וַאֲמַר רַבִּי מַלַּאי: בִּשְׂכַר ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״, זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ.
זכה לחשן המשפט - שכנגד הלב שהיה גדול ממנו וקודם למשה נגלית שכינה על אהרן כדכתיב (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגליתי אל בית אביך ונאמרה לו נבואה של מצרים הכתובה (ביתזקאל כ) עד וימרו בי ואעפ"כ לא נתקנא בו בזאת:
בִּשְׂכַר "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ", זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ. נראה לי בס"ד במלוי אותיות לֵב[למ״ד בי״ת] יש אותיות תָּמִיד, רמז לו ששמחתו היא תמידית ולא באקראי, ולכך זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ, דכתיב ביה שנאמר (שמות כ״ח:ל׳' ל) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי הֳ' תָּמִיד'. ועוד נראה לי בס"ד הלב הוא עשירי לעשרה שליטים שבגוף, שהם מוח וחוטם פה ושני עינים ושני אזנים ושני ידים ולב שהוא אחר הידים, ולכך בִּשְׂכַר וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ שהוא עשירי נוסף עשר [10] על 'שָׂמַח' [348] ונעשה 'חֹשֶׁן' [358].
זכה לחושן כו'. דבלבו יתורא דקרא הוא להורות שהיה שמח בכל לבו ולא שיהיה מראה עצמו לעיניו שהוא שמח ובלבו יתקנא בו והכי מפורש בש"ר ואמרו ע"ש הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים כו' ע"ש: