but not a dog shall snarl at any of the Israelites, at human or beast—in order that you may know that יהוה makes a distinction between Egypt and Israel.
וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יהוה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃
...
לא יחרץ כלב לשונו. דטבע הכלב שחורץ לשונו אם בא איש שלא יכירנו לחצר אדוניו. וגם מיוחד טבע הכלב להכיר איזה דבר רוחני כדאי׳ בב״ק ד״ס ב׳ כלבים בוכים מלה״מ בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר. וא״כ בלא ספק שהכלבים הרגישו כח התגלות השכינה בארץ. והנה היה בכלל ב״י כמה רשעים שיצאו ממצרים כמו שיבואר להלן י״ב כ״ו. וא״כ לא היו ראוים להיות במצרים בשעה זו. וכאשר הלכו היה ראוי לכלבים לחרוץ לשונם עליהם אבל בשביל כבוד ישראל לא יחרץ כלב לשונו. ולא תקשה הא נזהרו שלא לצאת איש מפתח ביתו. שהרי יבואר להלן י״ב כ״ב שלא הוזהרו אלא זקני ישראל. ולא כל המון:
People could not see one another, and for three days no one could move about; but all the Israelites enjoyed light in their dwellings.
לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכׇל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃
...
ולכל בני ישראל היה אור במושבתם. לא נצרך הכתוב להודיענו כ״א במכת ערב ודבר לצורך ענין אבל כאן ע״כ בא לרמז שבמות רשעי הדור בא אור לישרים. ועי׳ ס׳ דברים י״א ו׳. ועוד היה להם אור במה שלא ראו המצרים את הדבר וכדתניא במכילתא ר״פ בשלח והודו ושבחו להקב״ה שלא ראו כו׳. ונכלל בזה הלשון עוד שהיה להם אור במושבות מצרים כפירש״י בשם המדרש. ונראה עוד שבא הכתוב להודיע זה משום דבזה יבואר מקרא הסמוך: