לו וגם ברבית מותר להלוותו מהאי טעמא דאחוה כתיב לענין רבית דכתיב כי ימוך אחיך וגו' אל תקח מאתו נשך ותרבית. והא דאמרינן בגיטין בהשולח (מ"ו ב') ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר' אמי ובעא למפרקיה ואמרו ליה רבנן לר' אמי האי ישראל משומד (הוא) דחזינא דאכיל נבילות. אמר להו אימור לתיאבון קא אכיל. והא זימנין דאיכא התירא ואיסורא ושבק היתירא ואכיל איסורא א"ל (זיל) לא שבקו לי דאיפרקינך, מה"מ דאוכל נבילה לתיאבון אע"פ שהוא רשע מצוה לפדותו נ"ל שר' אמי היה רוצה לפדותו לפנים משורת הדין דהא דתני רועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין פי' אין מצוה להעלותן אבל אין איסור להעלותן ואע"ג דהעלאת עובדי כוכבים אסור, כדאמרי' התם בע"ז סבר רב יוסף למימר לאפוקי בשכר שרי משום איבה. והכי פי' העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא אמר בשניהם לעובדי כוכבים באיסורא ולגזלן ברשותא. וקשה הדבר לפרש בפרושי' וטוב לו לפרש כן מלפרש שיהא אסור לתת מתנה וליהנות וכשאמרו לו שביק היתירא ואכיל איסורא מין הוא דלהכעיס עביד דאמרינן בע"ז להנעים מין הוה ואמר אחר שמין הוא אסור לפדותו דהא דתניא במינים והמסורות מורידין אבל לא מעלין פי' אסור להעלות. ואין לתמוה, אחרי לא מעל אסור להעלות היכי מקשינן אחותי מחתינן אסוקי מיבעיא. ולהלוות לעבריין במזיד ברבית שמעתי מרבותי שאסור אם אינו משומד אבל אם הוא משומד דשביק היתירא ואכיל איסורא מין הוא ורבית שלו מותר. והא דאמרינן בסנהדרין (מ"ד א') חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל [אחיך] הוא דוקא לענין קדושין דלא כתיב בהו אחוה כדאמרינן ביבמות פ"א (ט"ז ב') גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקדושין חיישי' שמא מעשרת השבטים הוא בא אבל לענין רבית אחוה כתיב ביה. ונראין דברי רבותי לאיסור רבית במשומד לתיאבון וראיה אני מביא לדבריהם דרבית הוי כעין גזל כדאמרינן באיזהו נשך (ס"א א') למה לי למכתב לאו בגזל לאו ברבית הלכך יש לומר כאשר דיבתה התורה לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד הזהירה תורה על ממון חברך המשומד רבית נמי כיוצא בו דהא ממון חברך משומד הוא דהזהירה תורה שלא לקחתו.
...
עמיתך עם שאתך בתורה כו' לשון עמית הוא כמו חבר כמו וכחש בעמיתו וגו' ואל אשת עמיתך וגו' והרבה כמוהו אלא דהכא לגבי דיין שנקרא אלהים ע"ש חשיבותו לא ה"ל למקרי לבעל דין עמיתו וחבירו אלא בת"ח עם שאתך כו' וכדמסיק למשרי ליה תיגרא ברישא וק"ל:
Each man is commanded to love each and every one of Israel as himself as [Leviticus 19:18] states: "Love your neighbor as yourself."
Therefore, one should speak the praises of [others] and show concern for their money just as he is concerned with his own money and seeks his own honor.
Whoever gains honor through the degradation of a colleague does not have a share in the world to come.
מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: