Lo titgodedu / Náánuim

וּבִכְלַל אַזְהָרָה זֶה שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת זֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג זֶה וְזֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג אַחֵר. שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְמַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד א) "לֹא תִתְגֹּדְדוּ" לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת:

סדר ליל יום הכפורים. ובו ג סעיפים:ליל יום הכפורים נוהגים שאומר שליח צבור בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה ע"ד המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים ונוהגים שאומר כל נדרי וכו' ואח"כ אומר שהחיינו בלא כוס: הגה ואח"כ מתפללים ערבית ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום וממשיך בניגונים עד הלילה ואומרים אותו שלשה פעמים וכל פעם מגביה קולו יותר מבראשונה (מהרי"ל) וכן אומר הש"צ ג"פ ונסלח לכל עדת וגו' והקהל אומרים ג' פעמים ויאמר יהוה סלחתי כדבריך (מנהגים) ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בניגונים או בפיוטים שאומרים שם (מהרי"ל): בליל יום הכפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם: אם חל בשב' אומר ויכולו וברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש השב' ואינו מזכיר של יום הכפורים: (וא"א אבינו מלכנו בשבת אבל שאר הסליחות והתחנות אומר כמו בחול) (ריב"ש סימן תקי"ב ומנהגים): צריך להעמיד א' לימין שליח צבור וא' לשמאלו: יש שעומדים על רגליהם כל היום וכל הלילה: נוהגים ללון בבהכנ"ס ולומר שירות ותשבחו' כל הלילה: הגה וטוב לישן רחוק מן הארון (מרדכי) ומי שאינו רוצה לומר תשבחות ושירות לא יישן שם (מהרי"ו) והחזנים המתפללים כל היום לא יעירו כל הלילה כי מאבדין קולם כשאינם ישנים (מהרי"ל):

(ז) אפילו בניגונים - כי עי"ז מבלבל דעת הקהל אין אומרים באהבה קודם מקרא קודש ובמקומות שנוהגין לומר באהבה מקרא קודש אין לשנות ואם חל בשבת אין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו דכיון שהוא יום תענית אין כ"כ רצון במנוחתנו אבל אומרים והנחילנו ד' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בו וכו' ויסיים כי אתה סלחן וכו' ולא לומר ודברך אמת וקיים לעד:

יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם: הגה מיהו בהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אף ע"פ שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו ואותן מקומות שנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהן (ד"ע):

(טז) מקצת מנהג זה וכו' - ר"ל שמקצת בני אדם ינהגו כך ומקצת ינהגו כך:

אֲבָל אִם יָדוּעַ לוֹ מִנְהַג הַמָּקוֹם — אֵין לוֹ לְשַׁנּוֹת מִן מִנְהַג הַמָּקוֹם לְהָקֵל בַּיָּמִים שֶׁאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מַחֲמִירִין, אוֹ לְהַחֲמִיר בַּיָּמִים שֶׁהֵן מְקִלִּין, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן מֵחֲמַת חֻמְרָא בְּעָלְמָא שֶׁמַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לָחֹשׁ לְדִבְרֵי הַמַּחֲמִירִין בְּיָמִים אֵלּוּ, אֶלָּא הוּא מִתְרָאֶה שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן לְפִי שֶׁכֵּן רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְכָל אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהָעִקָּר הוּא כְּהַמַּחֲמִירִין, שֶׁאָז נִרְאֶה הַדָּבָר כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁהוּא מַחֲמִיר וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מְקִלִּין אוֹ לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר "לֹא תִתְגֹּדְדוּ", כְּלוֹמַר: לֹא תַּעֲשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לָחֹשׁ לְמַחֲלֹקֶת, כְּגוֹן שֶׁאֵין הוּא יְחִידִי בָּעִיר אֶלָּא הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם נוֹהֲגִין כָּךְ וְהַרְבֵּה מֵהֶן נוֹהֲגִין כָּךְ, וְאֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה כְּלָל:

והיכן הם הנענועים בהלל? ב"הודו לד'" תחלה וסוף, כלומר: ב"הודו" הראשון וב"הודו" האחרון שבוסף ההלל. [...] ואם היה שייך בזה "לא תתגודדו" – לא היו עושין כן. אלא וודאי דכיון שאין זה חוב גמור – יכול לעשות כפי הנראה לו.