Bááláv imo

וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃

אם בעליו עמו. בֵּין שֶׁהוּא בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה בֵּין שֶׁהוּא בִמְלָאכָה אַחֶרֶת, הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבִירָה וּמִיתָה (שם):

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּה. שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:

דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו ובעל בנכסי אשתו. ובו יט סעיפים:השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשע' שמשך הדבר השאול אפי' נגנב או נאבד בפשיעה פטור שנא' אם בעליו עמו לא ישלם לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו לא שנא היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו לא שנא הי' עמו באותה מלאכה של הדבר השאול ל"ש במלאכה אחרת אפי' א"ל השקני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו לא הוי שאלה בבעלים:

[דיני פטור דשאילה בבעלים ובו כ"ח סעיפים]:
כבר נתבאר בסי' רצ"א דגזירת התורה היא כשהיו הבעלים של החפץ במלאכת השואל או השומר פטור מכל דיני שמירה ועיקר קרא כתיב בשואל וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם ומשואל ילפינן לכל השומרים כמ"ש שם ודוקא כשהבעלים היו עמו במלאכתו בשעת ההתחלה או מקודם אבל אם לא היו עמו בשעת ההתחלה אינו מועיל כמ"ש שם:

בעליו אין עמו - במלאכת אותה הבהמה לפי הפשט. וכמדרש חז"ל: אפילו במלאכה אחרת, אם הוא עמו במלאכה פטור השואל מונשבר או מת.

אָמַר רַב הַמְנוּנָא: לְעוֹלָם הוּא חַיָּיב עַד שֶׁתְּהֵא פָּרָה וְחוֹרֵשׁ בָּהּ, חֲמוֹר וּמְחַמֵּר אַחֲרֶיהָ, וְעַד שֶׁיְּהוּ בְּעָלִים מִשְּׁעַת שְׁאֵילָה עַד שְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה. אַלְמָא קָסָבַר ״בְּעָלָיו עִמּוֹ״ – אַכּוּלַּהּ מִילְּתָא מַשְׁמַע.

מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל – לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל, כְּלוֹמַר אָדָם שֶׁשָּׁאַל מֵחֲבֵרוֹ שׁוּם חֵפֶץ אוֹ בְּהֵמָה, וְהַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֹא שָׂכָר כְּלָל אֶלָּא שֶׁנִּתְחַסֵּד עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה זוֹ, וְאַחַר כָּךְ אִם נָפַל מַחְלֹקֶת בֵּינֵיהֶם עַל הַדָּבָר, שֶׁנָּדוּן בֵּינֵיהֶם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשָׁה זוֹ (שמות כב יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְגוֹ. וּבְדִין הַשּׁוֹאֵל חִיְּבָה הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ הָאֳנָסִין לְפִי שֶׁבְּאַחְרָיוּתוֹ הִיא אַחַר שֶׁשְּׁאָלָהּ וְלֹא הוֹצִיא עָלֶיהָ דָּבָר מִשֶּׁלּוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין לֹוֶה מָעוֹת שֶׁאִם נֶאֶנְסוּ מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּטֵר מִן הַמַּלְוֶה בְּטַעֲנַת אֹנֶס. וְעַל עִנְיַן שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים שֶׁפָּטוּר, נוּכַל לוֹמַר לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁהַתּוֹרָה לֹא חִיְּבָה הַשּׁוֹאֵל אַחַר שֶׁבַּעַל הַכְּלִי אוֹ הַבְּהֵמָה עִמּוֹ, דְּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁם יִשְׁמֹר הוּא אֶת שֶׁלּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשּׁוֹאֵל פָּטוּר אַף לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ הַבְּעָלִים מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה, אֶפְשָׁר לְתָרֵץ בָּזֶה שֶׁלֹּא רָצְתָה הַתּוֹרָה לָתֵת הַדְּבָרִים לְשִׁעוּרִין וְלוֹמַר אִם יִשְׁהוּ שָׁם הַבְּעָלִים הַרְבֵּה יְהֵא פָּטוּר הַשּׁוֹאֵל וְאִם מְעַט יְהֵא חַיָּב, וְצִוְּתָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ כְּלָל דְּכָל שֶׁהַבְּעָלִים שָׁם בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה, יְהֵא פָּטוּר. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ צה, ב) שֶׁאִם הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה פָּטוּר. אֲבָל הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה וְלֹא הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה חַיָּב, כִּי בִּתְחִלַּת הַמַּעֲשֶׂה הָעִנְיָן תָּלוּי. וְזֶה הַטַּעַם בְּעַצְמוֹ מַסְפִּיק לָנוּ בִּשְׂכִירוּת הַבְּעָלִים שֶׁגַּם כֵּן פָּטוּר.

בפסוק וכי ישאל כו' בעליו עמו לא ישלם. כי כל מעשי האדם נמשכין אחר עצמות האדם בכללו. והשי"ת נתן לכל אדם כלים יקרים כל החושים ונשמה הטהורה שכ' בזוה"ק ע"פ כי ימכור כו' בתו לאמה כו' והאדם עושה בה כל חפצו. וכל הנאה שלו וא"כ חייב באונסין. אך העצה ע"י מס"נ להקב"ה בכלל נק' שאילה בבעלים. כי לא שייך שיהי' יהוה נשאל לאדם רק ע"י השתעבדות במס"נ למקום כמאמר אם ישים אליו לבו כו' ונשמתו אליו יאסוף הרי הוא עמו במלאכתו ופטור באונסין. ובאמת כי איך יחייב יהוה על אונס רק שאם אינו מקבל עומ"ש כראוי כל האונסין נחשבין כפשיעה. ואם בכללו תחת עול יראת יהוה נחשבים המעשים לאונסין. ומצינו מתה מחמת מלאכה. אף כי השכל מחייב שכל החסרונות מצד האדם השואל. אעפ"כ לפעמים כך רצונו ית' שנותן לאדם עבודה שלא יוכל לגמרה ע"כ לא יפול לב האדם בראותו שאין השעה עומדת לו לגמור כל מעשיו כראוי. והבן:

אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו. נראה בטעם ששאילה בבעלים פטור אף אם הוא עושה במלאכה אחרת ואינו אצל פרתו ואינו במלאכתו רק בשעת שאלה, לא בשעת האונסין, ודלא כרב המנונא דאיתותב, [וטעמא דרב המנונא נראה שהיה לו להשגיח עליה וכמוש"כ הגר"א באדרת אליהו], נראה דלמ"ד שוכר פטור על גניבה ואבידה פשוט, דאם הבעלים שכור עמו במלאכתו בשעת שאלה אמרינין, שלכן השאילו פרתו עבור מה ששכרו למלאכתו והוי כמו שוכר שנותן לו בשאלה עבור השכר שקבל מידו, ואם היה שאול למלאכתו אמרינין דאין דרך אדם להשאיל עצמו ואת פרתו בחנם דמילא כי האי לא עבדי אינשי, אם לא דאיכא ליה טיבותא והנאה מרובה מהשואל, אשר בשביל זה השאיל עצמו למלאכה ואת פרתו והוי כשוכר, וסברא כזו תמצא בפרק בני העיר, דפקע קדושת בית הכנסת, אם יהיב במתנה, דאי לא דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה והו"ל מתנה כזביני, ולכן אמר אם בעליו עמו לא ישלם כמוש"ב, אם שכיר הוא פירוש הבעלים שכיר, בא בשכרו, פירוש הדבר השאול בא בשביל השכר שיש לו מהשואל והוי ליה רק כשוכר ופטור על השבורה והשבויה וכן על הגו"א למ"ד כשו"ח דמי. ואם כי אינו טעם מספיק למ"ד שוכר כשו"ש דמי ולמאן דפטר פשיעה בבעלים, מ"מ בכתוב הוא ביאור נכון ודו"ק.

הַשׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים אֲפִלּוּ נִגְנַב אוֹ אָבַד בִּפְשִׁיעָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב יד) "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". וּבִלְבַד שֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה עִם הַחֵפֶץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן וְאֶחָד שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים לְאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁשְּׁאָלָן וּשְׂכָרָן לִמְלָאכָה אַחֶרֶת אוֹ לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֶמְתּוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ אֶת הַבְּהֵמָה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים וּפָטוּר. מָשַׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהוּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

בעליו אין עמו. א״כ אינו אלא גמ״ח וכל הנאה שלו מש״ה אפי׳ אונס שלם ישלם:

אם בעליו עמו. ואין דרך לבקש גמ״ח מחבירו שישאיל עצמו במלאכת חבירו. אם לא שההנהו הרבה מקודם. וא״כ השאלת הבהמה ג״כ לא מיקרי כל הנאה שלו. מש״ה לא ישלם. שאינו שואל:

אם בעליו אבל אם בעליו של בהמה עם השואל בשעת מיתה לא ישלם שום דבר, לפי שראה שנהג עמה כראוי.

לֹא יְשַׁלֵּם. שֶׁסְּתַם מַשְׁאִיל בְּקָרוֹב דַּעַת כָּזֶה הוּא נוֹתֵן מַתָּנָה עַל דַּעַת שֶׁיַּחֲזִיר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הִתְנָה אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּעַיִן. שֶׁאֲפִילוּ לְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁבְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר חַיָּב בָּאֳנָסִין, זֶהוּ מִטַּעַם שֶׁהַתְּנַאי שֶׁל עַל מְנָת מְבַטֵּל אֶת הַמַּתָּנָה אִם לֹא יְקֻיַּם הַתְּנַאי. אֲבָל בָּזֶה שֶׁהִיא מַתָּנָה עַל דַּעַת לְהַחֲזִיר בִּלְתִּי תְנַאי שֶׁיְּבַטֵּל הַמַּתָּנָה אִם לֹא יַחֲזִירֶנָּה, הִנֵּה כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּידֵי הַמְקַבֵּל הִיא שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַחֲזִירֶנָּה אַחַר כָּךְ, וְלֹא יִתְחַיֵּב עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע בָּהּ אֲפִילוּ בִּפְשִׁיעָה. וּבְכֵן בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁיִּהְיֶה פָּטוּר כָּל שׁוֹמֵר בִּבְעָלִים אֲפִילוּ בִּפְשִׁיעָה.

אִתֲּ מַר. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. מָהוּ שֶׁיִּשְׁבַּע. רִבִּי זֵירָא אָמַר. נִשְׁבָּע. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. אֵינוֹ נִשְׁבָּע. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי חֲנִינָה וּלְרִבִּי לָא. שֶׁבֶר שְׁבוּיָה וָמֵתָה שֶׁהֵן פְּטוּרִין בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. וְהַשּׁוֹאֵל בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַיָיב. אֲבֵידָה וּגְנֵיבָה שֶׁהֵן חַיָיבִין בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוֹאֵל בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַיָיב. מָאן דָּמַר. פְּשִׁיטָא שֶׁהוּא נִשְׁבָּע צְרִיכָה לֵיהּ שֶׁיְּשַׁלֵּם . רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי זֵירָא. שׁוֹאֵל שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַיָיב. נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהִיקִילָה הַתּוֹרָה עָלָיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן בִּבְעָלִים פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַיָיב. אִין תֵּימַר לִשְׁבוֹעָה אִיצְטְרִכָת לֵיהּ. נִיתְנֵי בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. הֲוֵוי לָא צוֹרְכָה דְלָא לְתַשְׁלוּמִין. וְקַשְׁיָא עַל הָדָא דְרִבִּי זֵירָא. שׁוֹאֵל אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אֵין בָּעָלָיו עִמּוֹ יְשַׁלֵּם. נוֹשֵׂא שָׂכָר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אֵין בָּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שֶׁהַבְּעָלִין עִמּוֹ בֵּין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אָמַרְתָּ. דְּבָרִים שֶׁהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם נוֹשֵׂא שָׂכָר נִשְׁבָּע. דְּבָרִים שֶׁנּוֹשֵׂא שָׂכָר נִשְׁבָּע שׁוֹמֵר חִנָּם יְהֵא פָטוּר. דְּבָרִים שֶׁנּוֹשֵׂא שָׂכָר מְשַׁלֵּם שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע. מָה אַתְּ מַתְנֵי בְּשׁוֹמֵר חִנָּם. בְּשֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ. וְאִית דְּבָעֵי. מָה אַתְּ מַתְנֵי בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר. בֵּין שֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ בֵּין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי אַבִּין. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מָצִינוּ שֶׁהִשְׁוָות הַתּוֹרָה בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה בְשׁוֹאֵל. לָכֵן נְשַׁוֶּה שׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁבֶר שְׁבוּיָה וָמֵתָה.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה, מַאי?

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה סָנִיגָרוֹן לִדְבָרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״. וּמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.