A joyful heart makes for good health; Despondency dries up the bones.
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣יב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃
...
לב שמח ייטיב גהה ורוח נכאה תיבש גרם, כבר בארתי למעלה (ט"ו י"ג) במ"ש לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה, שיש לב שמח ורוח נכאה, שהלב בחיצוניותו שמח בטוב העוה"ז ובהצלחה, אבל רוחו הפנימי נכאה וטוב יותר עצבת לב ושלא יהיה רוחו נכאה, ועפז"א הלב השמח רק ייטיב גהה, ר"ל גוה, שהוא הגויה החיצונית, כמ"ש לב שמח ייטיב פנים, אבל רוח נכאה תיבש את העצם, ועיקר האדם בפנימותו:
A joyful heart makes a cheerful face;A sad heart makes a despondent mood.
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת־לֵ֝֗ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
A happy heart will have a good face, the joy of the heart and his sadness will be in several ways, and here the happy heart speaks in the affairs of the world, as a happy heart of all my labors, The joy of the heart is evident on the face, but will not benefit the spirit, that the spirit includes for all the inner powers of the soul a spirit of wisdom and understanding a spirit of knowledge and reverence of God, and sometimes the heart is happy and the spirit mourns, (Good) An afflicted spirit, by being saddened by his mental status, his spirit will be exalted and exalted above, and this is better than a benevolent face,
לב שמח ייטיב פנים, שמחת הלב ועצבונו יהיה בכמה אופנים, ופה מדבר בלב השמח בעניני העולם, כמ"ש ולבי שמח מכל עמלי, והוא מי שאינו מתעצב על עונותיו ועל חסרון כשרונו בשלמות נפשו, כי לבו שמח בהצלחתו, והוא רק ייטיב פנים, כי שמחת הלב ניכר על הפנים, אבל לא ייטיב בזה את הרוח, שהרוח כולל לכל כחות הנפש הפנימיים רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת יהוה, ולפעמים הלב שמח והרוח נכאה, שהרוח שפל ומורד ונכאה כי עוסק בתאות העוה"ז ובשמחתה לבד, אבל בעצבת לב (ייטיב) רוח נכאה, על ידי שיתעצב על מעמדו הנפשי יתנשא רוחו ויגביהנו למעלה, וזה טוב יותר מהטבת פנים, ועי' פירושי על פסוק לב שמח ייטיב גהה:
Who is like the sage, and who knows the meaning of the adage:
“Wisdom lights up a person’s face,So that deep discontent is dissembled”?
מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חׇכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃
The Gemara cites related incidents: A certain gentile lady [matronita] said to Rabbi Yehuda, whose face was ruddy: How can one teach the Jews and be a drunk at the same time? He said to her: I place my integrity in the hands of this woman and should no longer be deemed credible if I ever taste any wine except for that of kiddush, havdala, and the four cups of Passover. And after I drink those four cups I tie my temples from Passover to Shavuot, as wine gives me a headache. Rather, my complexion is explained by the verse “A man’s wisdom makes his face to shine” (Ecclesiastes 8:1).
אֲמַרָה הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה: מוֹרֶה וְרָוֵי? אֲמַר לַהּ: הֵימָנוּתָא בִּידָא דְּהָהִיא אִיתְּתָא, אִי טָעֵימְנָא אֶלָּא קִידּוּשָׁא וְאַבְדָּלְתָּא וְאַרְבְּעָה כָּסֵי דְפִסְחָא, וְחוֹגְרַנִי צִידְעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת, אֶלָּא: ״חׇכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו״.
All the days of a pauper are wretched,But contentment is a feast without end.
כׇּל־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב־לֵ֝֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד׃
One does not say Tachanun on the 14th and 15th of Adar I, and the law of fasting and eulogizing on those days. Containing one paragraph.
On the 14th and the 15th day of Adar I, we do not fall upon our faces [recite Tahanun], and we do not say [Psalm 20] "A Psalm... may the Lord answer you," and on those [days], it is forbidden to eulogize or to fast. There are those who say that even eulogy and fasting are permitted. Rema: The custom is according to the first understanding. There are those who say that one is obligated to increase in joy and feasting on the 14th of Adar I (Tur in the name of the Rif); however, this is not our practice. Nevertheless, one should increase their feasting slightly, in order to fulfill the opinion of those who are stringent (Hagahot Maimuni in the name of the SeMaK). "But the good-hearted has a continual feast" (Proverbs 15:15).
אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן. ובו סעיף אחד:יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך יהוה ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד: