Genesis 48:11בראשית מ״ח:י״א
And Israel said to Joseph, “I never expected to see you again, and here God has let me see your children as well.”
וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃
Rashi on Genesis 48:11:1רש"י על בראשית מ״ח:י״א:א׳
לא פללתי I HAD NOT CONTEMPLATED — I had never dared to cherish the thought that I would again see your face. פללתי is an expression for thinking, like the noun in (Isaiah 16:3) “Give counsel, carry out the thought (פלילה)”.
לא פללתי. לֹא מְלָאַנִי לִבִּי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה שֶׁאֶרְאֶה פָנֶיךָ עוֹד. פללתי לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה, כְּמוֹ הָבִיאִי עֵצָה עֲשִׂי פְלִילָה (ישעיהו ט"ז):
Divrei David on Rashi, Genesis 48:11:1דברי דוד על רש״י, בראשית מ״ח:י״א:א׳
...
לא פללתי, לא מלאני לבי לחשוב כו' האריך, רש"י כאן לכאורה ללא צורך כי די במאמר לא חשבתי, ונראה כוונתו דקשה למה אמר לא חשבתי לראות דמשמע שלא חשב ג"כ שלא לראות וזה אינו דהא באמת היה במחשבתו שלא לראות שהרי אמר טרוף טורף יוסף כי ארד אל בני אבל שאולה וא"כ היה לו לומר פללתי שלא לראות פניך והנה כו'. ע"כ פירש דהיינו הך, דה"ק דרך העולם מי שיש לו אבידה חושב מחשבות ומבקש תחבולות להחזירה לו ואני לא עשיתי כן, שהיה מן הראוי לבקש תחבולות אולי אראה פניך אלא שלא מלאני לבי לעשות כי היית יאוש בעיני, וא"כ הוה ממש כאומר חשבתי שלא אראה אותך עוד כיון שלא עשיתי כדרך שאר מבקשי אבידה שהם ממלאים לבם לבקש תחבולות כנ"ל נכון:
Siftei Chakhamim, Genesis 48:11:1שפתי חכמים, בראשית מ״ח:י״א:א׳
I did not dare have any thought... Rashi is answering the question: Yaakov thought that “Yoseif has been torn to pieces” (37:33). If so, why would he think he would see him? Thus Rashi explains, “I did not dare have any thought.” In other words, it never occurred to me to think differently, that perhaps you were not torn up and I will see you alive.
לא מלאני לבי לחשוב מחשבה כו'. דקשה לרש"י פשיטא כיון דסבר שטרוף טורף איך יחשוב מחשבה לראות אותו ועל זה פי' לא מלאני לבי כלומר לא עלתה על דעתי מחשבה אחרת ולומר שמא לא נטרף ואראה אותך חי:
Mizrachi, Genesis 48:11:1מזרחי, בראשית מ״ח:י״א:א׳
...
לא מלאני לבי לחקור מחשבה. הוצרך להאריך לומר לא מלאני לבי לחקור מחשבה שאראה פניך ולא אמר פללתי חשבתי מפני שאין טעם לומר על מי שהיה אצלו בחזקת טרוף טורף שלא חשבתי לראות פניו רק פירושו לא מלאני לבי לחקור מחשבה שאראה פניך כלומר לא מלאני לבי להכנס בחקירה במחשבתי שמא לא טורפת ואתה חי ויתכן שאראה פניך:
Gur Aryeh on Bereishit 48:11:1גור אריה על בראשית מ״ח:י״א:א׳
...
לא מלאני לבי וכו'. פירוש כי "לא פיללתי" הוא לשון מחשבה ועצה כמו שפירש אחר זה (ד"ה פללתי), ומפני שלא יתכן לומר 'ראות פניך לא חשבתי' כי משמע שהיה זה בשביל שלא מחשב עליו, אמר 'לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה עוד פניך':
Shem MiShmuel, Balak 4:12שם משמואל, בלק ד׳:י״ב
...
וכן נמי יש לומר שנשאר קצת מהארת שבת בכל השבוע, ציצית הם במעשה וכן כתיב ועשו להם ציצית, ק"ש ותפלה הם בדיבור, תפילין הם במחשבה והוא מלשון ראה פניך לא פללתי שפירושו לא חשבתי, וכן הוא ענין תפילין לשעבד את כל כחות המחשבה שבמוח ולב להש"י:
Beit Yaakov on Torah, Vayechi 38:1בית יעקב על התורה, ויחי ל״ח:א׳
...
ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך וגו'. היינו שראה שכל הבנין מההסתר שהיה אצלו מקודם, היה כדי שיאיר אח"כ הישועה ביותר הארה. כי ההסתר שהיה תחלה פעל כל כך גודל ישועה עד שגם זרעו נכנסו למנין השבטים כמו שמבואר לעיל. וכן הוא הענין מכל ההסתרות שישראל סובלים מהם, ואחר כך כשמאיר השי"ת אזי רואים מפורש אשר בלתי ההסתר שמקודם לא היה באפשרי להשיג ישועה כזאת. ועל ענין כזה רומז הארת המצוה של פדיון הבן, כמו שרמזו ז"ל במד"ר (וישב פד) אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף שהם חמש סלעים לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמש סלעים וכו' וכן איתא במד"ר (במדבר ד) אתם מכרתם בכורה של רחל וכו' לפיכך יהיה כל אחד פודה בנו הבכור. וענין מכירת בכורה של רחל, הוא מה שאירע לפעמים להאדם פעולה שאינו רואה שיצא ממנה כבוד שמים, וביותר יש זה ההסתר אצל אדם בהטפה ראשונה שלו שהולכת בזרם מאד ואינו רואה בה שום אור, שאינה מולידה מביאה ראשונה, עד שנדמה לו מאין יבא עזרי ח"ו, והביאה ראשונה אף שאינה מולדת אבל היא עיסה לכל ההולדות, וכדאיתא בזוה"ק (פ' נח ס:) שאינה נעשית כלי עד שתקבל מבעלה. וכ"ה בזוה"ק (משפטים ק.) האי רוחא דשביק בה בעלה. ובלידת הבכור מתעוררת הטיפה הראשונה להוליד. ולפי הנראה היה צריך להיות פדיון הבן גם בבכור מהאב, ומה גם לפי הטעם המפורש בהכתוב בפ' קדש (בא יג) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו'. ושם נהרגו בכורים מן האב ג"כ, וא"כ למה זה תלוי מצות פדיון הבן דוקא בפטר רחם. אלא הענין הוא, שהארת זאת המצוה של פדיון הבן הוא ענין אחד עם הארת הגאולה של ישראל ממצרים שהיה בחצות הלילה, כדכתיב (שמות י״ב:י״ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו':
Rashbam on Genesis 48:11:2רשב"ם על בראשית מ״ח:י״א:ב׳
לא פיללתי, I never “judged,” in my heart. The word פילול whenever it occurs describes judgment. One example is Psalms 106,30) describing Pinchas’ state of mind before he slew Zimri as ויפלל , describing the manner in which avenged G’d’s honour which had been defiled by Zimri. (Numbers 25,7) Judgment, דין, and נקמה, retribution, avenging, are two words describing opposite sides of the same coin.
לא פללתי - לא דנתי בלבי. כל פילול לשון דין וכן: ויעמוד פנחס ויפלל עשה נקמה. כדכתיב: ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו' לשון נקמת דין.
Haamek Davar on Genesis 48:11:1העמק דבר על בראשית מ״ח:י״א:א׳
Yoseif brought them out. He moved his children aside so that he could bow to his father directly. He prostrated himself. To thank him for making his sons into distinct tribes.
ויאמר ישראל וגו׳ לא פללתי. פלילה אינה מחשבה בעלמא. אלא בהשתדלות להשיג דבר. ואמר יעקב הן לא השתדלתי אפי׳ לראות פניך שהרי הייתי מיואש ממך. והנה בלי השתדלות הראה אתי אלהים גם את זרעך. והיה בזה הקדמה למה שחפץ להקדים ברוה״ק את אפרים והוא הצעיר ולא חשב לגבוהות כאשר יבואר. ע״כ הקדים כי כך דרך השגחה העליונה לעשות דבר גם בלי שום השתדלות האדם. ויוסף הבין שמדבר במה שהגביה את יוסף בזה שנתן לבניו שני חלקים בלי השתדלות יוסף בזה. ע״כ ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו. כדי שתהיה ההשתחואה ליעקב פנים בפנים וישתחו לאפיו ארצה. כמודה ומחזיק טובה ליעקב ע״ז. שהרי הי׳ הדבר תלוי אך בו והי׳ יכול לפרש וקהל גוים על שני בני בניו אחרים. ע״כ עליו להחזיק טובה ע״ז: