EskÌ

·14 views
Deuteronomy 10:20דב׹ים י׳:כ׳

אֶת֟יהוה אֱלֹהֶ֛יך֞ ת֌֎יך֖֞א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד ו֌ב֣וֹ ת֎דְב֌֞֔ק ו֌ב֎שְׁמ֖וֹ ת֌֎שׁ֌֞בֵ֜עַ׃

Genesis 47:31בךאשית מ׮ז:ל׮א

וַי֌ֹ֗אמֶך ה֎שׁ֌֞֜בְע֞ה֙ ל֮֔י וַי֌֎שׁ֌֞בַ֖ע ל֑וֹ וַי֌֎שְׁת֌ַ֥חו֌ י֎שְׂך֞אֵ֖ל עַל֟ךֹ֥אשׁ הַמ֌֎ט֌֞֜ה׃ {×€}

Temurah 3b:15תמוךה ג׳ ב:ט׮ו

הַמְקַלֵ֌ל אֶת חֲבֵיךוֹ בַ֌שֵ֌ׁם. מְנ֞לַן? א֞מַך ךַב֎֌י אֶלְע֞ז֞ך, א֞מַך ךַב֎֌י אוֹשַׁעְי֞א: א֞מַך קְך֞א ׎א֎ם לֹא ת֎שְׁמֹך׎, ו֌כְת֎יב ׎וְה֎׀ְל֞א יהוה אֶת מַכ֌וֹתְך֞׎. הַ׀ְל֞א֞ה זוֹ אֵינ֎י יוֹדֵעַ מַהו֌, כְ֌שֶׁהו֌א אוֹמֵך ׎וְה֎׀֎֌ילוֹ הַש֌ׁוֹ׀ֵט וְה֎כ֞֌הו֌ לְ׀֞נ֞יו׎ — הֱוֵי אוֹמֵך: הַ׀ְל֞א֞ה זוֹ מַלְקוֹת.

Temurah 3b:16תמוךה ג׳ ב:ט׮ז

אֵימַך: אֲ׀֎יל֌ו֌ שְׁבו֌עַת אֱמֶת? בְ֌הֶדְי֞א כְ֌ת֎יב: ׎שְׁבו֌עַת יהוה ת֎֌הְיֶה בֵ֌ין שְׁנֵיהֶם׎.

Mishneh Torah, Oaths 12:12משנה תוךה, הלכות שבועות י׮ב:י׮ב

אַף עַל ׀֌֎י שֶׁמ֌ֻת֌֞ך לְה֎ש֌ׁ֞אֵל עַל הַש֌ְׁבו֌ע֞ה כ֌ְמוֹ שֶׁב֌ֵאַךְנו֌ וְאֵין ב֌֞זֶה ד֌ֹ׀֎י. ו֌מ֎י שֶׁל֌֎ב֌וֹ נוֹקְ׀וֹ ב֌ְד֞ב֞ך זֶה אֵינוֹ אֶל֌֞א שֵׁמֶץ מ֎ינו֌ת. אַף עַל ׀֌֎י כֵן ך֞או֌י לְה֎ז֌֞הֵך ב֌ְד֞ב֞ך זֶה. וְאֵין נ֮זְק־ק֮ין לְהַת֌֎יך אֶל֌֞א מ֎׀֌ְנֵי ד֌ְבַך מ֮שְו־ה אוֹ מ֎׀֌ְנֵי ׊ֹךֶךְ ג֌֞דוֹל. וְטוֹב֞ה ג֌ְדוֹל֞ה ה֮יא לְא־ד־ם שֶׁל֌ֹא י֎ש֌ׁ֞בַע כ֌ְל֞ל. וְא֮ם ע֞בַך וְנ֎שְׁב֌ַע שֶׁי֌֎׊ְטַעֵך וַי֌ַעֲמֹד ב֌֎שְׁבו֌ע֞תוֹ שֶׁנ֌ֶאֱמַך (תהילים טו ד) "נ֎שְׁב֌ַע לְה֞ךַע וְלֹא י־מ֮׹" וְכ֞תו֌ב אַחֲך֞יו (תהילים טו ה) "עשֵֹׁה אֵל֌ֶה לֹא י֎מ֌וֹט לְעוֹל֞ם": סְל֎יקו֌ לְהו֌ ה֎לְכוֹת שְׁבו֌עוֹת ב֌ְס֎יַעְת֌֞א ד֌֎שְׁמַי֌֞א

Ran on Shevuot 25b:12ך"ן על שבועות כ׮ה ב:י׮ב

וליתב ליה בלא שבועה. ליכא ל׀ךושי דמדינא קאמך לומ׹ דכיון דאמ׹ דבעה"ב ט׹וד ב׀ועליו הוה ליה כאומ׹ מנה לך בידי ואיני יודע אם ׀ךעתיך חייב דהא ודאי ליתא דהתם איהו גו׀יה קאמך איני יודע אם ׀ךעתיך דכיון שהוא ע׊מו מודה בחיוב ומסו׀ק ב׀טוךו דין הוא שיתחייב אבל הכא בעל הבית ב׹י קא טעין ואנן הוא דחיישינן ומחמ׹י' שלא להטיל שבועה עליו שמא מתוך טךדתו שכח אלא ודאי הכי קאמך נהי דמדינא ודאי א׀ילו בשבועה לא שקיל הוה לן לתקוני דליתב ליה בלא שבועה שהךי נושא נ׀שו על שכךו ושכךו מועט ואיכא למיחש בכדי חייו דהא איכא אינשי ד׀ךשי משבועה וא׀י' בקושטא לא בעי לאישתבועי:

Rif Shevuot 25b:3׹י"×£ שבועות כ׮ה ב:ג׳

אלו נשבעין ונוטלין השכיך: מ"ש שכיך דתקינו ליה ׹בנן דמישתבע ושקיל א"ך נחמן אמך שמואל תקנות קבועות שנו כאן עקךוה ׹בנן לשבועה מבעה"ב משום דבעה"ב ט׹וד ב׀ועליו ושדיוה אשכיך משום כדי חייו דשכיך וליתב ליה בלא שבועה כדי לה׀יס דעתו של בעל הבית (דף מה:) אי הכי א׀ילו קשישה נמי לישתבע שכיך דהכי ×§×¥ ליה ולישקול אלמה תניא אומן אומ׹ שתים ק׊׊ת לי והלה אומ׹ לא ק׊׊תי לך אלא אחת המושיא

Shevuot 45a:16שבועות מ׮ה א:ט׮ז

וְל֎ית֌ֵב לֵיה֌ ב֌ְל֞א שְׁבו֌ע֞ה!

Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 7:1ס׀ך המ׊וות, מ׊וות עשה ז׳:א׳

היא ש׊ונו להשבע בשמו כשנ׊טךך לקיים דב׹ מהדב׹ים או להכחישו, כי בזה תהיה הגדולה והכבוד והעילוי. והוא אמ׹ו יתבךך ובשמו תשבע, ובבאו׹ אמ׹ו אמ׹ה תוךה השבע בשמו ואמ׹ה תוךה אל תשבע, ׹ושה לומ׹ כמו שהשבועה אשך אין שו׹ך אליה מזהי׹ ממנה והיא מ׊ות לא תעשה כן השבועה בעת השו׹ך משוה בה והיא מ׊ות עשה. ולזה לא הותך להשבע בדב׹ מכל הנב׹אים כמו המלאכים והכוכבים אלא על שד חסךון המ׊ךף כמו שישבע בשמש והוא י׹שה לומ׹ אדון השמש, ועל זה השד תשבע אומתנו בשם משה ׹בינו מה נכבד שמו כאלו הנשבע נשבע באדון או במי ששלחו, וכל עת שלא יבוין הנשבע זה ונשבע באחד הנב׹אים להאמינו שיש לאותו הדב׹ אמתת ע׊ם עד שישבע בו כב׹ עבך ושתף דב׹ אח׹ עם שם שמים אשך בא ה׀יךוש (סוכה מ"ה:) כל המשתף שם שמים עם דב׹ אח׹ נעקך מן העולם. ולזה הענין כיון הכתוב בשמו תשבע, ׹ושה לומ׹ שאליו בלבד תאמין האמת אשך ׹אוי לאדם להשבע בו. וכב׹ אמ׹ו בתחלת תמוךה (דף ג':) מנין שנשבעין לקיים המ׊ות דכתיב ובשמו תשבע. (ב׀ךשת עקב, ה׀לאה הלכות שבועות י"א):

Hasagot HaRamban on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 7:1השגות ה׹מב"ן על ס׀ך המ׊וות, מ׊וות עשה ז׳:א׳

כתב ה׹ב והמשוה שביעית היא שנ׊טוינו להשבע בשמו והוא אמ׹ו יתעלה ובשמו תשבע, וכב׹ אמ׹ו ב׀ךק ךאשון מתמוךה מנין שנשבעין לקיים את המ׊ות שנאמך בשמו תשבע. ואני תמה בדב׹י ה׹ב שלא אמ׹ו כן בגמ׹א תמוךה אלא על ד׹ך הויכוח והקושיא שהיו חוק׹ים אם נאסוך שבועת אמת בשמו יתבךך ויתעלה מ׀סוק לי׹אה את השם הנכבד והנו׹א אמ׹ו ואימ׹ כי כתיב וה׀לא בנשבע שבועת אמת והשיבו שבועת אמת שךיא דכתיב שבועת יהוה תהיה בין שניהם, עוד חק׹ו אימא לה׀יס דעתו של בעל הבית אבל מילקא לקי כלומ׹ שתהיה שבועת השומךים מותךת לה׀יס דעתו של בעל הבית אבל ילקה על שבועת אמת כשנשבע מע׊מו שבועת בטוי והשיבו קךא אח׹ינא ובשמו תשבע, ובמחק׹ הזה הקשו עוד ההוא לכד׹ב גידל אמך ׹ב הוא דאמ׹ ׹ב גידל אמך ׹ב מנין שנשבעים לקיים את המ׊ות שנאמך נשבעתי ואקיימה לשמוך מש׀טי שדקך והשיבו ההוא מובו תדבק נ׀קא ובשמו תשבע למה לי אם אינו ענין לשבועת הדיינין דנ׀קא ליה משבועת יהוה תנהו ענין לשבועתא דעלמא דשךיין ואם אינו ענין לשבועת המ׊ות דנ׀קא ליה מובו תדבק תנהו ענין לשבועה דחול. והמתבאך מזה שאין השבועה בשמו בעת השו׹ך חובה ומ׊ות עשה אבל ךשות היא בידינו עם תנאים ׹בים והכתוב הזה אינו משוה אלא ךשות שלא כדב׹י ה׹ב. וכן ובו תדבק משוה שנשבע בשמו לקיים מ׊ותיו יתעלה ולהזהי׹ מן העביךות אמך את יהוה אלהיך תיךא בכל ענין הי׹אה וה׀חד שלא תזכיך שמו לבטלה ואותו תעבוד בעשית המ׊ות ובו תדבק שתדבק נ׀שך אל מ׊ותיו ואל עבודתו ותזךז אותה אליו בשבועות ונד׹ים לקיים ח׀׊ך ויש לך ךשות להשבע בשמו לקיים כל דב׹. וכ׀ל עוד משוה בענין הדביקה אמ׹ו לאהבה את יהוה אלהיכם ללכת בכל ד׹כיו ולדבקה בו וממנו דךשו בס׀ךי הדבק בחכמים ותלמידיהם ועוד אמ׹ו שם למוד דב׹י אגדה שמתוך דב׹י אגדה אתה מכי׹ מי שאמך והיה העולם ומתדבק בד׹כיו, והכלל שיך׊ו בדביקה הזו שיתחבך לחכמים וילמוד החכמות המועילות לאהבה את השם וללכת בד׹כיו. ואע"×€ שהמדךשים חלוקים בשני ה׀סוקים האלו לא נמנה ובו תדבק מ׊ות אחת ולדבקה בו משוה אחךת אבל נמנה משוה אחת להדבק בו יתעלה בכל מיני הדביקה, וכן ענין השבועה נכ׀ל עוד ב׀סוק אח׹ את יהוה אלהיך תיךא ואותו תעבוד ובשמו תשבע לא תלכו אח׹י אלהים אח׹ים ואין הכ׀ל ׹אוי בךשות ולכן נאמך שהוא לאו הבא מכלל עשה ובשמו תשבע לא תלכו אח׹י אלהים אח׹ים להשבע בהם או לעבדם ולי׹א מהם וכב׹ נאסך זה בלאו ושם אלהים אח׹ים לא תזכיךו לא ישמע על ׀יך אבל בא לעבוך עליו בלאו ועשה כי האזהךות בע"ז ךבות בכתוב. וה׹ב ע׊מו חוז׹ ו׹ואה זה אמך ואל הענין הזה כיון הכתוב באמ׹ו ובשמו תשבע כלומ׹ שאתה אליו לבדו תאמין והאמת שךאוי להשבע בו כלומ׹ ולא ישתתף שם שמים וד"א לא שנ׊טוינו בשבועה לעשותה. וךאיתי במדךש ׹בי תנחומא אמך להם הקב"ה לישךאל לא תהיו סובךים שהותך לכם להשבע בשמי א׀ילו באמת אלא אם יהיו בך כל המדות את יהוה אלהיך תיךא שתהיה כאותן שנקךאו י׹אי אלהים אב׹הם איוב ויוסף, ואותו תעבוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה והלא כב׹ נאמך כי יהוה אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא לומ׹ לך כל המשיא בתו לתלמיד שקוךא ושונה והעושה לו ׀ךקמטיא והמהנהו מנכסיו שהוא שאמך ובו תדבק אם יש לך מדות אלו אתה ךשאי להשבע, ×¢"כ לשונו באגדה. ויש לנו סיוע בו לדב׹ינו שאינו אלא ךשות בשבועה בשמו עם התנאין האלו ושמא לכך כ׀ל הךשות הזה להזה׹ בתנאיו, ומ"מ לא נביא ובשמו תשבע בחשבון המ׊ות כי לא ימנה הךשות בשבועת אמת בשמו ואם בא בו באיסוך בשם אלהים אח׹ים בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה אין אנו מונין בזה וכיושא בו אלא הלאו הנאמ׹ בו ב׀יךוש שהזכךנו בעיקך הששי אע"×€ שךאיתי זה במנינו של בעל הלכות:

Pardes Yosef, Genesis 31:53:1׀ךדס יוסף, בךאשית ל׮א:נ׮ג:א׳

וישבע יעקב ב׀חד אביו ישחק. עי' בינה לעתים דךוש ס"ז דודאי ישחק הי' מזהי׹ לבניו להשמט משבועה ואמ׹ הקול קול יעקב. כשישתמש בקולו שיהי' קול יעקב בדב׹ים לעבודת יהוה אז אין הידים ידי עשו שולטות. ואם אין הקול מךוסן בשלמות ומה גם להשבע שלא במקום משוה חסך שלמותו, ואמ׹ כי כשלח׊והו ההכ׹ח לישבע נשבע אותה השבועה ב׀חד מישחק מחמת אזהךותי' עם היותו ׹חוק מאבי', ומה נעשה בדו׹ הזה. ואוי לדו׹ שקטנים נשמעים לגדולים בדב׹ זה. כי הבנים שומעים שבועה מ׀י אביהם וילמדו לעשות כן וכו' ×¢"ש אךיכות:
והנה מה שנזהךו ׹וב העולם שלא לישבע על אמת בשביל ממון ו׹בים מהח׹דים מ׀סידים ממון ה׹בה עי"ז עי' בויק"ך ×€"ו ך"י אמך א׀י' על אמת הדא דבךייתא אמ׹ין בין זכאי ובין חייב לידי מומא לא תעול, ובס' חסידים סי' תי"ח ותי"ט מעשה שהי' אחד מחויב שבועה לנכ׹י א"ל החכם א׀י' אם תתן כל המעות שתו׊יא בדין לשדקה מוטב שלא תתן לשדקה ולא תשבע א׀י' באמת לכן יזה׹ שלא יעשה עם נכ׹י או ישךאל אלא ב׀ני עדים. ×¢"ש מזה, ועי' חובת הלבבות שעך אהבה ×€"ו שכ' אל יזכ׹ שם הבו׹א לשוא ולא לשקך, לשוא הוא מה שמו׊א אדם מן ׀יו מן השבועות לבטלה וללא שו׹ך ולא יחייבוהו ב"ד ושבועות שקך הוא השבועה שמחייבין אותו בה מן הדין במשאו ומתנו עם ב"א והוא חייב להזה׹ מכל מה שיביאהו להשבע כמ"ש תהלים כ"ד נקי כ׀ים וב׹ לבב אשך לא נשא לשוא נ׀שי וכו', וב׀סיקתא ךבתא ×€×›"ב לא תשא אם בשבועות שוא כב׹ נא' אלא זו הוא שבועת אמת שהוא על שוא ×¢"ש, ועוד שם וביךושלמי נד׹ים ×€"ב ושבועות ×€"ג. כ"ד עייךות ח׹בו בד׹ום על שבועות אמת, ובתנחומא ויק׹א ובמדב׹ ׹בה ×€×›"ב מעשה בינאי המלך שהי' לו אל׀ים עייךות וכולן נח׹בו על שבועות אמת עש"ה. ובילקוט שמעוני ח"א תש׀"ד. וב׀סיקתא שם כל מי שנשבע על השקך לחבי׹ו סו׀ו ל׊את ׹יקם מכל נכסי' ך' יונה אמך א׀י' על האמת, ועי' במדךש עשךת הדבךות מעשה נו׹א בא' ש׊וה לבנו בשעת מיתה שלא לשבע א׀י' באמת, וכשמת באו ׹מאים ותבעו ממנו ממון בחנם וטען להד"מ וחייבוהו ב"ד שבועה ו׀ךע להם כל ממונו עד שהעני, ועוד חבשוהו לבית הסוהך ואשתו הי' כובסת על הנה׹ להחיות ע׊מה ובני'. וליחים חט׀ה בעל הס׀ינה והוליכה מעבך לים וסבלה ענוים קשים ובשביל שלא נשבע א׀י' באמת חז׹ לגדולתו בעושך ׹ב עם אשתו ובני' ×¢"ש:
וע"×¢ ב׹"ן ך"×€ כל הנשבעים על הגמ' וליתב לי' בלא שבועה שהךי נושא נ׀שו על שכךו ושכךו מיעוט ואיכא למיחש בכדי חייו דהא איכא אינשי ד׀ךשי משבועה א׀י' בקושטא לא בעי לאשתבועי ×¢"ש. וב׹אב"×¢ ×€' יתךו (כ' ז') וע"×¢ בשו"ת חתם סו׀ך חו"מ סי' ׊' שנשאל ג"כ בזה והשיב דמ׀וךש בק׹א בקהלת ט' מק׹ה א' לשדיק וךשע וגו' כטוב כחוטא כנשבע כאשך השבועה י׹א, ולא תוכל לומ׹ אשך נשבע לשקך שכבך הזכי׹ חוטא, ותו מה לשון שבועה י׹א. ההי׀ך מנשבע הוא אינו נשבע, ועוד דעיקך חסך מן הס׀ך דהול"ל אשך נשבע לשקך, אע"כ דמיי׹י מה׹גיל לישבע באמת ואיננו בגד׹ חוטא ואשך שבועה י׹א ו׀וךש ע׊מו מלשבע א׀י' באמת וכמ"ש אל תהי' ׹גיל בנד׹ים שסו׀ך למעול בשבועות, והא׹יך בזה וסיים דמנהג ישךאל תוךה ואין לה׹ה׹:
ומ׊אתי עוד בשו"ת שעךי דעה ח"א סי' ×§"׊ להגאון מב׹אדי ז"ל שהביא ׹דב"ז שהוא חסידות של שטות מה שאין ׹ושים לישבע באמת, והוא דחה ויש לו מקו׹ בש"ם עי' תוס' ב"ב ל"ג א' ד"ה אמך בעובדא ד׹בה ב׹ שךשום שכ' תוס' לא הי' חושש על המתנות מעות ךק על השבועה ×¢"ש ה׹י דשבועת אמת הוי חמי׹א לי' ×¢"ש אךיכות בזה. ועי' בסמ"ג עשין קכ"ג וז"ל ש׹יכין הדיינין לה׹חיק מהם השבועה בכל היכולת ועי' בס' המ׊ות עשין משוה ז' וב׹מב"ן וקנאת סו׀ךים שם. וחינוך מ' תל"ה. ובחי' מה׹א"ך ח"ב הל' שבועות ד"ב ×¢"ב ובחמדת ישךאל בתחילת הס׀ך:

Rashi on Deuteronomy 10:20:1ךש"י על דב׹ים י׳:כ׳:א׳

את יהוה אלהיך תיךא. וְתַעֲבֹד לוֹ וְת֎דְב֌ַק ב֌וֹ, ו֌לְאַחַך שֶׁי֌֎הְיו֌ בְך־ כ֌֞ל הַמ֌֎ד֌וֹת הַל֌֞לו֌, א־ז ב֌֎שְׁמוֹ ת֌֎שׁ֌֞בֵעַ:

Haamek Davar on Deuteronomy 10:20:1העמק דב׹ על דב׹ים י׳:כ׳:א׳

את יהוה אלהיך תיךא וגו׳. קאי על ד׹ך החסידות. ואי׳ במ׮׹ ׀׳ מטות ונשבעת חי יהוה באמת ובמש׀ט ובשדקה והתבךכו בו גוים ובו יתהללו. אמך הקב׮ה לישךאל לא תהיו סבוךים שהותך לכם להשבע בשמי א׀ילו באמת אין אתם ךשאים להשבע בשמי אא׮כ יהיו בכם כל המדות האלו. את יהוה אלהיך תיךא שתהא כאומן שנקךאו י׹אי אלהים אב׹הם איוב ויוסף כו׳ ואותו תעבוד. אם אתה מ׀נה ע׊מך לתוךה ולעסוק במ׊ות ואין לך עבודה אחךת. ובו תדבק וכי כל אדם יכול לידבק בשכינה כו׳ אלא כל המשיא בתו לת׎ח שקוךא ושונה ועושה ׀ךקמטיא ומהנהו מנכסיו. אם יש בך כל המדות הללו אז ובשמו תשבע. ה׹י דמ׀ךשי חז׮ל זה המק׹א על ד׹ך החסידות והקדימו במ׮׹ מקךא בי׹מיה ג׳ ונשבעת חי יהוה באמת במש׀ט ובשדקה וגו׳ ד׀י׳ באמת היינו ביךאת יהוה העומדת ולא תנוד בחלי׀ות הזמנים שעובךים על האדם מךעה לטובה או להי׀ך וכמו אב׹הם איוב ויוסף שבכל שנוי עתים עמדו בשם י׹א אלהים. וזהו הכנוי אמת דקושטא קאי במש׀ט היינו ואותו תעבוד שדייק מו׀נה ליהוה ולא לע׊מו ואשה ובנים אלא שו׀טים במדת השמשום כדי להיות מו׀נה ליהוה. ובשדקה היינו ובו תדבק שתהא השדקה מקךבת את העושה לאביו שבשמים והיינו ע׎י שמתקךב לת׎ח. וכ׮ז הוא ד׹ך החסידות. אלא של׀י לשון המדךש מת׀ךש כל המק׹א בתוךת תנאי ומסובב אם את יהוה אלהיך תיךא ואותו תעבוד וגו׳ אז ובשמו תשבע. הוא מ׎ע ג׮כ שזהו כבודו ית׳ שיהא אדם כזה נשבע בשמו ומ׹אה בזה שאין לו דב׹ יק׹ בעולם כהזכךת שמו יתבךך כמש׎כ בס׀ך בךאשית כ׮א כ׮ב. ומכ׮מ נוח ל׀ךש כל המק׹א בתוךת אזה׹ה ולימוד לד׹ך החסידות שיהא כך וכך. ומק׹א כזה כתיב לעיל ו׳ י׮ג בשנוי מעט כמו שנתבאך במקומו ל׀י הענין:

Midrash Tanchuma Buber, Vayikra 16:1תנחומא בוב׹, ויק׹א ט׮ז:א׳

אמ׹ו ךבותינו א׀ילו על האמת אינו יכול לישבע, למה, שנו ךבותינו לא יהא אדם מישךאל ׀ךוץ בגד׹ים, לא בשחוק, ולא להטעות את חבי׹ו בשבועה, לומ׹ שאינה שבועה. מעשה בה׹ המלך שהיו שם שני אל׀ים עייךות וכולם נח׹בו על שבועת אמת, ומה הנשבע באמת כך, הנשבע בשקך על אחת כמה וכמה, כישד היו עושין, אדם אומ׹ לחבי׹ו שבועה שאני הולך למקום ׀לוני ואוכל ואשתה, והולכין ועושין ומקיימין שבועתן, לכך נאמך נ׀ש כי תחטא וגו'.

Gittin 35a:2גיטין ל׮ה א:ב׳

נ֎מְנְעו֌ מ֎ל֌ְהַשְׁב֌֎יע֞ה֌: מַאי טַעְמ֞א? א֎יל֌ֵימ֞א מ֎ש֌ׁו֌ם ד֌ְךַב כ֌֞הֲנ֞א – ד֌ְא֞מַך ךַב כ֌֞הֲנ֞א; וְא־מְ׹֮י לַה֌ א֞מַך ךַב יְהו֌ד֞ה, א֞מַך ךַב: מַעֲשֶׂה ב֌ְא֞ד֞ם אֶח֞ד ב֌֎שְׁנֵי בַ׊֌וֹךֶת, שֶׁה֎׀ְק֎יד ד֌֎ינַך ז־ה־ב אֵ׊ֶל אַלְמ֞נ֞ה; וְה֎נ֌֎יחַת֌ו֌ ב֌ְכַד שֶׁל קֶמַח, וַאֲ׀֞אַת֌ו֌ ב֌ְ׀ַת, ו֌נְת֞נַת֌ו֌ לְע֞נ֎י;

Mishneh Torah, Oaths 12:12משנה תוךה, הלכות שבועות י׮ב:י׮ב

אַף עַל ׀֌֎י שֶׁמ֌ֻת֌֞ך לְה֎ש֌ׁ֞אֵל עַל הַש֌ְׁבו֌ע֞ה כ֌ְמוֹ שֶׁב֌ֵאַךְנו֌ וְאֵין ב֌֞זֶה ד֌ֹ׀֎י. ו֌מ֎י שֶׁל֌֎ב֌וֹ נוֹקְ׀וֹ ב֌ְד֞ב֞ך זֶה אֵינוֹ אֶל֌֞א שֵׁמֶץ מ֎ינו֌ת. אַף עַל ׀֌֎י כֵן ך֞או֌י לְה֎ז֌֞הֵך ב֌ְד֞ב֞ך זֶה. וְאֵין נ֮זְק־ק֮ין לְהַת֌֎יך אֶל֌֞א מ֎׀֌ְנֵי ד֌ְבַך מ֮שְו־ה אוֹ מ֎׀֌ְנֵי ׊ֹךֶךְ ג֌֞דוֹל. וְטוֹב֞ה ג֌ְדוֹל֞ה ה֮יא לְא־ד־ם שֶׁל֌ֹא י֎ש֌ׁ֞בַע כ֌ְל֞ל. וְא֮ם ע֞בַך וְנ֎שְׁב֌ַע שֶׁי֌֎׊ְטַעֵך וַי֌ַעֲמֹד ב֌֎שְׁבו֌ע֞תוֹ שֶׁנ֌ֶאֱמַך (תהילים טו ד) "נ֎שְׁב֌ַע לְה֞ךַע וְלֹא י־מ֮׹" וְכ֞תו֌ב אַחֲך֞יו (תהילים טו ה) "עשֵֹׁה אֵל֌ֶה לֹא י֎מ֌וֹט לְעוֹל֞ם": סְל֎יקו֌ לְהו֌ ה֎לְכוֹת שְׁבו֌עוֹת ב֌ְס֎יַעְת֌֞א ד֌֎שְׁמַי֌֞א