David whirled with all his might before GOD; David was girt with a linen ephod.
וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכׇל־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יהוה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
David went home to greet his household. And Michal daughter of Saul came out to meet David and said, “Didn’t the king of Israel do himself honor today—exposing himself today in the sight of the maidservants of his subjects, as one of the riffraff might expose himself!”
וַיָּ֥שׇׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ {ס} וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵי֙ אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃
It is written: David turned. Who are the “empty ones”? Rebbi Abba bar Cahana said, the most empty one, that is the dancer. She told him, today the honor of my father’s house became obvious. One said about the family of Saul that one never saw a heel or a thumb of them. That is what is written: He came to the sheep fences. Rebbi Abun ben Rebbi Eleazar: That was a fence inside a fence. Saul came to spread his feet. He saw him how he lifted a little and covered a little. He said, one who would touch such modesty would be cursed. That is what he told him, behold, what your eyes saw today, etc. Is it not written “I had mercy on you” but it had mercy on you, your modesty had mercy on you. David told Michal, etc. With the servant girls you mentioned, with them I shall be honored, for they are not servant girls but mothers. How was she punished? Michal, Saul’s daughter, had no child, But is it not written: The sixth Yitreˋam, of his wife Calf. She mood like a calf and died.
כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו׳. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן. רִבִּי בּוּן בֵּרִבִּי לָעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וגו׳. וָאָחֻס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל וגו׳. וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶעֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד. וְהָכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
It is written: David returned to bless his house when Mikhal, Saul’s daughter, came towards him, etc. Who is one of the empty ones? Abba bar Cahana said, the most empty one, that is the dancer. She told him, today the honor of my father’s house became obvious. One said about the family of Saul that one never saw a heel or a thumb of them. That is what is written: He came to the sheep fences along the road and there was a cave. Rebbi Abun in the name of Rebbi Eleazar: That was a fence inside a fence. Saul came to spread his feet. He saw him how he lifted a little and covered a little. [David] said, how could one touch such a righteous body. That is what he told him, behold, what your eyes saw today which today gave me in your hand in the cave and I could have killed you, etc. Is it not written “I had mercy on you” but it had mercy on you, your modesty had mercy on you. David told Michal, before the Eternal Who chose me over your father, etc. And I was still humbler than this and I was lowly in my eyes, and with the servant girls you mentioned, with them I shall be honored, for they are not servant girls but mothers. How was she punished? Michal, Saul’s daughter, had no child until the day of her death. But is it not written: The sixth Yitre`am, of his wife Calf. She mooed like a calf and died.
כְּתִיב וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ וגו׳. מָהוּ אֶחָד הָרֵיקִים. אָמַר אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים. זֶה אָרְכֵיסְטֵיס. אָמְרָה. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִרְאֶה מֵהֶם לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן אֲשֶׁר עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. וַהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַד וּמְסַלֵּיק צִיבְחַד. אֲמַר [דָּוִד]. הֵיאַךְ מִינְגַּע בְּהָדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא. הָדָא הִיא דוּ אָמַר לֵיהּ. הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ. צְנִיעוּתָךְ חָסָת עָלֶיךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וגו׳. וּנְקַלּוֹתִי עוֹד מִזּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָיי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּמַה נֶעֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְהָכְתִיב הַשִּׁישִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
...
הראשונה – היא מפני הבושה ולשונות בני אדם, אם המלעיגים במקיימי המצוות, ואם חושבים שהאדם מקל עצמו בדקדוק המצוות ועשייתם. הלא תראה מה שאמרה מיכל לדוד כשראתה אותו מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ארון האלהים הוכיחתו עליו, ותאמר (שמואל ב' ו, כ-כב): "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים". לפי שחשבה שלמעלת המלכות לא היה ראוי שישפיל עצמו בענין המצוות כל כך. והוא השיבה: "לפני יהוה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי לנגיד על עם יהוה' על ישראל ושחקתי לפני יהוה'". רוצה לומר, שכן ראוי לעשות בעבודת האל יתברך, כי בערכו האדם שפל ונבזה ואין לו הוד מלכות. והוא אומרו: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". אמנם הכבודות ושמירת המעלה במלכים בשרים ובנכבדים היא בינם לבין שאר האנשים, והוא אומרו: "ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה". רוצה לומר עמהם אתנהג כפי הכבוד לא עם האל עליון קונה שמים וארץ. ולכן היה משבח עצמו על זה באומרו כפי פשוטו: "גם עבדך נזהר בהם" (תהילים יט, יב). והנביא אמר (ישעיה נ, ז): "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש". ומפני זה ציותה התורה (דברים יז, כ) במלך "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". רוצה לומר, שלא יחדל עם כבוד המלכות ממעשה המצוות כקטון שבישראל ולא יבוש מזה. וזהו שדוד עצמו אמר גם כן על זה (תהילים קיט, פ): "אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". ועל זה אמר התנא: "הוי עז כנמר", רוצה לומר לא תמנע מעשיית המצוות מפני הכבוד ובעבור הרואים, ולא תבוש מהם. כי לענין עשות רצון אביך שבשמים ראוי שתשים מצחך נחושה נגד בני אדם, ולא תשוב מפני כל כ'נמר' העומד על דרך שאינו מזדעזע מפני העוברים ושבים ולא יחוש מהם.
Judah ben Tema said: Be strong as a leopard, and swift as an eagle, and fleet as a gazelle, and brave as a lion, to do the will of your Father who is in heaven. He used to say: the arrogant is headed for Gehinnom and the blushing for the garden of Eden. May it be the will, O Lord our God, that your city be rebuilt speedily in our days and set our portion in the studying of your Torah.
יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:
...
ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד וכו'. יש לדקדק הרבה בהני קראי בכללות הענין ובפרטות האותיו"ת אשר תבאנה. ואפשר דנודע דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב שמחל על כבודו כבודו מחול וכתבו הפוסקים דאסור לחכם למחול על בזיונו ואמרו פ"ב דיומא דנענש שאול שמחל על בזיונו. וז"ש ותצא מיכל בת שאול שידעה שנענש אביה על שמחל על בזיונו ולכן הטב חרה לה לקראת דוד שעזב מלכותו ונעשה כהדיוט. ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל כלומר הגם שאתה רב ורב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ אתה מלך שמחל אין כבודו מחול. ועוד רעה אשר נגלה היום כהגלות נגלות אחד הרקים והוא בזיון ובזה אפילו רב אין כבודו מחול וכ"ש מלך. והשיב דוד הע"ה אשר בחר בי מאביך כלומר ידעתי שנענש שמחל על בזיונו. אבל יש הפרש בין בא לו הביזוי מצד אחר כמו חליצה דאין המלך חולץ לכשהוא עושה מאליו ובעצמו לכבוד יהוה וז"ש ונקלותי אני בעצמי וכהא שרי. ויען המותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד כמ"ש פרק הדר. והכא מיכל היתה כמורה הלכה בפני רבו לא היה ולד דזהו העונש אפילו למותיב מלה כ"ש להורות הוראה ובדרך תוכחה ודוק כי קצרתי:
...
גדולה ענוה שבה נתגדל דוד ע"ה. שנאמר (שמואל ב ז, יח) ויבא המלך דוד אל בית יהוה, ויאמר, יהוה אלהים, מי אנכי כי הביאותני עד הלום, וכתי’ (שמואל ב ז, יט) ותקטן זאת בעיניך וגו', וכתי’ (דברי הימים א יז, יז) וראיתני בתואר האדם המעלה יהוה אלהים. אמ' לפניו, רבונו של עולם, מי אני שדימיתני ליעקב ע"ה, שהוא חקוק בכסא תואר האדם שהוא חקוק למעלה. וכן ישראל שואלין, אל תנבל כסא כבודך, אותה הצורה שהיא חקוקה בכסא. ומנין שדימהו לאבות, שנא' ועשית לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. ואע"פ שהיו בו כל המדות הללו וכל הכבוד הזה, והיה משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל, משובח בכמה מדות טובות, יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה, ונבון דבר וטוב תואר, והרג את האריה ואת הדוב בשדה, והרג את גלית הפלשתי אשר חרף מערכות ישראל, חתן המלך וסר אל משמעתו ונכבד בביתו, והוא הושיע את ישראל מיד פלשתים, ואחר כל זה היה שפל בעיניו וענו, ואמ' לשאול כשרדף אחריו, אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רודף אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד. ואחר כל הכבוד הזה מלך על ישראל ויהודה וכבש כמה מלכיות, ואמ' ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם. וכשהעלה ארון הברית מבית עובד אדום לעיר דוד היה מרקד ושוחק לפניו, לכבוד הארון, והשפיל מלכותו נגד כבוד ארון ברית יהוה, שנא’ (שמואל ב ו, יד) ודוד מכרכר בכל עוז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד, וכתי’ (שמואל ב ו, טו) ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון יהוה בתרועה ובקול שופר, וכתיב (שמואל ב ו, טז) והיה ארון יהוה בא בעיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותיבז לו בלבה, וכתי’ (שמואל ב ו, כ) ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים. אמרה לו, מלכות של בית אבא היתה חשובה משלך, חלילה שיראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה כמו שנגלית אתה היום, דרכן של מלכים לעשות כך, ולואי לפני מטרונה אחת עשית כן ולא לפני אמהותיך. אמ' לה, מלכות של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמם, ואני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד השמים, ויותר מזה אני חייב לעשות לפני קוני, ואיני כדאי לשמוח בשמחתו, שנא’ (שמואל ב ו, כב) ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואותן שאת קורא אותן אמהות, הלואי יהא חלקי עמהם לעולם הבא, שנא’ (שמואל ב ו, כב) ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה.