אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי, וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲחֵרִים — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן.
בגמרא אמר אביי רבי ור"נ כו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו'. בעיקר פלוגתא דתנאי אי דירת קבע בעינן או דירת עראי בעינן נראה לי דשניהן מקרא אחד דרשו בקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דשבעת ימים מיותר דקראי טובא בסוכות תשבו שבעת ימים אלא ע"כ דלענין עשיית סוכה איירי ולמ"ד דירת עראי בעינן דריש לה כדאיתא בריש מכילתין שעיקר מצות סוכה שיעשה אותה כדרך שרגיל לעשות דירה לשבעת ימים בלבד דהיינו דירת עראי ומ"ד דירת קבע בעינן סברי איפכא דשבעת ימים היינו שיעשה אותה עכ"פ בענין שראויה להתקיים שבעת ימים בלי שום תיקון והיינו כעין דירת קבע כן נ"ל. וכן נראה גם כן מלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בריש מכילתין:
ולכך בחג המצות בו יצאו ישראל ממצרים, שאז היו ישראל כאילו נולדו ונתהוו לעם, כאשר התבאר בכמה מקומות בספר הזה, ולקמן עוד* יתבאר. חג השבועות בו נתנה התורה לישראל. וחג הסוכות הושיב אותם בענני הכבוד, וזהו נראה שישראל נאספים אליו יתברך, ותחת כנפיו יחסו. לפיכך מצות סוכה לצאת מביתו של אדם, שהוא מקומו, לשבת בצל סוכה, כי צריך האדם להסתופפות. ולפיכך צריך לישב בסוכה, שהסוכה היא הסתופפות גם כן, והבן זה היטב.
(105) פירוש - מצות סוכה היא שהאדם יצא מביתו ומקומו הטבעי, ויכניס עצמו למקום שאינו שלו, אלא של הקב"ה. ולכך כתב כאן "לשבת בצל סוכה" [ולא סתם "לשבת בסוכה"], כי בא להדגיש שמעתה האדם נתון תחת רשות שאינה שלו, אלא חוסה תחת צלו של הקב"ה. ובזוה"ק ח"ג קג. אמרו "'בסכות תשבו שבעת ימים' [ויקרא כג, מב]... דיתיב תחות צלא דמהימנותא". וכן כתב בח"א לע"ז ג. [ד, כא:], וז"ל: "המצוה שהיא מורה על שהאדם יוצא מטבעו היא מצות סוכה, שהאדם יוצא מבית שהוא בית טבעי, ויוצא לשבת בסוכה. ובודאי דירת ארעי הוא, כי האדם כאשר יוצא מדירתו הטבעית, אז האדם אין דירתו בתחתונים כמו שהיה קודם. ומפני כך עושה האדם סוכה עליו, כפי אשר האדם הוא יושב בצל עליונים. ודבר זה הוא דירת עראי, כי אין לאדם שם דירת קבע... מצות סוכה [היא] לצאת מדירת קבע, שהיא דירה טבעית, ולישב בצל סוכה... שהוא יציאה מן דירת הטבע. כמו שהיה בזמן ההוא תחת רשות הקב"ה ובצלו, כך יעשה סוכות, לא דירת בית שהוא דירה טבעית, והטבעי הוא גשמי, והוא נבדל מן השם יתברך, שהוא בלתי גשמי... כי כאשר האדם יוצא מדירת טבעו, יש לו הגנה ושמירה מן השם יתברך".