The Sages taught: In the case of one who asks a question of a Sage with regard to an issue of ritual impurity and the Sage rules that the item is impure, he may not ask the same question of another Sage and have him rule that it is pure. Similarly, in the case of one who asks a Sage a halakhic question and he deems it forbidden, he may not ask the question of another Sage and have him deem it permitted.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּשְׁאָל לְחָכָם וְטִימֵּא — לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וִיטַהֵר, לְחָכָם וְאָסַר — לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וְיַתִּיר.
One who asks a sage and is declared impure should not ask another sage to be declared pure
But surely, one could consult all scholars and have them debate, perhaps leading to a change of mind? It is only forbidden for the one asking if they fail to mention to the second Rabbi that they already consulted a first who forbade it. If they disclose this prior consultation, it is permitted. However, the second Rabbi should certainly be cautious about reversing a previous strict ruling. As stated in Niddah 20b, a Rabbi who has forbidden something cannot be overruled by a colleague unless the first Rabbi clearly erred, whether in the text or in their logical reasoning. In such cases, Sanhedrin 6a states that past actions remain valid, but the Rabbi who made the erroneous ruling must compensate from their own funds if they enforced their ruling materially. Specifically, a Rabbi's prohibition cannot be overturned, but a colleague can impose a stricter ruling than a lenient one. However, the Yerushalmi in Shabbat 17:2 recounts that when Rabbi Simon ruled leniently and Rabbi Ami ruled stringently regarding circumcision, Rabbi Simon was upset. The Yerushalmi questions this, citing the baraita that if a Rabbi rules leniently, one should not seek another ruling lest it be stricter. This seems to imply a lenient ruling cannot be overturned! The Yerushalmi clarifies that Rabbi Simon's anger was precisely because there is no basis for such a baraita concerning lenient rulings. The Sages only forbade seeking a second opinion after a strict ruling. Rav Yudan clarifies the incident was the other way around: Rabbi Ami ruled stringently, then Rabbi Simon ruled leniently, and Rabbi Ami was upset, aligning with the baraita about not seeking a lenient ruling after a strict one. Regarding the Gemara in Chulin 49a, where Huna declared an animal treifah and Rav Ada declared it kosher, they were both present in the Beit Midrash when the question arose.
הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר - וא"ת וכי לא ישאל לכל החכמים וידונו זה עם זה אולי ישיבוהו מדבריו וי"ל דאינו אסור אלא לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר אבל ודאי החכם יזהר שלא יתיר כדאמרי' בפרק כל היד (נדה דף כ: ושם ד"ה אגמריה) חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אא"כ יוכל להחזירו כגון שטעה בדבר משנה או אפילו בשיקול הדעת וסוגיא כאידך דבהא אמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) דמה שעשה עשוי וישלם מביתו אם נשא ונתן ביד ודוקא אסר אין חבירו רשאי להתיר אבל אם התיר חבירו רשאי לאסור והא דאמרי' בירושלמי בפ' ר"א דמילה ר' סימון שרא ורבי אמי אסר איקפד רבי סימון ולא כן תני הנשאל לחכם והתיר לא ישאל לחכם שמא יאסור אלמא משמע דהתיר אין חברו רשאי לאסור ה"פ התם אמאי איקפד רבי סימון ולא כן תני כלומר והלא אינו שנוי בשום מקום הנשאל לחכם כו' דלא אסרו חכמים אלא להתיר אחר אוסר ומסיק אמר רב יודן להפך היה שאל לר' אמי אסר לר' סימון ושרא ואיקפד רבי אמי כהדא דתני נשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר שמא יתיר והא דאמרינן פרק אלו טרפות (חולין ד' מט.) גבי מחטא דאשתכח בסימפונא רבה דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשר התם שניהם היו בבית המדרש כשנשאלה השאלה:
The Gemara asks: But how could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure; if one halakhic authority deemed a matter prohibited, another halakhic authority is not allowed to deem it permitted?
וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתַנְיָא: חָכָם שֶׁטִּימֵּא — אֵין חֲבֵרוֹ רַשַּׁאי לְטַהֵר, אָסַר — אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְהַתִּיר!
...
כל תלמיד חכם שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה אע"פ שלא למד ממנו כלום: הגה ואין לאדם להורות עד ארבעים שנה אם יש גדול ממנו בעיר אף על פי שאינו רבו (ב"י בשם הר"ן וסמ"ק ורש"י פרק הנחנקין) . חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת אבל אם יש לו קבלה שטעה (ר' ירוחם בשם י"א) או שטעה בדבר משנה יוכל להתיר (הר"ן פ"ק דעבודת כוכבים בשם ראב"ד ורשב"א ורמב"ן ז"ל ותוס' ורא"ש ור' ירוחם סוף נתיב ב') ואפילו אם טעה בשקול הדעת יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו (סברת הר"ן) ולכן אין איסור לשואל [לשאול] לשני (שם במרדכי ואגודה ותוס' ורא"ש ור' ירוחם שם) ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור (רבינו ירוחם נתיב ב' ותוס' ורא"ש) ואפי' אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו אין לשני לאסור מכח שקול הדעת (כן משמע באשיר"י פרק קמא דעבודת כוכבים) וכל זה באותה הוראה עצמה אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו (מהרי"ק שורש קע"ב וחדושי רשב"א וע"פ):
Áh"S 242:58-63
...
כתב רבינו הרמ"א בסעיף ל"א: חכם שאסר – אין חבירו רשאי להתיר משיקול הדעת. אבל אם יש לו קבלה שטעה, או שטעה בדבר משנה – יוכל להתיר. ואפילו אם טעה בשיקול הדעת – יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו. ולכן אין איסור לשואל לשאול לשני, ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור. ואפילו אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו – (או) [אין] לשני לאסור מכח שיקול הדעת. וכל זה באותה הוראה עצמה. אבל אמעשה אחר – פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו. עד כאן לשונו, ודבריו צריכין ביאור.
...
ואפילו אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו כו'. ד"מ מהרא"ש שכתב שם כן בשם הירושלמי אבל לא שת לבו דהתוס' שם והסמ"ג עשין קי"א והגמ"יהוה ספ"א מהל' ממרים חולקים דדוקא להתיר מה שכבר אסר אינו יכול אבל יכול לאסור מה שהתיר אף שכבר חלה הוראתו ופירשו כן הירושלמי וכ"כ מהרש"ל פא"ט סימן י"ח בשם מהר"מ ופסק שם וכן נראה מהראב"ד והרשב"א והר"ן דלעיל שכתבו דלא משום כבודו של חכם נגעו בה אלא משום דשויה חתיכה דאיסורא משמע דיכול לאסור מה שהתיר חבירו וכן בריב"ש סימן שע"ט: