פסחים ק״ח א:ו׳
We learned in the mishna that even the poorest of Jews should not eat until he reclines. It was stated that amora’im discussed the requirement to recline. Everyone agrees that matza requires reclining, i.e., one must recline when eating matza, and bitter herbs do not require reclining. With regard to wine, it was stated in the name of Rav Naḥman that wine requires reclining, and it was also stated in the name of Rav Naḥman that wine does not require reclining.
וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִיתְּמַר: מַצָּה צָרִיךְ הֲסִיבָּה, מָרוֹר אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה. יַיִן, אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: צָרִיךְ הֲסִיבָּה. וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה.
שולחן ערוך, אורח חיים תע״ב:ב׳
He will arrange his table beautifully with fine dishes according to his ability, and he will prepare his seating place to recline in a dignified manner. Rema: Even a poor person who has no cushions should sit on a bench (Mordechai, beginning of the chapter on Erev Pesach)
יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירו': הגה ואפילו עני שאין לו כרים ישב על הספסל (מרדכי ריש פרק ערבי פסחי'):
שולחן ערוך, אורח חיים תע״ב:ג׳
When he reclines, he should not lean on his back, nor on his face, nor on his right side, but on his left side. (There is no distinction between a person who is lame and one who is not.)(Tur in the name of Rashi and the Tosefot, in siman 136)
כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו: (ואין חילוק בין איטר לאחר) (טור בשם רש"י ות"ה בסי' קל"ו):
פסחים ק״ח א:י׳
A woman who is with her husband is not required to recline, but if she is an important woman, she is required to recline. A son who is with his father is required to recline. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a student who is with his teacher? Perhaps he is not obligated to recline, as he is in awe of his rabbi, and reclining is a sign of complete freedom and independence.
אִשָּׁה אֵצֶל בַּעְלָהּ לָא בָּעֲיָא הֲסִיבָּה, וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא — צְרִיכָה הֲסִיבָּה. בֵּן אֵצֶל אָבִיו בָּעֵי הֲסִיבָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ מַאי?
שולחן ערוך, אורח חיים תע״ב:ה׳
A son must recline when dining with his father, even if his father is a distinguished scholar. However, a student does not need to recline before his teacher, even if the teacher is not a distinguished scholar, unless the teacher gives him permission. A great Torah scholar of his generation, even if he did not learn from him, is considered like his teacher and does not need to recline. (This is specifically when they are eating at the same table, but if the student eats at a separate table, he must recline.)
בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק ותלמיד לפני רבו א"צ הסיבה אפי' אינו רבו מובהק אא"כ יתן לו רבו רשות ותלמיד חכם מופלג בדורו אע"פ שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה (ודוקא כשאכלו על שלחן אחד אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב):
משנה ברורה תע״ב:י״ג
...
(יג) דבזמן הזה אין להסב - טעמו כיון דאין רגילות בארצנו בשאר ימות השנה להסב אלא יושב כדרכו. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים כגון שלא נהג שבעה לפני הרגל אף שהוא חייב בהסיבה מ"מ הנכון שלא יסב על מטה כבודה וכלולה אלא יסב בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או על ברכי חבירו. וקיטל נהגו שלא ללבוש ומ"מ הלובש אין מוחין בידו:
משנה פסחים י׳:א׳
On the eve of Pesah close to minhah one may not eat until nightfall. Even the poorest person in Israel must not eat [on the night of Pesah] until he reclines. And they should give him not less than four cups [of wine], and even from the charity plate.
עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:
תלמוד ירושלמי פסחים י׳:א׳:ד׳
Rebbi Levi said, because usually slaves eat while standing, and here one is forced to eat lying on couches, to proclaim that they went from slavery to freedom. Rebbi Simon in the name of Rebbi Joshua ben Levi: This olive-sized bit with which a person fulfills his obligation on Passover he must eat lying down. Rebbi Yose asked before Rebbi Simon, even a slave before his master, even a woman before her husband? He said to him, great personality, that is all I heard.
אָמַר רִבִּי לֵוִי. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ עֲבָדִים לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְעוּמָד. וְכָאן לִהְיוֹת אוֹכְלִין מְסוּבִּין. לְהוֹדִיעַ שֶׁיָּצְאוּ מֵעַבְדּוּת לַחֵירוּת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אוֹתוֹ כְזַיִת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ בַפֶּסַח צְרִיךְ לְאוֹכְלוֹ מֵיסַב. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ עֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. אֲפִילוּ אִשָּׁה לִפְנֵי בַעֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ. בִּרְבִּי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז׳:ו׳
In each and every generation, a person must present himself as if he, himself, has now left the slavery of Egypt, as [Deuteronomy 6:23] states: "He took us out from there." Regarding this manner, God commanded in the Torah: "Remember that you were a slave [Deuteronomy 5:15]" - i.e., as if you, yourself, were a slave and went out to freedom and were redeemed.
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ:
משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז׳:ז׳
Therefore, when a person feasts on this night, he must eat and drink while he is reclining in the manner of free men. Each and every one, both men and women, must drink four cups of wine on this night. [This number] should not be reduced. Even a poor person who is sustained by charity should not have fewer than four cups. The size of each of these cups should be a quarter [of a log].
לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית:
שמות רבה כ׳:י״ח
What is “led the people around [vayasev]”? The Holy One blessed be He encompassed them, just as He says: “I will be for it, the utterance of the Lord, a wall of fire around” (Zechariah 2:9) – like a shepherd who was herding his flock and saw wolves coming to attack the flock, and he encircled the flock so they would not be harmed. So too, when Israel departed from Egypt, there were chieftains of Edom, Moav, and Canaan standing and giving counsel [as to] how to come and attack Israel. When the Holy One blessed be He saw that it was so, He encircled [Israel] so they would not come and attack them, as it is stated: “God led the people around [vayasev].” Not only in this world, but so it will be in the World to Come. From where [is this derived?] It is as David says: “Jerusalem, mountains surround it and the Lord surrounds His people” (Psalms 125:2). Alternatively, “God led the people around [vayasev]” – from here our Rabbis said: “Even the poor of Israel may not eat until he reclines [yasev]” (Mishna Pesaḥim 10:1) as that is what the Holy One blessed be He did to them, as it is stated: “God led [the people] around [vayasev].”
מַהוּ וַיַּסֵּב, שֶׁהִקִּיפָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁהוּא אוֹמֵר (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב. וּכְגוֹן רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה צֹאנוֹ וְרָאָה זְאֵבִין בָּאִין עַל הַצֹּאן וְהָיָה סוֹבֵב אֶת הַצֹּאן שֶׁלֹא יִנָּזֵקוּ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם וּמוֹאָב וּכְנַעַן וַעֲמָלֵק עוֹמְדִין וְנוֹתְנִין אֶת הָעֵצָה הֵיאַךְ לָבֹא עַל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, סִבֵּב אוֹתָן שֶׁלֹא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם. וְלֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָד אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא כָּךְ, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קכה, ב): יְרוּשָׁלָיִם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם, מִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיֵּסֵב, שֶׁכָּךְ עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסֵּב אֱלֹהִים.
שמות י״ג:י״ח
So God led the people round about, by way of the wilderness at the Sea of Reeds. Now the Israelites went up armed out of the land of Egypt.
וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
ערוך השולחן, אורח חיים תע״ב:ג׳
...
ויסדר שולחנו בכלים נאים כפי כוחו. דאף על גב דבכל ימות השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן, מכל מקום בליל פסח עושין כל סימני חירות. ואף אם יש לו כלי כסף במשכנות, אם אין הבעלים מקפידין ראוי להעמידן על השולחן בליל פסח. וזהו הטעם שהצריכו חכמינו ז"ל הסיבה, מפני שכך היה בימיהם שבני חורין היו אוכלין דרך הסיבה, על כרים וכסתות, דרך גדלות. ולכן יכין מושבו מבעוד יום, ומקום המושב שיהיה בהסיבה דרך חירות. ודע שהטור כתב בשם ראבי"ה, דבזמן הזה במדינתינו שאין רגילין לאכול בהסיבה – אינו צריך להסב, עיין שם. אבל כל רבותינו לא סבירא להו כן. ואדרבא נראה לעניות דעתי דכיון שמצוה לעשות שינויים בליל זה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק שביעי שצריך לעשות שינויים בליל זה כדי שיראו הבנים וישאלו, אם כן אין לך שינוי טוב מהסיבה, שאין אנו רגילים בזה ועכשיו עושין אותו. וראיה לזה: שהרי במשנה (קטז א) בשאלת "מה נשתנה" – לא הוזכרה שאלת ההסיבה, ובנוסחא שלנו ישנה. והטעם דבזמן המשנה לא היתה שינוי, ולא היה לבן מה לשאול על זה. אבל עכשיו שואל על השינוי, ולכן העיקר כדברי רוב הפוסקים שחיוב יש בהסיבה.