Szof zmán sáchrisz

מַתְנִי׳ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.

הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים:זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סימן ק"ח:

אָמַר רַב כָּהֲנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ.

שלא יכרע בולך אנחנו מודים. ובו סעיף אחד:אין לשחות בולך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים: הגה ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ"נ מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור (מרדכי פכ"כ) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם אע"פ שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומ"מ בשבת ויו"ט לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי' רפ"ח:

אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃

וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃

גרסינן במגילה (כ"ג.): בשבת ממהרין לבא לבית הכנסת, שכבר תקנו הכל מערב שבת, ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין, (רש"י) וממהרין לצאת משום עונג שבת (שם). ובמסכת סופרים (פרק י"ח הלכה ד') אומר: בשבת ממהרין לבא, כדי לקרות קריאת שמע כוותיקין, ומאחרין לצאת, כדי שישמעו פירוש של הסדר, כלומר פרשה של הסדרה. ולפי זה יש להתפלא על רבינו הרמ"א שכתב בסימן זה: "ונוהגים שבשבת מאחרים יותר לבא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של חול כתיב: 'בבוקר', ואצל שבת נאמר: 'וביום השבת', דמשמע איחור" עכ"ל, וזהו כנגד הגמרא והמסכת סופרים. ואולי סבירא ליה דזה שאמרו 'ממהרים לבא' - אינו על כנגד ימי החול, דלא הזכיר בגמרא ימי החול, אלא כנגד יום טוב, שאומר שם 'מאחרין לבא', משום דצריך להכין לסעודת יום טוב - כנגד זה אמר דבשבת 'ממהרין לבא', כלומר יותר מביום טוב, אבל כנגד ימי החול מאחרין. וזה שכתב הטעם מהא דכתיב 'וביום השבת' - הוא רמז בעלמא, דהא במוספין כתיב, אלא משום דכתיב 'על עולת התמיד', דמשמע סמוכים זה לזה. ועיקר הטעם משום דבשבת יש[י]נים יותר מבימות החול, וכן הוא במקור הדין במרדכי פרק כל כתבי ע"ש, משום דשינה בשבת תענוג. (עיין ב"ח ומג"א, ולפמ"ש אתי שפיר הכל. וצ"ע על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור, שהשמיטו הך דמגילה)

(שם ס"ק ב') ואשתמיטתיה כו' דבריו צ"ע דלאו רישין סיפין ואפשר לומר בכוונתו דלכאורה הפשוט בכוונת המרדכי כיון שקרבן המוסף היא אחר התמיד וכיון שהמוסף הוא מתאחר גם הקרבן של שחרית הוא מתאחר וכעין שכ' המג"א בסוף לענין תפלה כמו כן י"ל לענין הקרבן שלא היה רק הפסקה מעט בקצת עבודת קלות המפסיקות בין התמיד לבין המוספן וכדאמרינן אביי הוה מסדר כו' וכ"כ הב"ח בתירוץ א' על קושיא זו אלא שאין מספיק דמנין לנו לומר כן שתהיה איזה איחור בשבת יותר מבשאר ימים ואי משום דכתיב ביום אין זה ראיה על איחור רק דממילא המוספין מתאחרין ואינם נעשים בבקר לפי שצריך להקדים לו תמיד של שחר ושאר דברים אבל מ"מ התמיד של שחר היה נעשה בזמנו ואחריו על הסדר היו מקריבין והולכין עד שהגיעו למוספין וזה עיקר קושיית האחרונים וע"ז כתב המג"א דאשתמיטתיה דברי התוספות שהמוספין היו נשחטים עם התמיד כו' ור"ל דמוכח מדברי התוספות שמצד סדר הקרבנות היום אין מאחרין קרבן מוסף כלל דילפינין מדכתיב ברגלים רק שבת לא ילפינן מרגלים משום דגבי רגלים כתיב מלבד עולת הבוקר כו' משא"כ בשבת דכתיב ביום משמע איחור מזה ילפיכן דמוספין של שבת משתנים משאר מוספין וקריבין לכתחלה בשש וא"כ זה כוונת המרדכי כיון דבשבת כתיב ביום דמוכח מיניה דמוסף של שבת מאוחר משאר מוספין וזמנו לכתחלה בשש א"כ כשרוצה להסמיכן אל התמיד יש לולאחר התמיד עד קרוב לזמן שלו ולכן כיון שאנו סומכין תפלת מוסף מיד אחר תפלת שחר כדלקמן סי' רפ"ו א"כ יש לו לאחר תפלת השחר ג"כ כנ"ל.
ומ"ש המג"א וה"ה ר"ח לכאורה מיותר ונראה שר"ל כלפי מ"ש הב"ח דבמוסף ר"ח אע"ג דלא כתיב בבקר אלא על עולת התמיד התם כיון דכתיב בראשי חדשיכם ולא כתיב וביום ראש חדשיכם כמו בשבת גלי קרא דלא משמע איחור כו' והמ"א סובר דר"ח דינו כשבת לענין זה דלא ילפינן ליה מרגלים אלא ילפינן ליה משבת ומ"מ צ"ע דמי הכריחו להמג"א בזה ואדרבא לפי"ז קשה דא"כ בר"ח נמי נימא הכי שיש לאחר קצת תפלת שחרית בשביל מוסף:

(א) מאחרין - ומ"מ צריכין ליזהר שלא לעבור זמן ק"ש וברש"י [מגילה כ"ג] משמע שגם בשבת מצוה למהר לקרוא ק"ש כותיקין:

אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם עברה שעה ד' ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום:

(כו) עברה שעה ד' - אפילו נאנס אפ"ה מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך הוי ברכה לבטלה ועיין בביאור הלכה:

קוראה בלא ברכותי' - עיין במ"ב ואף שדעת הפר"ח כדעת הרמב"ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא"ש והטור והשו"ע ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה דקי"ל לקמן בסימן פ"ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ"כ מתפלל עד חצות עיי"ש. ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות: