“He raised his voice in weeping…. And his brothers could not answer him” – Abba Kohen Bardela said: Woe unto us from the Day of Judgment; woe unto us from the day of rebuke. Bilam, the wise man of the idolaters, could not withstand the rebuke of his donkey. That is what is written: “Have I been in the habit of doing so to you? He said: No” (Numbers 22:30). Joseph was the youngest of the tribes and they were unable to withstand his rebuke. That is what it is written: “And his brothers could not answer him because they were alarmed before him.” When the Holy One blessed be He will come and rebuke each and every one according to his status, as it is stated: “I would reprove you and set it before your eyes” (Psalms 50:21), all the more so.
“Please approach me, and they approached” – he showed them the circumcision. “I am Joseph.”
“And now, it was not you that sent me here, but God. He made me into a father to Pharaoh, and into a lord for all his house, and ruler over the entire land of Egypt” (Genesis 45:8).
“And now it was not you that sent…He made me into a father to Pharaoh, [and into a lord [uladon] for all his house, and ruler [umoshel] over…]” – a patron to the king, “uladon” – a lord; umoshel – a ruler.
“Hurry and go up to my father, and say to him: So said your son Joseph: God has made me lord for all Egypt; come down to me, do not tarry” (Genesis 45:9).
“Hurry and go up to my father, and say to him” – do not miss the opportunity.
“And, behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin, that it is my mouth that is speaking to you” (Genesis 45:12).
“That it is my mouth that is speaking to you” – in the sacred tongue.
וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ (בראשית מה, ב ג), אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ל): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, כא): אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית מה, ד): גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַמִּילָה. (בראשית מה, ד): אֲנִי יוֹסֵף (בראשית מה, ח): וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם וגו' וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, לְפַטְרוֹן בַּסִּילְיוֹן, לְאָדוֹן, לְרִבּוֹן, מוֹשֵׁל, לְשַׁלִּיט. (בראשית מה, ט): מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, שֶׁלֹא תַעֲמִיד אֶת הַשָּׁעָה. (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
...
כי נבהלו מפניו, יש להתבונן שלכאורה יותר הי' ראוי לומר נבהלו ממנו ולא נבהלו מפניו, ונראה דהנה אף כי מידן דיינוהו, והי' להם התנצלות כי, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אך כ"ז בדין תורה שמצוה הוא לדון כך, אבל לא בהוראת שעה, והם בהוראת שעה דיינוהו כמו שכבר אמרנו זה בשם כ"ק אבי אדומו"ר זנללה"ה, וכאשר ראו תואר פניו שהי' ציס"ע ובזוה"ק דכל הדורא דגופא בי', וחכמת אדם תאיר פניו, אז נתביישו בעצמם למי עוללו ככה ובאו לתשובה שלימה, כי בעוד האדם יש לו קצת התנצלות ומחליק הדבר בעיניו א"א לבוא לתשובה, כי ראשית כל הוא הודעת החטא כמ"ש הר"י, וכן לעתיד כתיב ונקוטותם בפניכם, היינו שפני הצדיקים דומה לחמה ולבנה וכו', ועמך כולם צדיקים, וכן כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך, וכן כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהוה, וכאשר יביטו בפני עצמם אז יראו ויבינו להתבייש ממעשיהם הקודמים שאיננו לפי מהותם, וזהו שבמדרש אוי לנו מיום הדין וכו' ויערוך לפני כל אחד ואחד כמו שהוא, היינו כמו מהותו, וכן בשבת ברכו במאור פנים, מזה עצמו יבין המבין שמעשיו בששת ימי המעשה אינו לפי מהותו, וזה עיקר התשובה נוטריקון. שבת בו תשוב: