Leviticus 1:7ויקרא א׳:ז׳
וְ֠נָתְנ֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָרְכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל־הָאֵֽשׁ׃
Leviticus 1:8ויקרא א׳:ח׳
וְעָרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֵ֚ת הַנְּתָחִ֔ים אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְאֶת־הַפָּ֑דֶר עַל־הָעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
Malbim on Leviticus, Vayikra 49:1מלבי"ם על ויקרא, ויקרא מ״ט:א׳
[הערה: איך מפרש "אהרן הכהן" על הכהנים הגדולים שלובש שמונה בגדים, והלא מ"ש "ונתנו בני אהרן הכהן" הם כהנים הדיוטים? ומה שאמר ומנין לכהן הדיוט וכולי מאיזה פסוק מוכיח זה? ומה רצה במה שאמר אש שירדה בימי משה וכולי – מה ענינה לפה?]בני אהרן הכהן: פה לבד מצאנו שיזכיר אל בניו תואר "בני אהרן הכהן". ויש הבדל בין כל מקום שאומר "בני אהרן" סתם ובין פה שאמר "..הכהן". כי כל זרע אהרן זכו בכהונתם מצד שהם בני אהרן, אבל הכהנים המשוחים תחתיו מבניו לכהונה גדולה הם זכו בכהונה גדולה לא מצד שהם בני אהרן, רק מצד שהם "בני אהרן הכהן" – כי זכו בכהונה גדולה שהיא כהונתו של אהרן. ומבואר שדבר פה על כהנים הגדולים מבניו אשר בזכותם עמדה איש השמים ונתחברה באש של הדיוט; שאף שנתינת האש אינו צריך כהן גדול, מכל מקום היה העמדתו בכחו של הכהן המשיח ובזכותו. כי האש העליון אשר הוא המשתוה ומתיחס אל הרוחניות לדקותו ורוחניות, (עד שמצד זה ימליצו בו את האורות הנשגבים האלהיים מצד שני איכותיו שהם ההארה והשריפה שבו, כמ"ש "והיה אור ישראל לאש") היה במקדש על המזבח והמנורה והיה מתראה בכח ההארה שבו, ושניהם בזכות הכהן הגדול, כמו שכתוב על נר מערבי משמת שמעון הצדיק מצאוהו שכבה. ועל ידי כן אמרו (במשנה י, וביומא דף יג ודף כא) שאף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, דהא אמר "ונתנו בני אהרן הכהן אש". ולבל תאמר שזה היה מפני שיהיה עת שיסתלק אש העליון – על זה הביא שהאש לא נסתלקה עד שסלקה מנשה, ובימי שלמה נסתלקה ממזבח הנחושת אל מזבח אבנים [כמ"ש בסדר עולם (פרק טו) ובזבחים (דף סא:). ויש שם שני תירוצים, עיי"ש] ואתיא סתמא כר' יהודה (בספרא צו פרק ב מ"י) דפסכתר היו כופין עליו, וכנ"ל סימן הקודם. וגם לר' שמעון, אף שנסלתקה בעת המסעות, ירדה בכל עת בעת החניה, ובכל זה היו צריכים להביא אש מן ההדיוט כי האש הרוחני לא חלה רק בזכות הכהן הגדול ובכח אש ההדיוט והתלהבותו לעבודת ה' כמו שהובא במדרש שיר השירים "סמכונו באשישות" – בשני אשות, באש שלמעלה ובאש של מטה. ולכן הזכיר פה בנתינת אש "בני אהרן הכהן", שהוא הכהן הגדול. אולם, מה מלמדינו זה לדינא? אמרו חז"ל שבא ללמד דאף בעבודה דלא מעכבה כפרה (כן פירשו בזבחים דף יח) צריך שיהיה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהם וכולי. ומה שכתב ומנין לכהן הדיוט וכולי ת"ל "הכהנים" בכהונם – היה נראה כפי השערתי שיליף לה מן "וזרקו בני אהרן הכהנים" דכתיב בבן צאן, כי ראינו שכתבה התורה בעבודה ראשונה של עולה ושל מנחה ושל שלמים "בני אהרן הכהנים" ללמד על כל עבודות העולה והמנחה והשלמים דצריך כהן כשר ולא בעל מום כמ"ש (בסימן לח). ועוד כתוב "וערכו בני אהרן הכהנים" שהוא מיותר ונדרש בספרא (ויקרא נדבה פרק ו מ"א). ונשאר "וזרקו בני אהרן הכהנים" שבבן צאן שמיותר להורות דרוש דפה – "הכהנים" בכהונם. אמנם בגמ' זבחים (דף יח) גריס "וערכו בני אהרן הכהנים" – בכהונם וכולי – ואתיא כר' ישמעאל לקמן (שם) דלדידיה "וערכו בני אהרן" מיותר, אבל לר' יהודה (סתמא דספרא) שדריש שם "הכהנים" לרבות הקרחנים נראה שדריש מן "וזרקו בני אהרן הכהנים" שבעולת זאת [ועיין זבחים (דף כה:) ואלא כהן למי לי, וצריך עיון]
Pardes Yosef, Leviticus 1:7:2פרדס יוסף, ספר ויקרא א׳:ז׳:ב׳
שם) ונתנו בני אהרן הכהן על המזבח עיין דברי שאול מ"ת צ"ב למה באש כ' בני אהרן הכהן ובנתחים כ' בני אהרן הכהנים (בפסוקח'), וי"ל דנדב ואביהו חטאו בזה ולכך לא כ' הכהנים שהרי נו"א לא עשו כן משא"כ בנתחים, ובפענח רזא כ' די"ל דצריך בקיאות גדול להבעיר האש ולא כל כהן בקי בזה, אבל ק' הא מזבח גבוה ה' אמות וע"כ הי' צריך להעלות עלי' וא"כ איך הי' יכול לילך, ואף הא בכלי שני חם מקצתו לם כולו (ביו"ד ס' קכ"א) וי"ל שאני אש משמים דיש לו גבול ואינו חם כלל, ואע"פ שהי' עמו גם של אש הדיוט. ובחת"ס כ' דבזבחים (ק"א:) פליגו אי נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי וק' שיהי' פנחס כלוי כל מ' שנה, וי"ל נהי דכהן לא הי' לזרוק ולהקטיר אבל הצתת אליתא ועריכת אש הי' עושה, עי' תוס' ישינים יומא (כ"ד:) דאין זר חייב עלי', וא"ש בכל עבודות כ' בני אהרן שהם כהנים לאפוקי שאינם כהנים כפנחס ובניו, אבל עצים כ' בני אהרן הכהן דמוסב על אהרן שהוא כבן בניו שלו אפי' פנחס יבערו אש על מזבח. וברמב"ן כאן ע' בהגהות חשק שלמה זבחים (ט"ו:) על הגמ' לאפוקי כבבא לא. וברמב"ן כ' י"ג גבבא לא, פי' דצריך שיתכוון להעלותו ע"ג מזבח ולא יחשוב להעלותו ע"ג אש של קש ושל גבבא, כמ"ש כירה שהסיקוהו בקש וגבבא:
Pardes Yosef, Leviticus 1:7:2פרדס יוסף, ספר ויקרא א׳:ז׳:ב׳
שם) ונתנו בני אהרן הכהן על המזבח עיין דברי שאול מ"ת צ"ב למה באש כ' בני אהרן הכהן ובנתחים כ' בני אהרן הכהנים (בפסוקח'), וי"ל דנדב ואביהו חטאו בזה ולכך לא כ' הכהנים שהרי נו"א לא עשו כן משא"כ בנתחים, ובפענח רזא כ' די"ל דצריך בקיאות גדול להבעיר האש ולא כל כהן בקי בזה, אבל ק' הא מזבח גבוה ה' אמות וע"כ הי' צריך להעלות עלי' וא"כ איך הי' יכול לילך, ואף הא בכלי שני חם מקצתו לם כולו (ביו"ד ס' קכ"א) וי"ל שאני אש משמים דיש לו גבול ואינו חם כלל, ואע"פ שהי' עמו גם של אש הדיוט. ובחת"ס כ' דבזבחים (ק"א:) פליגו אי נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי וק' שיהי' פנחס כלוי כל מ' שנה, וי"ל נהי דכהן לא הי' לזרוק ולהקטיר אבל הצתת אליתא ועריכת אש הי' עושה, עי' תוס' ישינים יומא (כ"ד:) דאין זר חייב עלי', וא"ש בכל עבודות כ' בני אהרן שהם כהנים לאפוקי שאינם כהנים כפנחס ובניו, אבל עצים כ' בני אהרן הכהן דמוסב על אהרן שהוא כבן בניו שלו אפי' פנחס יבערו אש על מזבח. וברמב"ן כאן ע' בהגהות חשק שלמה זבחים (ט"ו:) על הגמ' לאפוקי כבבא לא. וברמב"ן כ' י"ג גבבא לא, פי' דצריך שיתכוון להעלותו ע"ג מזבח ולא יחשוב להעלותו ע"ג אש של קש ושל גבבא, כמ"ש כירה שהסיקוהו בקש וגבבא: