So יהוה spoke to both Moses and Aaron in regard to the Israelites and Pharaoh king of Egypt, instructing them to deliver the Israelites from the land of Egypt.
וַיְדַבֵּ֣ר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ {ס}
ויצום אל בני ישראל signifies that HE GAVE THEM A CHARGE regarding them; viz., to deal with them in a gentle manner and to be patient with them (Exodus Rabbah 7:3)
ויצום אל בני ישראל. צִוָּם עֲלֵיהֶם לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת וְלִסְבֹּל אוֹתָם (שמות רבה):
ואל פרעה מלך מצרים signifies that He charged them with regard to PHARAOH, KING OF EGYPT, viz., that they should show respect to him in all that they spoke. This is a Midrashic explanation (Exodus Rabbah 7:3; Midrash Tanchuma, Vaera 2); but the real meaning is: He gave them a command with regard to Israel and with regard to His mission on which he had sent them to Pharaoh. And what the purport of this command was is explained in the second section from here (vv. 29—31) after the order of genealogy set forth in the next passage. It properly should follow here, but because Scripture has mentioned Moses and Aaron here, it interrupts the narrative by interpolating the section beginning (v. 14), “These are the heads of their fathers’ houses”, in order to inform us how Moses and Aaron were born (who were their parents) and with whom they are connected by descent.
ואל פרעה מלך מצרים. צִוָּם עָלָיו לַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד בְּדִבְרֵיהֶם, זֶה מִדְרָשׁוֹ (שם); וּפְשׁוּטוֹ, צִוָּם עַל דְּבַר יִשְׂרָאֵל וְעַל שְׁלִיחוּתוֹ אֶל פַּרְעֹה; וּדְבַר הַצִּוּוּי מַהוּ, מְפֹרָשׁ בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה לְאַחַר סֵדֶר הַיַּחַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, הִפְסִיק הָעִנְיָן בְּאלה ראשי בית אבתם לְלַמְּדֵנוּ הֵיאַךְ נוֹלְדוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבְמִי נִתְיַחֲסוּ:
On Jewish kings on says Baruch Atah ... Shechalak Mikvodo Liyireav and on gentile kings one recites Blessed are You ... who gave from His honor to flesh and blood
על מלכי ישראל אומר ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו ועל מלכי אומות העולם עכו"ם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם:
(יב) « Béni soit Celui qui a donné de Sa gloire... » – Sur les gouverneurs qui ne sont pas soumis à une autorité supérieure, qui peuvent modifier les lois ou juger et condamner à mort, on récite cette bénédiction (avec le Nom). Mais sur les ministres nommés par le roi dans chaque ville, il est bon et juste de réciter la bénédiction sans le Nom divin ni la royauté.
(יב) ברוך שנתן מכבודו וכו' - השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות: