Ramban on Leviticus 16:2:1רמב"ן על ויקרא ט״ז:ב׳:א׳
וְטַעַם אָחִיךָ שֶׁתַּזְהִירֶנּוּ כִּי אָחִיךָ הוּא, וְאע"פ שֶׁאַתָּה אֵינְךָ בְּבַל יָבֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּבַל יָבֹא. וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על ויקרא ט"ז:א') שֶׁזֹּאת הַפָּרָשָׁה לְאוֹת כִּי בְּנֵי אַהֲרֹן הִכְנִיסוּ אֵשׁ הַקְּטֹרֶת לִפְנִים. וְאֵינוֹ כֵן עַל דַּעְתִּי, כִּי הַכָּתוּב שֶׁמַּזְכִּיר תָּמִיד הֶעָוֹן אוֹמֵר (במדבר ג ד) "בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה", וְאִם תִּהְיֶה רְאָיָה שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים בַּעֲבוּר הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לְמֹשֶׁה עַל אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּהְיֶה רְאָיָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן בַּעֲבוּר הָאַזְהָרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְאַהֲרֹן עַצְמוֹ מִיָּד. וְעוֹד כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם לָבֹא הַיּוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא נִכְנַס שָׁם אֲבִיהֶם, כִּי אַהֲרֹן הִקְטִיר הַקְּטֹרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְלָמָּה יַכְנִיסוּ הֵם הַקְּטֹרֶת שֶׁלָּהֶם לִפְנִים מִשֶּׁלּוֹ. וּכְבָר רָמַזְתִּי (רמב"ן על ויקרא י':ב') עַל חֶטְאָם, וּלְשׁוֹן הַכְּתוּבִים יוֹרֶה עָלָיו. אֲבָל מִלַּת "בְּקָרְבָתָם" כְּפִי הַפְּשָׁט כְּמוֹ "אוֹ בְּקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת" (שמות מ לב; ל, כ) יֹאמַר כִּי בְּשָׁרְתָם לִפְנֵי ה' מֵתוּ. אִם כֵּן יַזְהִיר אַהֲרֹן שֶׁלֹּא יְשָׁרֵת אֶלָּא בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יְצֻוֶּה וּבְעֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעְמוֹ כְּטַעַם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא בשלח ויסע ו) שֶׁהָיוּ מַלִּיזִין אַחֲרֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וכו', וְיֹאמַר הַכָּתוּב כִּי אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' בַּקְּטֹרֶת, אָמַר ה' לְאַהֲרֹן כִּי הוּא יִקְרַב יוֹתֵר מֵהֶם אֶל ה' בַּקְּטֹרֶת וְיָמוּת אִם יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ זוּלָתִי הַקְּטֹרֶת, כִּי בּוֹ יִכָּנֵס תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת" (ויקרא ט"ז:י"ב) "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז:י"ג). וְזֶה טַעַם "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", שֶׁלֹּא יִכָּנֵס רַק בַּקְּטֹרֶת שֶׁיַּעֲלֶה עֲנָנוֹ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ויקרא ט"ז:י"ב) "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת":
Ramban on Leviticus 16:2:1רמב"ן על ויקרא ט״ז:ב׳:א׳
וְטַעַם אָחִיךָ שֶׁתַּזְהִירֶנּוּ כִּי אָחִיךָ הוּא, וְאע"פ שֶׁאַתָּה אֵינְךָ בְּבַל יָבֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּבַל יָבֹא. וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על ויקרא ט"ז:א') שֶׁזֹּאת הַפָּרָשָׁה לְאוֹת כִּי בְּנֵי אַהֲרֹן הִכְנִיסוּ אֵשׁ הַקְּטֹרֶת לִפְנִים. וְאֵינוֹ כֵן עַל דַּעְתִּי, כִּי הַכָּתוּב שֶׁמַּזְכִּיר תָּמִיד הֶעָוֹן אוֹמֵר (במדבר ג ד) "בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה", וְאִם תִּהְיֶה רְאָיָה שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים בַּעֲבוּר הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לְמֹשֶׁה עַל אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּהְיֶה רְאָיָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן בַּעֲבוּר הָאַזְהָרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְאַהֲרֹן עַצְמוֹ מִיָּד. וְעוֹד כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם לָבֹא הַיּוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא נִכְנַס שָׁם אֲבִיהֶם, כִּי אַהֲרֹן הִקְטִיר הַקְּטֹרֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְלָמָּה יַכְנִיסוּ הֵם הַקְּטֹרֶת שֶׁלָּהֶם לִפְנִים מִשֶּׁלּוֹ. וּכְבָר רָמַזְתִּי (רמב"ן על ויקרא י':ב') עַל חֶטְאָם, וּלְשׁוֹן הַכְּתוּבִים יוֹרֶה עָלָיו. אֲבָל מִלַּת "בְּקָרְבָתָם" כְּפִי הַפְּשָׁט כְּמוֹ "אוֹ בְּקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת" (שמות מ לב; ל, כ) יֹאמַר כִּי בְּשָׁרְתָם לִפְנֵי ה' מֵתוּ. אִם כֵּן יַזְהִיר אַהֲרֹן שֶׁלֹּא יְשָׁרֵת אֶלָּא בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יְצֻוֶּה וּבְעֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעְמוֹ כְּטַעַם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מכילתא בשלח ויסע ו) שֶׁהָיוּ מַלִּיזִין אַחֲרֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל יָדוֹ מֵתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וכו', וְיֹאמַר הַכָּתוּב כִּי אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' בַּקְּטֹרֶת, אָמַר ה' לְאַהֲרֹן כִּי הוּא יִקְרַב יוֹתֵר מֵהֶם אֶל ה' בַּקְּטֹרֶת וְיָמוּת אִם יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ זוּלָתִי הַקְּטֹרֶת, כִּי בּוֹ יִכָּנֵס תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת" (ויקרא ט"ז:י"ב) "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז:י"ג). וְזֶה טַעַם "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", שֶׁלֹּא יִכָּנֵס רַק בַּקְּטֹרֶת שֶׁיַּעֲלֶה עֲנָנוֹ שָׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ויקרא ט"ז:י"ב) "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת":
Kli Yakar on Leviticus 16:1:2כלי יקר על ויקרא ט״ז:א׳:ב׳
וביאור הענין שבני אהרן היו ראויין לשליחות יד, על ויאכלו וישתו ויחזו את אלהים שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס של מאכל ומשתה, והמתין להם הקב"ה כדי שלא לערבב שמחת התורה וכנגד זה בא ציווי זה לאהרן שאל יבא אל הקודש בכל יום שיש בו אכילה ושתיה כ"א ביום כיפור יום ענות אדם נפשו כי אז הוא בא בהכנעה לפני בוראו, ע"כ הציע הקב"ה למשה הקדמה זו והודיע לו תחילה סבת מיתת בני אהרן בדבור ראשון כדי לומר לו באמירה שניה הציווי ואל יבא בכל עת אל הקודש, וזה נוסח דבור ראשון שאמר ה' למשה אחרי מות שני בני אהרן ומהו הדיבור בקרבתם לפני ה' וימותו, הודיעו שלכך מתו לפי שנתקרבו אל ה' שלא בזמן הראוי כמ"ש ויחזו את האלהים וא"ת היה לו לומר בקרבתם לפני, או אלי מצינו דוגמתו כמו שפירש"י פר' וירא (יט כד) בפסוק וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה' וגו'. ומ"ש וימותו היה לו לומר מתו מצינו דוגמתו ואשר לו שם לבו אל דבר ה' ויעזוב וגו' עזב מבעי ליה. ובזה מתורץ יתור לשון של וימותו שהרי כבר נאמר אחרי מות לפי שהראשון מאמר הכתוב לנו והשני דבור ה' למשה.
Ibn Ezra on Leviticus 16:1:1אבן עזרא על ויקרא ט״ז:א׳:א׳
אחרי מות. אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו אמר השם למשה שיזהיר גם לאהרן שלא ימות כאשר מתו בניו וזאת הפרשה לאות כי בני אהרן הכניסו הקטורת לפנים מהפרכת: