They shall make an ark of acacia wood, two and a half cubits long, a cubit and a half wide, and a cubit and a half high.
וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
AND THEY SHALL MAKE AN ARK. The plural [and ‘they’ shall make] refers back to the children of Israel mentioned above. But afterwards Scripture states: And thou shalt overlay it, And thou shalt cast for it — all in the singular, as Moses is the leader of all Israel. It is possible that [in using the plural — and they shall make] He is indicating His wish that all Israel should share in the making of the ark because it is the holiest dwelling-place of the Most High, and that they should all merit thereby [a knowledge of] the Torah. Thus the Rabbis have said in Midrash Rabbah: “Why is it that with reference to all the vessels it says, and thou shalt make, and in the case of the ark it says, and they shall make? Said Rabbi Yehudah the son of Rabbi Shalom: The Holy One, blessed be He, said, Let all the people come and engage themselves in the making of the ark, so that they should all merit [a knowledge of] the Torah.” The “engaging themselves” of which the Rabbi speaks means that they should each offer one golden vessel [for the making of the ark, in addition to their general offering for the building of the Tabernacle], or that they should help Bezalel in some small way, or that they should have intent [of heart in the making thereof].
וְעָשׂוּ אֲרוֹן יַחְזֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ" (שמות כ"ה:י"א), "וְיָצַקְתָּ לּוֹ" (שמות כ"ה:י"ב), וְכֻלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא יתרו א). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתְּפִין בַּעֲשִׂיַּת הָאָרוֹן בַּעֲבוּר שֶׁהוּא קְדוֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן, וְשֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לַתּוֹרָה. וְכֵן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שמות לד ב) מִפְּנֵי מָה בְּכָל הַכֵּלִים כָּתוּב "וְעָשִׂיתָ", וּבָאָרוֹן כְּתִיב "וְעָשׂוּ אָרוֹן", א"ר יְהוּדָה בֵּר' שַׁלּוּם אָמַר הקב"ה יָבֹאוּ הַכֹּל וְיִתְעַסְּקוּ בָּאָרוֹן שֶׁיִּזְכּוּ לַתּוֹרָה. וְהָעֵסֶק, שֶׁיִּתְנַדֵּב כָּל אֶחָד כְּלִי זָהָב אֶחָד לָאָרוֹן, אוֹ יַעֲזֹר לִבְצַלְאֵל עֵזֶר מְעַט, אוֹ שֶׁיְּכַוְּנוּ לַדָּבָר:
...
ועשו ארון. מה שנאמר בכולם ועשית וכאן נאמר ועשו, אמרה התורה הכל יבואו ויתעסקו בארון כדי שיהיה לכולם חלק בתורה כי כתר תורה הפקר לכל דבר אחר לפי שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה רמז למחזיקים ידי לומדי תורה ובהיות שלא כל אדם מוכן לת"ת ומ"מ יש צד בכל אדם שיכול להיות שיהיה חלקו בתורה כי אף אם אינו מוכן ללמוד מ"מ יכול הוא להחזיק ידי לומדיה ונחשב לו כאילו הוא למדה כיששכר וזבולון. לכך נאמר ועשו ארון עצי שטים כי מצד היות בארון העץ המרמז על כי עץ חיים היא למחזיקים בה ע"כ הכל יכולין לעשותה לכך נאמר ועשו כי זה דבר שהכל יכולין לעשותו ויכול להיות שזהו דעת רבי יוחנן שאמר במסכת (יומא עב:) מכאן לת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו.
Rabbi Yoḥanan raised a contradiction: It is written: “And you shall make for yourself a wooden Ark” (Deuteronomy 10:1), implying that Moses alone was commanded to construct the Ark; and it is written: “And they shall make an Ark of acacia wood” (Exodus 25:10), implying that the Jewish people were all commanded to be involved in its construction. The apparent resolution to this contradiction is that although only Moses actually constructed the Ark, everyone was required to support the endeavor. So too, from here it is derived with regard to a Torah scholar that the members of his town should perform his work for him to support him and allow him to focus on his studies, since it is also the town’s responsibility to enable him to study.
רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וּכְתִיב: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּוין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ.