מי שהיה בביתו ב"ה ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר:
(צ) אין וכו' - מפני דרכי שלום שלא יאמרו על ב"ב זה אנשים שאינם מהוגנים הם ולפיכך נמנעו הצבור מלהתפלל שם ולכן אפי' יש להצבור קצת טעם בדבר נמי אינם רשאים:
(צא) הצבור - ואם רק מקצת מהצבור רוצים להתפרד ולהתפלל במקום אחר רשאים כיון שגם בביתו מתפללים קצת ולא נתבטל ממנו המצוה בשום פעם. אבל חברה שהיו לומדים בבית אחד כמה שנים ואח"כ רוצים ללמוד ב' חדשים בכל בית ובית אינם יכולים לשנות [אחרונים]:
(צג) בבית אחר - ר"ל בבית של יחיד אבל אם רוצים לבנות ביהכ"נ קבוע רשאים ואין בזה משום דרכי שלום (לבוש):
בנין ב"ה ושיהיה גבוה. ובו ה סעיפים:כופין בני העיר זה את זה לבנות ב"ה ולקנות להם תורה נביאים וכתובים (וע"ל סי' נ"ה סכ"ב אם כופין זה את זה לשכור להם מנין):
(ב) לבנות - ואם אין בכחם לבנות מחויבין עכ"פ לשכור מקום מיוחד לתפלה. וכתבו הפוסקים דבבנין ביהכ"נ גובין לפי ממון לחודא ובשכירות ביהכ"נ גובין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות. כתב מ"א ס"ס קנ"ד בשם הריב"ש [והובא בחו"מ ס"ס קס"ב ברמ"א] המעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש ביהכ"נ אחרת בעיר מונע הוא רבים מלעשות מצוה ומסיק שם דאם הביהכ"נ מכילה אותם אז אדרבה אסורים להפרד ועיין בת' רדב"ז ח"ג סי' תע"ב שהאריך בדינים אלו ובסוף דבריו כתב וכ"ז בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה וכו' ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח"ו דהא קרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו' אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם א"א אלא שתמיד הם מתקוטטי' והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו עכ"ל שם בתשובה ועי' בפ"ת חו"מ סי' קס"ב מה שהאריך בענינים אלה:
חמש חצירות הפתוחות למבוי שאינו מפולש כולם משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכן השנייה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה ואינה משתמשת עם השאר נמצאת הפנימית משתמשת עם כולם ומשתמשת לעצמה לפיכך אם בעל השנייה בנה אצטבא (פי' מקום צר כאמה וגובה כד' כיהוה טפחים שמניחים עליו פרקמטיא למכור ולפעמים יושבין עליו) כנגד פתחו וסתמו אין החיצונה יכולה לעכב עליו אבל כל הפנימיות מעכבות עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך שהרי מקיפין את האצטבא: הגה וי"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה ואין הפנימי יכול למחות בחיצון אא"כ היה כח לפנימי לסתום המבוי שם אם היה רוצה אבל בלא"ה כגון שיש כח לחיצון להשתמש לפנים ממנו אין ריבוי הדרך טענה (ב"י בשם הרשב"א) וכמו שהדין במבוי כן הדין במקומות של בהכ"נ לכן עשיר שיש לו מקומות רבים ובני הכנסת באים להוסיף ספסלים בביה"כ במקומות הפנויים כדי להרויח הצדקה ושיבואו רבים להתפלל או שיחידים רוצים לישב באמצע הדרך העשיר יכול למחות בטענה שמיצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך מיהו אם יש מנהג בעיר הולכין אחריו ויכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום שאינו צריך לו שישכירנו בקצבה הנראה להם ואם רוצים לבנות להם ביה"כ אחר או יחידים הבאים לבנות להם ביה"כ אין אחרים יכולין למחות בידם והמוחה ראוי לנזיפה (ריב"ש סי' רנ"ג) ואין להשתמש בבית הכנסת אלא בדבר הנהוג לכן אם אלו היושבים במערב באים להגביה מקומותיהם במעלה על האחרים האחרים יכולין למחות אבל להגביה מעט כדי שיזונו עיניהם בענין שלא יהיו נראין גבוהין דזה נהנה וזה אינו חסר אינן יכולין לעכב (ריב"ש סי' רנ"ט) וע' לקמן סי' קע"א סעיף א': וכן בעל השנייה שפתח לחצירו פתח שני בינו ובין החיצונה אין החיצונה מעכבת עליו שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח שני בינו ובין השלישית הפנימית מעכבת עליו שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצירו הראשון ולחוץ וכן הדין בכולם: הגה וי"א דכל כנגד חצירו יש לו רשות לפתוח בין כלפי חוץ בין כלפי פנים ולכן יכול למחות ג"כ על מי שבא לסתום נגד חצירו אע"פ שהוא לפנים מפתח חצירו (טור בשם הרשב"א והרמ"ה):
שאלת קהל יש להם בה"כ בעירם ועשיר אחד מן העיר קנה שם מקומו' ישיבה הרבה בזול ואח"כ נתייקרו המקומות בסבתו וכיון שעלה השער העלה שכירותן עד שנסוג אחור לב השוכרים לבא לביהכ"נ ליוקר שכירות המקומות והקהל רצו להוסיף מקומות בביהכ"נ במקום פנוי שיש שם ולמכרם לזה ולזה ויגיע מזה תועלת לקהל בממון וגם שיצדקו הרבים לבא לביהכ"נ באותן המקומות הנוספות וקם העשיר ההוא וערער בדבר באמרו כי בזה יהיו מצרין לו הדרך לעבור למקומותיו ואף אם ישאר לו די לעבור דרך שם הנה יהיה צר עתה ממה שהיה ושאלת אם הדין עמו או עם הקהל כיון שב"ה של כרכים הוא של רבים ואינה נמכרת זהו תורף שאלתך בקצרה אעפ"י שבאה בלשון ארוך וצח המליצה:
אין אחרים יכולים למחות. עי' במג"א סימן קנ"ד סס"ק כ"ג שכ' על זה וז"ל ומדברי הרא"ם ח"א סימן נ"ג נראה שס"ל דאם הב"ה מכילה אותם אסורים ליפרד וכ"כ במשפטי שמואל סי' מ"א עכ"ל ועיין בתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תע"ב מבואר שם דכל זה בזמן שכולם לב אחד שאז קילוסן עולה יפה אבל אם יש פירוד לבבות ביניהם ואי אפשר לקרבם רק תמיד הם במחלוקת ומתקוטטין זע"ז יותר טוב הוא שיתפללו כל כת לעצמה ולא שייך הכא לא חזקתו ולא חזקת אבותיו עש"ב וכ"כ בתשובת חתם סופר חח"מ סי' י"ב אות ג' על נידון דשם ורמז שם לדברי רדב"ז הנ"ל ע"ש. ועיין בתשובת באר יצחק חא"ח סי' כ"ד שהשיב לרב אחד נידון עיר אחת שיש שם בהכ"נ מכבר וזה מקרוב יצאו מקצת אנשים מבהכ"נ ההוא להתפלל בפני עצמם וכעת תובעים חלקם מן ההכנסות ומן הספרים וכלי הקודש של ב"ה הישן ומכ"ת פסק דאינם יכולים לתבוע כלל ולגרוע זכות הב"ה הישן. הנה גם דעתי מסכמת לזה כי ברור הוא דאין יכולים להסיג גבול שגבלו ראשונים כי אף לכתחלה אם רוצים מיעוט אנשים לבנות להם ב"ה אחר במקום שיש ב"ה ישן ומחזיק את כולם יכולים הרוב לעכב על המיעוט שלא יפרדו מהם כמ"ש המ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג בסופו בשם הרא"ש דאם הב"ה מחזיק אותם אינם יכולים להפרד וכן מצאתי בס' פחד יצחק אות ב' בשם כמה מחברים שכתבו דאם הב"ה החדש יגרום היזק לב"ה הישן יכולים לעכב עליהן שלא יבנוהו משום קפסקת חיותאי ולכן אם איזה קהל נחלקו לשנים מחמת חילוקי דעות כל ההקדשות ינתנו לכת הגדולה ואפילו אותן שתחת יד הקטנה מוציאים מידם ליד הרוב אך אם נחלקו מפני שאין המקום מחזיק את כולם אז שורת הדין שיחלקו לפי מספר הגברים הרי להדיא כמ"ש כ"ת לחלק דשאני הא דהמבי"ט שהביא המ"א שם שכ' דאם מחמת סיבה הוצרכו להחלק לשניים הדין שכל ההקדשות יחלוקו כו' דשאני אם הוצרכו לחלק מחמת סיבה דהיינו שלא היה המקום מחזיק אותם וכה"ג אבל באם חלקו א"ע מחמת חילוקי דעות בעלמא אינם יכולים לתבוע חלקם ובלא"ה הא קיי"ל דרשאים בני העיר להסיע על קצתם ויכולים הרוב לכוף את המיעוט כו' וזולת זה נ"ל דלהחזיר ההקדשות מרבים למיעוט יש לדון דאיכא בזה הורדת קדושה כו' והאריך בזה ומסיק וכתב בנ"ד לא מבעיא אם בעת שנפרדו קצתן מן הרבים היה באופן שהיו יכולים אז הרבים לעכב עליהן לפי שבהכ"נ מחזיק את כולם בודאי דאף ששתקו אז עכ"ז אין יכולים לתבוע מן הרבים זכות ההקדשות אלא אפי' אם היה באופן המבואר ברדב"ז ח"ג סי' תע"ב דאם רוצים קצת להתחלק מחמת שאין הלבבות שלימות יכולים לפרד עכ"ז אינם יכולים לתבוע חלקם מן ההקדשות לפי דהוי כנשתתפו לכל זמן שיהיה קיים הבהכ"נ וכמו בשותפין שנשתתפו בעת שהיו אוהבים זה לזה ואח"ז נתהווה קטטה ביניהם אטו יכולים לבטל השותפות כו' לכן הזכות עם הרוב עכ"ד ע"ש ועיין בתשובת ח"ס שם אות ד' עש"ה. ועיין עוד במג"א שם שהביא בשם כנה"ג שהקהל יכולים לגזור שלא יתפללו בעשרה חוץ לבה"נ מפני האומות שיסברו שהם רבים וגם מפני היחידים שאין נותנים המסים ומתפללים בעשרה במקוה אחר ע"ש [ועמ"ש כזה בסי' קמ"ט סל"א סק"ד. ועיין בתשובת שב יעקב חח"מ סי' כ"ה שנשאל אדות כרוז ב' בעיר אחת שהכריז האב"ד בצירוף פו"מ שלא יעשו מנין בבית רק ילכו כולם לבהכ"נ אם לא מוצאי ש"ק ומוצאי י"ט ומי שיעבור ויעשה מנין בביתו יתחייב קנס סך מסויים ואח"כ עבר א' ועשה מנין מחמת אונס וסיבה שלא היה יכול לילך לב"ה אם מחוייב קנס גם באם עשה מנין בביתו כמה פעמים אם חייב קנס הנזכר על כל פעם שעשה מנין בביתו או הואיל שהכריזו סחם אינו חייב רק פעם אחת הקנס הנ"ל והשיב דפשוט הוא שלא נעשה כרוז הנ"ל אלא על מי שיכול לילך לב"ה ועושה מנין בביתו בלי שום אונס כו' ועוד דאף אם היה הכרוז גם על מי שאינו יכול לילך לב"ה אינו מחוייב לשמוע הואיל שהוא נגד דת תורתינו וא"כ איך יתחייב קנס ובענין מי שעובר כמה פעמים ג"כ פשוט דאינו חייב אלא פעם א' הקנס אפי' עבר הרבה פעמים הואיל דבכרוז הנ"ל לא נזכר שיהיה חייב על כל פעם וגם בינתים לא התרו בו ע"ש:
https://translations.myshiurim.com/halacha/pitchei-teshuva/162-6/
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שֶׁבִּזָּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אֲבָל מִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶם נִדּוּי אֲפִלּוּ נִדָּהוּ קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חַיָּב הַנָּשִׂיא וְכָל יִשְׂרָאֵל לִנְהֹג בּוֹ נִדּוּי עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּשְׁבִילוֹ וְיַתִּירוּ לוֹ. עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים מְנַדִּין אֶת הָאָדָם בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וְאֵלּוּ הֵן:
...
יד) הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. טו) הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. טז) הַמְחַשֵּׁב שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יז) הַמַּכִשִׁיל אֵת הָעִוֵּר. יח) הַמְעַכֵּב הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה.