Sém resáim jirkáv – Má tovu

רִבִּי מֵאִיר הֲוָה יְתִיב דְּרַשׁ בְּבֵית מִדְרָשָׁא דִטִיבֵּרִיָּה. עֲבַר אֱלישַׁע רַבֵּיהּ רְכִיב עַל סוּסְיָיא בְיוֹם שׁוּבְתָא. אֲתוֹן וְאָֽמְרוּן לֵיהּ. הָא רַבָּךְ לְבַר. פְּסַק לֵיהּ מִן דְּרָשָׁה וּנְפַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַה הֲוִיתָה דְרַשׁ יוֹמָא דֵין. אָמַר לֵיהּ. וַֽי֙י בֵּרַ֛ךְ אֶת־אַֽחֲרִ֥ית וגו׳. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה פָתַחְתָּ בֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. וַיּוֹסֶף י֙י אֶת־כְָּל־אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֭וֹב לְמִשְׁנֶֽה׃ שֶׁכָּפַל לוֹ אֶת כָּל־מָמוֹנָוֹ. אֲמַר. ווַי דְּמוֹבְדִין וְלָא מַּשְׁכָּחִין. עֲקִיבָה רַבָּךְ לָא הֲוָה דְרַשׁ כֵּן. אֶלָּא וַֽי֙י בֵּרַ֛ךְ אֶת־אַֽחֲרִ֥ית אִיּ֭וֹב מֵרֵֽאשִׁיתוֹ. בִּזְכוּת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיָה בְיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה הֲוִיתָה דְרִישׁ תּוּבָן. אָמַר לֵיהּ. ט֛וֹב אַֽחֲרִ֥ית דָּבָר֭ מֵרֵֽאשִׁית֑וֹ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה פָתַחְתָּ בֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. לְאָדָם שֶׁהוֹלִיד בָּנִים בְּנַעֲרוּתוֹ וָמֵתוּ. וּבְזִקְנוּתוֹ וְנִתְקַייְמוּ. הֲוֵי ט֛וֹב אַֽחֲרִ֥ית דָּבָר֭ מֵרֵֽאשִׁית֑וֹ. לְאָדָם שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה בְיַלְדּוּתוֹ וְהִפְסִיד. וּבְזִקְנוּתוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר. הֲוִי ט֛וֹב אַֽחֲרִ֥ית דָּבָר֭ מֵרֵֽאשִׁית֑וֹ. לְאָדָם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְנַעֲרוּתוֹ וּשְׁכָחָהּ. וּבְזִקְנוּתוֹ וְקִייְמָהּ. הֲוִי ט֛וֹב אַֽחֲרִ֥ית דָּבָר֭ מֵרֵֽאשִׁית֑וֹ. אֲמַר. ווַי דְּמוֹבְדִין וְלָא מַּשְׁכָּחִין. עֲקִיבָה רַבָּךְ לָא הֲוָה דְרַשׁ כֵּן. אֶלָּא ט֛וֹב אַֽחֲרִ֥ית דָּבָר֭ מֵרֵֽאשִׁית֑וֹ. בִּזְמַן שֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ. וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה. אַבּוּיָה אַבָּא מִגְּדוֹלֵי יִרושָׁלִַם הָיָה. בְּיוֹם שֶׁבָּא לְמוֹהֲלֵינִי קָרָא לְכָל־גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלִַם וְהוֹשִׁיבָן בְּבַיִת אֶחָד. וּלְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּבַיִת אֶחָד. מִן דְּאָֽכְלוּן וְשָׁתוּן שְׁרוֹן מְטַפְּחִין וּמְרַקְּדִין. אֲמַר רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. עַד דְּאִינּוּן עֲסִיקִין בְּדִידוֹן נַעֲסוֹק אֲנָן בְּדִידָן. וְיָֽשְׁבוּ וְנִתְעַסְּקוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. מִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים. וְיָֽרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהִקִּיפָה אוֹתָם. אָמַר לָהֶן אַבּויָה. רַבּוֹתַיי. מַה בָאתֶם לִשְׂרוֹף אֶת בֵּיתִי עָלַי. אָֽמְרוּ לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא יוֹשְׁבִין הָיִינוּ וְחוֹזְרִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה. מִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים. וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׁמֵיחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְהָֽיְתָה הָאֵשׁ מְלַחֶכֶת אוֹתָן כִּלְחִיכָתָן מִסִּינַי. וְעִיקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא נִיתְנוּ בָאֵשׁ. וְהָהָ֗ר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם. אָמַר לָהֶן אַבּויָה אַבָּא. רַבּוֹתַיי. אִם כָּךְ הִיא כּוֹחָהּ שֶׁלְתּוֹרָה. אִם נִתְקַיֵים לִי הַבֶּן הַזֶּה לַתּוֹרָה אֲנִי מַפְרִישׁוֹ. לְפִי שֶׁלֹּא הָֽיְתָה כַּוָּונָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לְפִיכָךְ לֹא נִתְקַייְמוֹ בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה הֲוִיתָה דְרִשׁ תּוּבָן. אָמַר לֵיהּ. לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה פָתַחְתָּ בֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי תוֹרָה קָשִׁין לִקְנוֹת כִּכְלֵי זָהָב וְנוֹחִין לָאַבֵּד כִּכְלֵי זְכוּכִית. וּמַה כְלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית אִם נִשְׁתַּבְּרוּ יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וְלַעֲשׂוֹתָן כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁהָיוּ. אַף תַּלְמִיד חָכָם שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְלַמְּדוֹ כַתָּחִילָּה. אָמַר לִיהּ. דַּייֶךָ מֵאִיר. עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ. מִן הֵן אַתְּ יְדַע. אֲמַר לֵיהּ. מִן טַלְפֵּי דְּסוּסַיי דַהֲוִינָא מַנִּי וְהוֹלֵךְ אַלְפַּיִים אַמָּה. אֲמַר לֵיהּ. וְכָל־הָדָא חָכְמְתָא אִית בָּךְ וְלֵית אַתְּ חֲזַר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא יְכִיל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר לִפְנֵי בֵית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים רָכוּב עַל סוּסִי בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל יוֹצֵאת מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְאוֹמֶרֶת. שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים. חוּץ מֵאֱלִישָׁע בֵּן אֲבוּיָה. שְׁיָּדַע כוֹחִי וּמָרַד בִּי. וְכָל־דָּא מִן הֵן אֲתַת לֵיהּ. אֶלָּא פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גִּינָיסַר. וְרָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל אֵם עַל הַבָּנִים. וְיָרַד מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. לְמָחָר רָאָה אָדָם אַחֵר שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל. וְנָטַל אֶת הַבָּנִים וְשִׁילַּח אֶת הָאֵם. וְיָרַד מִשָּׁם וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת. אָמַר. כָּתוּב שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִי֭ם תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַֽאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ אֵיכָן הִיא טוֹבָתוֹ שֶׁלָּזֶה. אֵיכָן הִיא אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁלָּזֶה. וְלָא הָיָה יְדַע שְׁדְּרָשָׁהּ רִבִּי יַעֲקֹב לְפָנִים מִמֶּנּוּ. לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ. לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב. וְהַֽאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים. לְעָתִיד שֶׁכּוּלּוֹ אָרוֹךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁרָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁלְרִבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם נָתוּן בְּפִי הַכֶּלֶב שׁוֹתֵת דָּם. אָמַר. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ. זֶה הוּא הַלָּשׁוֹן שֵׁהָיָה מוֹצִיא דִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיקֻּנָן. זֶהוּ הַלָּשׁוֹן שֵׁהָיָה יַגִּיעַ בַּתּוֹרָה כָל־יָמָיו. [זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ.] דּוֹמֶה שֶׁאֵין מַתַּן שָׂכָר וְאֵין תְּחִייַת הַמֵּתִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אִמּוֹ כְּשֶׁהָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת בּוֹ הָֽיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה וְהֵרִיחָה מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בְּגוּפָהּ כְּאִירְסָהּ שֶׁלְחֲכִינָה. לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישַׁע. אָתוּן וְאָֽמְרוּן לְרִבִּי מֵאִיר. הָא רַבָּךְ בְּאִישּׁ. אֲזַל בָּעֵי מְבַקַּרְתֵּיהּ. וְאַשְׁכְּחֵיהּ בְּאִישׁ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ חֲזַר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. וְאִין חָֽזְרִין מִתְקַבְּלִין. אֲמַר לֵיהּ. וְלָא כֵן כְּתִיב. תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א. עַד דִּיכִדּוּכָהּ שֶׁלְנֶפֶשׁ מְקַבְּלִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישַׁע וְנִפְטָר וָמֵת. וְהָיָה רִבִּי מֵאִר שָׂמֵחַ בְּלִיבּוֹ וְאוֹמֵר. דּוֹמֶה שְׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִפְטָר רִבִּי. מִן דְּקָֽבְרוּנֵיהּ יָֽרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְשָֽׂרְפָה אֶת קִבְרוֹ. אָתוּן וְאָֽמְרוּן לְרִבִּי מֵאִיר. הָא קִיבְרֵיהּ דְּרַבָּךְ אַייְקַד. נְפַק בָּעֵי מְבַקַּרְתֵּיהּ. וְאַשְׁכְּחֵיהּ אַייְקַד. מַה עֲבַד. נְסַב גּוּלְתֵּיהּ וּפָֽרְסֵיהּ עֲלוֹי. אָמַר. לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וגו׳. לִינִי בָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לַלַּיְלָה. וְהָיָ֤ה בַבּוֹקֶר. זֶה הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכּוּלּוֹ בּוֹקֶר. אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא טוֹב. דִּכְתִיב בֵּיהּ טֽוֹב־י֙י לַכֹּ֑ל וְ֝רַֽחֲמָ֗יו עַל־כָּל־מַֽעֲשָֽׂיו׃ וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־ י֙י. וְאִיטְפִּייַת. אָמְרוּן לְרִבִּי מֵאִיר. אִין אָֽמְרוּן לָךְ בְּהַהוּא עָֽלְמָא. לְמָאן אַתְּ בָּעֵי לְמְבַקְּרָה. לְאָבוּךְ אוֹ לְרַבָּךְ. אֲמַר לוֹן. אֲנָא מִיקְרַב לְרִבִּי קָדְמַיי וּבָתָר כֵּן לְאַבָּא. אָֽמְרִין לֵיהּ. וּשְׁמָעִין לָךְ. אֲמַר לֹון. וְלָא כֵן תַּנִּינָן. מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, תִּיק תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין. מַצִּילִין לְאֱלִישַׁע אַחֵר בִּזִכוּת תּוֹרָתוֹ. לְאַחַר יָמִים הָֽלְכוּ בְנוֹתָיו לִיטּוֹל צְדָקָה מֵרִבִּי. גָּזַר רִבִּי וְאָמַר. אַל־יְהִי־ל֖וֹ מוֹשֵׁךְ חָ֑סֶד וְֽאַל־יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו. אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי. אַל תַּבֵּט בְּמַעֶשָׂיו. הַבֵּט בְּתוֹרָתוֹ. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בָכָה רִבִּי וְגָזַר עֲלֵיהֶן שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ. אָמַר. מַה אִם זֶה שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְשׁוּם שָׁמַיִם רְאוּ מַה הֶעֱמִיד. מִי שֶׁהוּא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

מי כשר לכתיבת ס"ת ואם אמר הסופר שלא כתב האזכרות לשמן. ובו ח' סעיפים:ס"ת שכתבו אפיקורוס ישרף כתבו כנעני יגנז נמצא ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבו יגנז נמצא ביד כנעני ואינו יודע מי כתבו יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו או יותר מעט ולגנזו כדי שלא יזלזל בו ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה מניחין אותו בידו ואם הוחזקו שבזזו כנענים ספרי ישראל תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם:

אָמַר רַב נַחְמָן, נָקְטִינַן: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין – יִשָּׂרֵף, כְּתָבוֹ גּוֹי – יִגָּנֵז. נִמְצָא בְּיַד מִין – יִגָּנֵז. נִמְצָא בְּיַד גּוֹי – אָמְרִי לַהּ יִגָּנֵז, וְאָמְרִי לַהּ קוֹרִין בּוֹ.

כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן אָסוּר לְשָׂרְפָם אוֹ לְאַבְּדָם בַּיָּד וְהַמְאַבְּדָן בַּיָּד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּתָבָם יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְלֹא כְּתָבוֹ לִשְׁמוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים וְהוֹאִיל וְדַעְתּוֹ כֵּן לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם. וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ שֵׁם לָאֶפִּיקוֹרוֹסִים וְלֹא לְמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁכָּתַב אֶת הַשֵּׁם גּוֹנְזִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ אוֹ שֶׁכְּתָבָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים יִגָּנְזוּ:

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ לִגְנַאי: שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.

מַאי ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַקְבִּיבוּת תַּעֲלֶה בִּשְׁמוֹתָן, דְּלָא מַסְּקִינַן בִּשְׁמַיְיהוּ. מֵתִיב רָבִינָא. מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהִנִּיחוֹ [אָבִיו] בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה אִמּוֹ מוֹדַדְתּוֹ בִּטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זָהָב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב טְבָחַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ.

דיני קדושת ב"ה. ובו יב סעיפים:בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק: (וי"א דבבית המדרש אפי' שלא מדוחק שרי): (ר"ן פרק בני העיר) ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא' מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך (ושיעור הישיבה כדי הלוך שני פתחים) (לדעת הי"מ בסי' צ' ס"ס כ') (מרדכי ר"פ השותפין):

(ד) מפני החמה וכו' - ולא מהני שיקרא או ישנה מעט בכניסתו כדלקמן מאחר שיוכל ליכנס לבית של חול להנצל מהחמה והגשמים אם לא שעסק מקודם באיזה דבר הלכה בחוץ והתחילו גשמים לירד שאז מותר לו ליכנס לביה"מ כדי שלא יטרידוהו הגשמים:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר ״כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יהוה רֹפְאֶךָ״. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים וְכוּ׳. תָּנָא: בְּסִפְרֵי מִינִים. רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא נָמֵי אָסוּר לְמִיקְרֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִב [בֵּיהּ]: לָא תִּינְטוֹשׁ גִּילְדָּנָא מֵאוּדְנֵיהּ, דְּלָא לֵיזִיל מַשְׁכֵיהּ לַחֲבָלָא, אֶלָּא צְלִי יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְאֵיכוֹל בֵּיהּ תַּרְתֵּין גְּרִיצִים.

ובבוקר כשאני בא לב"ה מתחיל אני בפסוק ואני ברוב חסדיך ומדלג הפסוק הראשון מה טובו אהלך שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה כדאית' בפר' חלק וגם אין כאן מקומו ופסו' האחרון ואני תפילתי אני מדלגו כי אין לאומרו אלא במקו' שקבעו חכמי' דהיינו במנחה בשבת על פי המדרש כמו שכתב הטור ואח"כ כשאני יושב אומר אני אלו ב' פסוקים של אשרי אשרי יושבי ביתך ואשרי העם כו' ותו לא.

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בֶּן זוּטַרְתִּי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִידָא: בִּקְּשׁוּ לִקְבּוֹעַ פָּרָשַׁת בָּלָק בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמִפְּנֵי מָה לֹא קְבָעוּהָ — מִשּׁוּם טוֹרַח צִבּוּר.

זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב׃