Berakhot 26a:11ברכות כ״ו א:י״א
MISHNA: This mishna determines the times beyond which the different prayers may not be recited. According to the Rabbis, the morning prayer may be recited until noon. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until four hours after sunrise. According to the Rabbis, the afternoon prayer may be recited until the evening. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until the midpoint of the afternoon [pelag haminḥa], i.e., the midpoint of the period that begins with the sacrifice of the daily afternoon offering and ends at nightfall, which is the end of the afternoon.
מַתְנִי׳ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.
Shulchan Arukh, Orach Chayim 89:1שולחן ערוך, אורח חיים פ״ט:א׳
The Laws of Prayer [i.e. the Amidah] and its [Proper] Time, containing 8 s'ifim
The time for the morning Tefillah (i.e. Amidah): its commandment is that it should begin with the "blossoming" (i.e. rising) of the sun, as it is written, "They will revere You with the sun (Psalm 72:5)." And if one prayed from the [time of] "the pillar of the morning" (i.e. dawn) and the appearance of the east has become light, one has fulfilled [one's obligation]. And its time continues until the end of four hours which is a third of the daytime. And if one erred or transgressed and prayed after the fourth hour until noon, even though one does not have the [same] reward as praying at its [proper] time, in any case there is still a reward of prayer. Rem"a: And after noon it is forbidden to pray the Tefillah of the morning (Beit Yosef in the name of the Rashba [Rabbi Shlomo ben Adret], Chapter: "Morning Prayer") . And see below, the beginning of Siman 108].
The time for the morning Tefillah (i.e. Amidah): its commandment is that it should begin with the "blossoming" (i.e. rising) of the sun, as it is written, "They will revere You with the sun (Psalm 72:5)." And if one prayed from the [time of] "the pillar of the morning" (i.e. dawn) and the appearance of the east has become light, one has fulfilled [one's obligation]. And its time continues until the end of four hours which is a third of the daytime. And if one erred or transgressed and prayed after the fourth hour until noon, even though one does not have the [same] reward as praying at its [proper] time, in any case there is still a reward of prayer. Rem"a: And after noon it is forbidden to pray the Tefillah of the morning (Beit Yosef in the name of the Rashba [Rabbi Shlomo ben Adret], Chapter: "Morning Prayer") . And see below, the beginning of Siman 108].
הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים:זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סימן ק"ח:
Berakhot 27a:8ברכות כ״ז א:ח׳
Based on this mishna, Rav Kahana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda since we learned in a mishna in the preferred tractate, Eduyyot, in accordance with his opinion. Since the halakha is ruled in accordance with all of the mishnayot in Eduyyot, the opinion of a tanna who rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in that mishna means that the halakha is in accordance with that opinion.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ.
Shulchan Arukh, Orach Chayim 281שולחן ערוך, אורח חיים רפ״א
1. When one reaches the words “to You, we give thanks,” in [the prayer] Nishmas, he should not bow as one does in the blessing Modim, for one should bow only in those places where our Sages instructed that we do so. RAMA: Our custom is that on Shabbat we come a bit later to the synagogue than we usually do on the weekdays, because the tamid sacrifice of the weekdays was said in the morning and on Shabbos we say "and on the Sabbath day" later. (Mordechai). And it is customary to increase the hymns of praise recited on Shabbos, every place according to its custom. In any case, if one does not say them we do not go back except if one did not say 'לאל אשר שבת'; for this one does go back and say it. It is befitting to prolong the hymns of praise recited on Shabbos and recite them with a pleasant melody as an expression of honor for the day. One should not admonish a sheliach tzibbur who prolongs their recitation even though the intent of the one delivering the admonishment is to prevent the neglect of Torah study. (Or Zaruah). In all cases, on Shabbat and Yom Tov we do not prolong their recitation too much, so we may eat prior to the sixth hour, as above in Siman 288.
שלא יכרע בולך אנחנו מודים. ובו סעיף אחד:אין לשחות בולך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים: הגה ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ"נ מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור (מרדכי פכ"כ) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם אע"פ שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומ"מ בשבת ויו"ט לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי' רפ"ח:
Numbers 28:4במדבר כ״ח:ד׳
You shall offer one lamb in the morning, and the other lamb you shall offer at twilight.
אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם׃
Numbers 28:9במדבר כ״ח:ט׳
On the sabbath day: two yearling lambs without blemish, together with two-tenths of a measure of choice flour with oil mixed in as a meal offering, and with the proper libation—
וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 281:1ערוך השולחן, אורח חיים רפ״א:א׳
...
גרסינן במגילה (כ"ג.): בשבת ממהרין לבא לבית הכנסת, שכבר תקנו הכל מערב שבת, ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין, (רש"י) וממהרין לצאת משום עונג שבת (שם). ובמסכת סופרים (פרק י"ח הלכה ד') אומר: בשבת ממהרין לבא, כדי לקרות קריאת שמע כוותיקין, ומאחרין לצאת, כדי שישמעו פירוש של הסדר, כלומר פרשה של הסדרה. ולפי זה יש להתפלא על רבינו הרמ"א שכתב בסימן זה: "ונוהגים שבשבת מאחרים יותר לבא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של חול כתיב: 'בבוקר', ואצל שבת נאמר: 'וביום השבת', דמשמע איחור" עכ"ל, וזהו כנגד הגמרא והמסכת סופרים. ואולי סבירא ליה דזה שאמרו 'ממהרים לבא' - אינו על כנגד ימי החול, דלא הזכיר בגמרא ימי החול, אלא כנגד יום טוב, שאומר שם 'מאחרין לבא', משום דצריך להכין לסעודת יום טוב - כנגד זה אמר דבשבת 'ממהרין לבא', כלומר יותר מביום טוב, אבל כנגד ימי החול מאחרין. וזה שכתב הטעם מהא דכתיב 'וביום השבת' - הוא רמז בעלמא, דהא במוספין כתיב, אלא משום דכתיב 'על עולת התמיד', דמשמע סמוכים זה לזה. ועיקר הטעם משום דבשבת יש[י]נים יותר מבימות החול, וכן הוא במקור הדין במרדכי פרק כל כתבי ע"ש, משום דשינה בשבת תענוג. (עיין ב"ח ומג"א, ולפמ"ש אתי שפיר הכל. וצ"ע על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור, שהשמיטו הך דמגילה)
Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 281:2יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים רפ״א:ב׳
...
(שם ס"ק ב') ואשתמיטתיה כו' דבריו צ"ע דלאו רישין סיפין ואפשר לומר בכוונתו דלכאורה הפשוט בכוונת המרדכי כיון שקרבן המוסף היא אחר התמיד וכיון שהמוסף הוא מתאחר גם הקרבן של שחרית הוא מתאחר וכעין שכ' המג"א בסוף לענין תפלה כמו כן י"ל לענין הקרבן שלא היה רק הפסקה מעט בקצת עבודת קלות המפסיקות בין התמיד לבין המוספן וכדאמרינן אביי הוה מסדר כו' וכ"כ הב"ח בתירוץ א' על קושיא זו אלא שאין מספיק דמנין לנו לומר כן שתהיה איזה איחור בשבת יותר מבשאר ימים ואי משום דכתיב ביום אין זה ראיה על איחור רק דממילא המוספין מתאחרין ואינם נעשים בבקר לפי שצריך להקדים לו תמיד של שחר ושאר דברים אבל מ"מ התמיד של שחר היה נעשה בזמנו ואחריו על הסדר היו מקריבין והולכין עד שהגיעו למוספין וזה עיקר קושיית האחרונים וע"ז כתב המג"א דאשתמיטתיה דברי התוספות שהמוספין היו נשחטים עם התמיד כו' ור"ל דמוכח מדברי התוספות שמצד סדר הקרבנות היום אין מאחרין קרבן מוסף כלל דילפינין מדכתיב ברגלים רק שבת לא ילפינן מרגלים משום דגבי רגלים כתיב מלבד עולת הבוקר כו' משא"כ בשבת דכתיב ביום משמע איחור מזה ילפיכן דמוספין של שבת משתנים משאר מוספין וקריבין לכתחלה בשש וא"כ זה כוונת המרדכי כיון דבשבת כתיב ביום דמוכח מיניה דמוסף של שבת מאוחר משאר מוספין וזמנו לכתחלה בשש א"כ כשרוצה להסמיכן אל התמיד יש לולאחר התמיד עד קרוב לזמן שלו ולכן כיון שאנו סומכין תפלת מוסף מיד אחר תפלת שחר כדלקמן סי' רפ"ו א"כ יש לו לאחר תפלת השחר ג"כ כנ"ל.
ומ"ש המג"א וה"ה ר"ח לכאורה מיותר ונראה שר"ל כלפי מ"ש הב"ח דבמוסף ר"ח אע"ג דלא כתיב בבקר אלא על עולת התמיד התם כיון דכתיב בראשי חדשיכם ולא כתיב וביום ראש חדשיכם כמו בשבת גלי קרא דלא משמע איחור כו' והמ"א סובר דר"ח דינו כשבת לענין זה דלא ילפינן ליה מרגלים אלא ילפינן ליה משבת ומ"מ צ"ע דמי הכריחו להמג"א בזה ואדרבא לפי"ז קשה דא"כ בר"ח נמי נימא הכי שיש לאחר קצת תפלת שחרית בשביל מוסף:
ומ"ש המג"א וה"ה ר"ח לכאורה מיותר ונראה שר"ל כלפי מ"ש הב"ח דבמוסף ר"ח אע"ג דלא כתיב בבקר אלא על עולת התמיד התם כיון דכתיב בראשי חדשיכם ולא כתיב וביום ראש חדשיכם כמו בשבת גלי קרא דלא משמע איחור כו' והמ"א סובר דר"ח דינו כשבת לענין זה דלא ילפינן ליה מרגלים אלא ילפינן ליה משבת ומ"מ צ"ע דמי הכריחו להמג"א בזה ואדרבא לפי"ז קשה דא"כ בר"ח נמי נימא הכי שיש לאחר קצת תפלת שחרית בשביל מוסף:
Mishnah Berurah 281:1משנה ברורה רפ״א:א׳
...
(א) מאחרין - ומ"מ צריכין ליזהר שלא לעבור זמן ק"ש וברש"י [מגילה כ"ג] משמע שגם בשבת מצוה למהר לקרוא ק"ש כותיקין:
Shulchan Arukh, Orach Chayim 58:6שולחן ערוך, אורח חיים נ״ח:ו׳
Even though its [proper] time continues until the end of the third hour, if the third hour passed and one did not read it, one may read it with its berakhot all the fourth hour, since it's [within] a third of the day. And [if one does this] one doesn't have a reward like one who reads in its [proper] time. And if the fourth hour passed and he didn't read it, one may read it without its berakhot all day.
אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם עברה שעה ד' ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל היום:
Mishnah Berurah 58:26משנה ברורה נ״ח:כ״ו
...
(כו) עברה שעה ד' - אפילו נאנס אפ"ה מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך הוי ברכה לבטלה ועיין בביאור הלכה:
Biur Halacha 58:6:1ביאור הלכה נ״ח:ו׳:א׳
...
קוראה בלא ברכותי' - עיין במ"ב ואף שדעת הפר"ח כדעת הרמב"ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא"ש והטור והשו"ע ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה דקי"ל לקמן בסימן פ"ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ"כ מתפלל עד חצות עיי"ש. ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות: