Yoma 67b:8יומא ס״ז ב:ח׳
The Gemara cites another baraita related to the scapegoat. The Sages taught with regard to the verse: “You shall do My ordinances, and you shall keep My statutes to follow them, I am the Lord your God” (Leviticus 18:4), that the phrase: My ordinances, is a reference to matters that, even had they not been written, it would have been logical that they be written. They are the prohibitions against idol worship, prohibited sexual relations, bloodshed, theft, and blessing God, a euphemism for cursing the Name of God.
תָּנוּ רַבָּנַן, ״אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ״ — דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם.
Sanhedrin 21a:3סנהדרין כ״א א:ג׳
MISHNA: The king “shall not add many wives for himself” (Deuteronomy 17:17), but only eighteen. Rabbi Yehuda says: He may add many wives for himself, provided that they are not like those who turn his heart away from reverence for God. Rabbi Shimon says: Even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. If so, why is it stated: “He shall not add many wives for himself”? This teaches that even if his wives are like Abigail, who was righteous and prevented David from sin (see I Samuel, chapter 25), it is prohibited for him to have many wives.
מַתְנִי׳ ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״, אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״? דַּאֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.
Deuteronomy 17:17דברים י״ז:י״ז
And he shall not have many wives, lest his heart go astray; nor shall he amass silver and gold to excess.
וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃
Deuteronomy 6:20דברים ו׳:כ׳
When, in time to come, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that our God יהוה has enjoined upon you?”
כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יהוה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃
Sforno on Deuteronomy 6:20:1ספורנו על דברים ו׳:כ׳:א׳
מה העדות, a reference to the philosophical, theological aspects of the Torah. These invariably relate to the supernatural matters described in the Torah.
מה העדות. החלק העיוני שהוא עדות מופתי:
Genesis 47:22בראשית מ״ז:כ״ב
Only the land of the priests he did not take over, for the priests had an allotment from Pharaoh, and they lived off the allotment which Pharaoh had made to them; therefore they did not sell their land.
רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃
Exodus 12:24שמות י״ב:כ״ד
“You shall observe this as an institution for all time, for you and for your descendants.
וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחׇק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם׃
Exodus 30:21שמות ל׳:כ״א
they shall wash their hands and feet, that they may not die. It shall be a law for all time for them—for him and his offspring—throughout the ages.
וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חׇק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ {פ}
Exodus 29:28שמות כ״ט:כ״ח
and those parts shall be a due for all time from the Israelites to Aaron and his sons. For they are a gift; and so shall they be a gift from the Israelites, their gift to יהוה out of their sacrifices of well-being.
וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחׇק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוה׃
Numbers 11:12במדבר י״א:י״ב
Did I produce all these people, did I engender them, that You should say to me, ‘Carry them in your bosom as a caregiver carries an infant,’ to the land that You have promised on oath to their fathers?
הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו׃
Exodus 12:17שמות י״ב:י״ז
You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread, for on this very day I brought your ranks out of the land of Egypt; you shall observe this day throughout the ages as an institution for all time.
וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
Leviticus 23:41ויקרא כ״ג:מ״א
You shall observe it as a festival of יהוה for seven days in the year; you shall observe it in the seventh month as a law for all time, throughout the ages.
וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
Genesis 16:5בראשית ט״ז:ה׳
And Sarai said to Abram, “The wrong done me is your fault! I myself put my maid in your bosom; now that she sees that she is pregnant, I am lowered in her esteem. יהוה decide between you and me!”
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יהוה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃
Deuteronomy 13:7דברים י״ג:ז׳
If your brother, your own mother’s son, or your son or daughter, or the wife of your bosom, or your closest friend entices you in secret, saying, “Come let us worship other gods”—whom neither you nor your ancestors have experienced —
כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃
Eruvin 64b:2עירובין ס״ד ב:ב׳
Rava said: Even if he entered into a business venture and made a large profit, he should act in a similar manner. Rav Pappa said: Even if he found a lost article, he should do the same. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He need not use the money to commission the writing of a Torah scroll, as even if he wrote a set of phylacteries with it, this, too, is a mitzva whose merit will enable him to retain the rest of the money.
רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ עֲבַד עִיסְקָא וּרְוַוח. רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ מָצָא מְצִיאָה. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲפִילּוּ כְּתַב בְּהוּ תְּפִילִּין.
Eruvin 64b:3עירובין ס״ד ב:ג׳
Rav Ḥanin said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “And Israel vowed a vow to the Lord and said: If You will indeed deliver this people into my hand, then I will consecrate their cities” (Numbers 21:2), which shows that one who wishes to succeed should sanctify a portion of his earnings for Heaven.
וְאָמַר רַב חָנִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר וְגוֹ׳״.
Eruvin 64a:10עירובין ס״ד א:י׳
The Gemara poses a question: What are the circumstances in which a person is considered one who has drunk wine; and what are the circumstances in which a person is considered one who is intoxicated with wine? The Gemara answers that one can learn this from the following event: As Rabbi Abba bar Shumni and Rav Menashya bar Yirmeya from Gifti were taking leave of each other at the ford of the Yofti River, they said: Let each one of us say something that his fellow scholar has not yet heard, for Mari bar Rav Huna said: A person must take leave of his fellow only in the midst of a discussion of a matter of halakha, as due to this he will remember him.
הֵיכִי דָּמֵי שָׁתוּי, וְהֵיכִי דָּמֵי שִׁיכּוֹר? כִּי הָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר שׁוּמְנִי וְרַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה מִגִּיפְתִּי הֲווֹ קָא מִפַּטְרִי מֵהֲדָדֵי אַמַּעְבָּרָא דִּנְהַר יוֹפְטִי. אֲמַרוּ: כׇּל חַד מִינַּן לֵימָא מִילְּתָא דְּלָא שְׁמִיעַ לְחַבְרֵיהּ, דְּאָמַר מָרִי בַּר רַב הוּנָא: לָא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרוֹ.
Marit HaAyin on Sanhedrin 21b:2מראית העין על סנהדרין כ״א ב:ב׳
...
אני ארבה ולא אסור. אפשר במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"א גאלנטי ז"ל בקול בוכים דכונת שלמה ע"ה לברר כל ניצוצות הקדושה מכל האומות שלקח בנות מלכיהם ע"ש וזה עלתה על דעתו דהכתוב מדבר במלך שעושה לתאותו אבל הוא עושה אדרבא לברר חיותם ולכלותם ולז"א אני ארבה ולא אסור. וכתבו המפרשים דבמקום לא ירבה היה קורא על עצמו לי ארבה ואפשר שדוד הע"ה רוח יהוה דיבר בו ביום צוותו אל שלמה דכתיב ושמרת את משמרת יהוה אלהיך וכו' ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה רמז לו שישמור המצות ככתוב ולא ישנה מהכתוב לקרות עליו לי ארבה על דרך מדת התורה שגורעין ומוסיפין רק ככתוב וכשתשמור הכתוב כהווייתו אז למען תשכיל את כל אשר תעשה אבל אם לא תשמור הכתוב אינו השכלה אשר תעשה ודוק:
Sanhedrin 21b:16סנהדרין כ״א ב:ט״ז
And Rabbi Yitzḥak says: For what reason were the rationales of Torah commandments not revealed? It was because the rationales of two verses were revealed, and the greatest in the world, King Solomon, failed in those matters. It is written with regard to a king: “He shall not add many wives for himself, that his heart should not turn away” (Deuteronomy 17:17). Solomon said: I will add many, but I will not turn away, as he thought that it is permitted to have many wives if one is otherwise meticulous not to stray. And later, it is written: “For it came to pass, when Solomon was old, that his wives turned away his heart after other gods” (I Kings 11:4).
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעְמָן, וְנִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם. כְּתִיב: ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״. אָמַר שְׁלֹמֹה: ״אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר״. וּכְתִיב: ״וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ״.
Bekhor Shor, Deuteronomy 17:17:1-2בכור שור, דברים י״ז:י״ז:א׳-ב׳
...
ולא ירבה לו נשים. אלא שמונה־עשרה, בין טובות בין רעות, כדנפקא־לן מדוד (סנהדרין כא, א) שהיה לו ששה בשעה שאמר לו הקב"ה [שמ"ב יב, ח] ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, דהיינו שמנה־עשר, ואפילו כאביגיל, כי ברוב נשים יישלה לבו אפילו הן טובות, ואם רעות בפחות מי"ח ובי"ח נמי לא יסירו לבו. ר' יהודה אומר: מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו [שם במשנה] כלומר: מן הטובות כמה שירצה, מן הרעות שמונה־עשר, שלא נתן קצבה כי אם לרעות. ר' שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה לבו הרי־זה לא ישיאנה, דהכי קאמר קרא: לא ירבה לו־נשים אפילו כאביגיל אלא שמונה־עשרה ולא יסיר לבבו אפילו באחת רעה, דרבי שמעון לטעמיה דדריש טעמה דקרא, ולא־יסיר אינו טעם, דאינו דרך־פסוק לכתוב טעם דאינו צריך, דאנו נותנין טעמא לפסוק מעצמינו, "ולא־יסיר" מצוה באנפיה נפשיה היא, דלא אפילו אחת רעה, אבל רבי יהודה ות"ק דלא דרשי טעמא־דקרא אלא אם־כן נכתב אמרו: הכא נכתב הטעם לפיכך לא־דרשו־ליה אם־לא־נכתב, כן מוכחא הסוגיא:
Malbim on Deuteronomy 17:17:1מלבי"ם על דברים י״ז:י״ז:א׳
...
[לג]ולא ירבה לו נשים ולא יסור, דעת ר' יהודה שמ"ש ולא יסור הוא ליתן טעם לאיסור הרבוי וא"כ בנשים שאינן מסירות לבו מותר להרבות, ור"ש סובר דבעלמא דרשינן טעמא דקרא וא"כ לא היה צ"ל הטעם ולא יסור שזה נדרוש מעצמנו, וע"כ שמ"ש ולא יסור הוא צווי אחר שלא ירבה לו נשים אפי' כאביגיל וגם ולא יסור לבבו אפי' באשה אחת שמסירה לבבו כן פי' בסנהדרין (דף כ"ב), וממ"ש וכסף וזהב לא ירבה לו היינו לעצמו אבל לצורך החיל מותר, ובזה תבין מ"ש חז"ל ששלמה אמר אני ארבה ולא אסור ועדיין איך ריבה לו סוסים וכסף וזהב, וצ"ל שמדרש זה סובר שבזה לא חטא שלמה כי הסוסים היו לצורך החיל והמלחמה וכן הכסף היה ליתן לאפסניא:
Shabbat 83b:6שבת פ״ג ב:ו׳
MISHNA: This is another mishna that digresses from the central topic of this tractate. It, too, is based on an allusion from the Bible. From where is it derived that the ship is ritually pure, in the sense that it cannot become impure? As it is stated: “The way of a ship in the midst of the sea” (Proverbs 30:19).
מַתְנִי׳ מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם״.
Shabbat 83b:9שבת פ״ג ב:ט׳
Alternatively, there is a difference between them regarding a Jordan ship, which is a small boat used on the Jordan River. According to the one who said that it is derived from the verse: “A ship in the midst of the sea,” this is also a ship in the midst of the sea. A river is pure like the sea and the boat will remain pure. According to the one who said that it is derived from the halakha of a sack, and in order to become impure it must be carried full and empty, this is also carried both full and empty, and can become ritually impure. As Rabbi Ḥanina ben Akavya said: For what reason did they say that a Jordan ship can become impure? Because they load it on dry land and carry it on land and then lower it into the water. It is carried on land when full. Rav Yehuda said that Rav said: One should never prevent himself from attending the study hall for even one moment, as this mishna which states that a Jordan ship can become ritually impure was taught for several years in the study hall, but its reason was not revealed until Rabbi Ḥanina ben Akavya came and explained it.
אִי נָמֵי סְפִינַת הַיַּרְדֵּן. לְמַאן דְּאָמַר אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא — הָא נָמֵי אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא. לְמַאן דְּאָמַר מִיטַּלְטֶלֶת מָלֵא וְרֵיקָן — הָא נָמֵי מִיטַּלְטֶלֶת מְלֵאָה וְרֵיקָנִית. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ סְפִינַת הַיַּרְדֵּן טְמֵאָה — מִפְּנֵי שֶׁטּוֹעֲנִים אוֹתָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לַמַּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ עַד שֶׁבָּא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא וּפֵירְשָׁהּ.
Mishnah Shabbat 9:1משנה שבת ט׳:א׳
Rabbi Akiva said: From where do we know that an idol defiles by being carried like a menstruant? Because it is said, “You shall cast them [the idols] away as a menstruous woman. Out! You will say to them” (Isaiah 30:22): just as a menstruant defiles by being carried, so does an idol defile by being carried.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא מְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ, מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:
Numbers 21:2במדבר כ״א:ב׳
Then Israel made a vow to יהוה and said, “If You deliver this people into our hand, we will proscribe their towns.”
וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיהוה וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־עָרֵיהֶֽם׃
Eruvin 64b:3עירובין ס״ד ב:ג׳
Rav Ḥanin said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “And Israel vowed a vow to the Lord and said: If You will indeed deliver this people into my hand, then I will consecrate their cities” (Numbers 21:2), which shows that one who wishes to succeed should sanctify a portion of his earnings for Heaven.
וְאָמַר רַב חָנִין, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר וְגוֹ׳״.
Numbers 21:8במדבר כ״א:ח׳
Then יהוה said to Moses, “Make a seraph figure and mount it on a standard. And anyone who was bitten who then looks at it shall recover.”
וַיֹּ֨אמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס וְהָיָה֙ כׇּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי׃
Avodah Zarah 44a:7עבודה זרה מ״ד א:ז׳
The Rabbis said to him: You seek to bring proof from there? Doesn’t it state in the verse: “And the Lord said to Moses: Make you a fiery serpent, and set it upon a pole; and it shall come to pass, that everyone that is bitten, when he sees it, shall live” (Numbers 21:8)? The term “make you” is interpreted to mean that the Lord commanded Moses: Make the serpent from your property. Consequently, the serpent belonged to Moses, and the principle in such a case is that a person does not render forbidden an item that is not his. Therefore, despite worshipping the serpent, the Jewish people could not render it a forbidden object of idol worship, and by right, it was not necessary to demolish it there.
אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף״, ״לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, וְאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְהָתָם בְּדִין הוּא דְּכַתּוֹתֵי לָא הֲוָה צְרִיךְ.