Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 69:4שולחן ערוך, יורה דעה ס״ט:ד׳
Salt is sprinkled over the entire surface of the piece, without leaving any part uncovered, and in such a quantity that a piece of cooked meat salted to a similar degree would become inedible. But there is no need to sprinkle more salt than this. The piece is salted on both sides. Poultry must also be salted inside; if they are only salted inside or outside, or if a piece is salted only on one side, the meat is permissible.GLOSS: Some declare it forbidden in such a case, even when it is already a fait accompli. The custom is to follow this latter opinion unless in a pressing case. This applies only if the meat is already cooked; otherwise, it should not be cooked this way; but the piece should be salted on the other side as well, within twelve hours of salting one side, or if twelve hours have already passed since salting the first side, it should be grilled, as the fire expels the blood and prevents the already salted side from absorbing the concentrated blood from the unsalted side.
יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי מלח וימלח כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ואינו צריך להרבות עליו מלח יותר מזה ומולחו משני צדדים ועופות צריך למלחם גם מבפנים ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד אחד מותר: הגה ויש אוסרים אפילו בדיעבד (מהרא"י בהגהות ש"ד וארוך כלל ו') והכי נהוג אם לא לצורך ודוקא אם כבר נתבשל כך אבל אם לא נתבשל עדיין לא יבשלנו כך אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אחר כך ואם הוא אחר י"ב שעות אזי יצלנו דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע מצד שלא נמלח (שם):
Tur, Yoreh De'ah 69:1טור, יורה דעה ס״ט:א׳
...
דיני מליחה כיצד סדר מליחה מדיח הבשר תחילה ואם הדיחו הטבח אין צריך להדיחו עוד ואם מלח ולא הדיחו תחילה י"א שאין לו תקנה עוד אף אם ידיחנו וימלחנו פעם אחרת ויש מתירין ולזה הסכים א"א הרא"ש זכרונו לברכה ומולח בין במלח דק בין במלח גס והרמב"ם כתב שאין מולחין אלא במלח הגס שהמלח הדק הוא כקמח נבלע בבשר ואינו מפליט וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא מסתבר דיותר שהוא המלה דק הוא מתפזר על הבשר ופועל להוציא הדם כי הוא הנדבק בו אבל הגס הוא נושר מן החתיכה כשהופכה למולחה על צדה השני ובעיקר המליחה כתב הרשב"א שא"צ ליתן מלח על הבשר עד שיכסנו כולו אלא מולח יפה יפה עד שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח וא"צ למלוח החתיכה משתי צדדים אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב צריך לפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר בו מקום מבלי מלח ואווז ותרנגולת צריך למולחם גם בפנים ושיעור שהייתו במלח כ' הרמב"ם כדי שיעור הילוך מיל וא"א הרא"ש ז"ל כתב כדי צלייה ואחר ששהה שיעור מליחה ידיחנו שני פעמים ראשונה להעביר המלח והדם ושנייה להעביר ליחלוחית המים שנשארו בו וישטוף הכלי שרוחצין בו בין רחיצה לרחיצה וקודם שיתננו בכלי של מים שמדיחו בו ינפץ מעליו כל המלח שעליו או ישטפנו במים כדי שלא ישאר עליו מהמלח לכן כתב הרשב"א שמוטב למלוח במלח גס כי הדק נדבק בבשר הרבה וצריך שפשוף גדול ורש"י פירש שהדק א"צ ניפוץ כלל שהוא נבלע בבשר ואין נשאר ממנו על הבשר כלום ומיהו בין אם מלח במלה גס או דק ולא נפצו או לא נשטף במים תחלה אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח ולא חשוב כרותח לאסור הבשר ואם נתבשל הבשר בלא הדחה שאחר המליחה צריך שיהא בקדרה ס' לבטל כל המלח וא"צ ס' לבטל כל החתיכה וכתב בס' המצות ואם נכרי משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו אם לאו נאמן במסיח לפי תומו ואם יודע שדרך ישראל להדיחו והיה שם אפילו נער שיודע בטיב הדחה או אפילו אם נכנס ויוצא מותר דמירתת נכרי ויש אוסרין בזה בשר שנתבשל בלא מליחה צריך שיהא בקדרה ששים לבטל כל הבשר ואז הכל מותר וי"א אפילו אם יש בה ששים שהתבשיל מותר והבשר אסור לפי שנתבשל בדמו ויש מתירין ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כתבו הגאונים בשר ששהה ג' ימים מע"ל בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאוכלו מבושל אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי קשין וקסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד ואם מלח בכלי שאינו מנוקב הכלי אסור להשתמש בו בדבר רותח וי"א שאפילו בצונן אסור להשתמש בו לכתחילה בלא הדחה ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו ויש אומרים דלכתחילה מותר להשתמש בו בצונן בלא הדחה אפילו למ"ד סכין ששחט בו צריך הדחה אפילו להשתמש בו בצונן שאני התם דאיכא דוחקא דסכינא אבל בקערה צוננת דליכא דוחקא מותר להשתמש בה בצונן והכי מסתבר אבל אם הוא מנוקב מותר וי"א שאפילו אם הוא מנוקב אסור לאכול בו רותח ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וה"ר פרץ כתב שאם הוא של עץ מותר כיון שהוא מנוקב ואם הוא של חרס אסור אע"פ שהוא מנוקב והבשר שנמלה בכלי שאינו מנוקב אסור לאוכלו אפילו צלי דהוי כאילו נתבשל בדמו וכתב ה"ר פרץ שכל החתיכה אסורה אפילו מה שממנה חוץ לציר אע"פ שחתיכה שנמלחה ונפלה בציר של איסור אינו אסור אלא מה שממנה בתוך הציר הכא כולה אסורה וא"א ז"ל כתב שגם בכאן אסור אלא מה שממנה בתוך הציר וכן כתב הרשב"א ואפילו אם יש בה שומן לא אמרינן שעל ידי השומן מפעפע בכולה וכתב ר"ת שנאסרה מיד אפילו לא שהתה שיעור מליחה וה"ר יהודה אלברצלוני כתב שלא נאסרה אלא א"כ שהתה בכלי שיעור מליחה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאם שהתה בו כשיעור משיתנו מים על האש עד שיתחילו להרתיח חשוב ככבוש וכל מה שממנה בציר אסור ואם לאו אין אסור ממנה אלא כדי קליפה כתב הרמב"ם אפילו לאחר מליחה אין לבשל הבשר אא"כ יתנוהו במים רותחין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם ולא נהגו כן דכיון ששהה שיעור מליחה אין חוששין לדם מעשה שנמלה בשר ושהה כדי מליחה ונתנוהו אח"כ בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר והתירו רש"י במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד חצי צלייתו ואח"כ יבשלוהו מצאתי כתוב באגרת תשובה להר"ר יונה ז"ל הבשר לאחר שנמלח אף ע"פ ששהה במלח כשיעור הראוי לשהות אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה ואסור לחתוך ממנו בסכין עד שידיח הבשר יפה ואם חתכו בסכין צריך להגעיל הסכין ברותחין על גבי האש לפי שהמליח הרי הוא כרותח המנהג הכשר כשרוצין לקיים הבשר המליח ב' ימים או ג' או יותר מדיחין אותו יפה יפה לאחר ששהה במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי ואחר כך חוזרין ומולחין אותו פעם שנייה כרצונם בכלי שאינו מנוקב כדי שיהא מותר לחתוך ממנו בסכין וכדי שלא יפול מן הדם הנוטף מן הבשר דרך נקבי הכלי על הכלים שבבית ויאסר אותם עד כאן:
Prisha, Yoreh De'ah 69:6:1פרישה, יורה דעה ס״ט:ו׳:א׳
...
אבל הרא"ש כתב שצריך לפזר עליו מלח הרבה כו' הרא"ש דקדק מדקאמר בגמרא ומולחו יפה יפה דמשמע שצריך למולחו מכל צדדיו שלא ישאר בו מקום מבלי מלח. כתב מ"ו מאוד החמיר אלא עיקר דינו למלוח מב' צדדין היטב וק"ל (ומצאתי בביאורי רש"ל שסיים ז"ל ובספרי תורתי וכתבתי שמן הדין הוא ולא מכח חומרא עכ"ה):
Drisha, Yoreh De'ah 69:3:1דרישה, יורה דעה ס״ט:ג׳:א׳
...
אבל הרא"ש ז"ל כתב צריך לפזר עליו מלח הרבה כו' מתוך לשון רבי' משמע שהרא"ש פליג על הרשב"א וב"י כתב שמדברי הרשב"א משמע שגם הוא סובר שלכתחילה צריך למולחו מכל צדדיו ולא כתב בלשונו שאינו צריך אלא שבדיעבד סובר אף אם לא מלחו מכל צדדיו שרי ובזה גם הרא"ש מודה ולא פליגי:
Menachot 21a:18מנחות כ״א א:י״ח
The Gemara asks: What is meant by tevonehu? Rav Ashi said: One might have thought that one should infuse the entire offering with the taste of salt, just as understanding [bina] infuses a person with wisdom. To counter this, the verse states: “You shall season.” How does he act? He brings the limb that is to be sacrificed on the altar and applies salt, and then turns it over and again applies salt, and brings it up to the altar.
מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו
Menachot 21a:19מנחות כ״א א:י״ט
Abaye says: And one acts similarly before placing meat into a pot. If one wishes to cook meat and needs to salt it in order to extract its blood, it is sufficient to apply salt to both sides and let it sit until the blood drains. Then, after it is washed, the meat is ready to be cooked and eaten.
אמר אביי וכן לקדירה
Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav 69:13:1-4פרי מגדים על יורה דעה, משבצות זהב ס״ט:י״ג:א׳-ד׳
...
ועופות. עט"ז ועכה"ג בהגהות הב"י אות ק"ט נסתפק אי מלח תחלה מכל צד ואח"כ בקע לב' אי צריך למלוח מצד הב' א"ד דוקא שבקע קודם מליחה יע"ש ולדעתי כל שבקע תוך שיעור מליחה צריך למלוח מצד הב' דדוקא כשהוא נמלח מכל צד הדם נגרר אחר המלח משא"כ כשהוא מגולה לאויר. והמ"י כלל ט"ו אות מ"ה הקשה על הט"ז דקנוקנות שאין מגולין לאויר העולם א"צ מליחה בפנים וראיה מלב קורעו לאחר מליחה וא"צ מליחה בפנים ואולי הכי קאמר דמנהג בעלמא הוא אטו היכא דמגולין ומיהו בריב"ש הטעם דיש קצת דם בעין בקנוקנות. והעולה מזה דעופות שצריך לפותחן ולהוציא בני מעיים צריך מליחה בפנים דמגולה הוא וכל שאין מגולה אף שיש חלל בפנים א"צ לפתוח ועש"ך סימן ע"ב אות ה' כ"כ: כתב הפר"ח אות כ"א עוף שלא נמלח אלא מצ"א אפילו דיעבד אסור. והוא פשוט והיינו שלא נמלח רק צלע אחד של עוף דאין צד הב' פולט כלום דחלל מפסיק ול"ד לחתיכה עבה. ובקו"א סימן ע"ז הביא בשם בה"י נשים שמפרידין עור העוף מבשר ונופחין והעור נשאר מופרד מבשר ומולחין ע"ג העור דיעבד אסור והסכים על ידו ופשוט הוא: בשער אפרים סי' נ"ט תרנגולת שלא נפתחה ונמלחה עם בלי מעיים הורה לצלות ובל"י אות כ"ב הביא בשם נ"ש מעשה בט"ו תרנגולים יע"ש. ודבריו מעורבבים. ולענין דינא יראה לי בחד תרנגולת מה בכך שלא נפתחה אדרבה הוה כחתיכה עבה ואי דשמא הלב וכבד פלטו עס"י ע"ב וע"ג דאין בכך כלום אמנם אי נמלחו לאחר הדחה ב' ונתנו בכלי והיה ציר עולה ע"ג ושהה כשיעור על האש וירתיח לא מיבעיא דצריך ס' נגד הלב וכבד דכבוש כמבושל אלא דלכאורה צריך ס' נגד הבני מעיים גם כן וכ"ש נגד הקורקבן דמחזיקין ביה דם כמו שיתבאר לקמן ולא נמלח אף מצ"א דאבר אחר הוא והדקין קיבלו דם מעוף אף דמולחין דקין עם שומן היינו אגב דפולט ציר לא בלע כמבואר סימן ע"ד אמנם יש לחקור בזה כמו שאומר והוא דקין שמולחין עם שאר בשר עכ"פ דיעבד שרי כמבואר שם ס"ב דטרידי לא בלעי דם ואם הונחו בני מעיים שלא נמלחו אצל חתיכה במלחה בלא ה"מ אסור כמבואר סימן ע' ס"ו דאגב דיפלוט ציר יפלוט דם לא מתירין אלא בה"מ ואפשר ע"כ לא התיר הר"ב שם בה"מ אלא דאיכא נמי צירוף דלא בלע בציר וטרידי אבל כה"ג מודה לרש"ל דלא אמרינן אגב דיפלוט ציר יפלוט דם וכיון שכן הדקין נ"נ במליחה לדידן (דלא טרידי דאבר אחר הוא) וצריך ס' נגד כל בני מעיים אם ציר עולה ע"ג בכלי כשר. ומיהו אם היינו אומרים דמהני מליחה לדקין כה"ג בה"מ לא נ"נ דאפשר להפריד האיסור ושוב ראיתי דאפילו אי הוה מהני מליחה לדקין כהאי גוונא בה"מ מכל מקום כיון דנכבש נאסרו הדקין תחלה וצריך אחר כך ס' נגד כל הדקין ✍. ובסימן ע' אבאר עוד ובאם לא נכבש לצורך ע"ש ואורחים וה"מ יש להתיר בפשיטות גוף התרנגולת: כתב במ"י כלל ט' אות ט' בשם ח"ז הגאון מהר"ש שפירא ז"ל עוף שנמלח עם הזפק או בקורקבן ונתבשל דאסור דהמאכל בתוכו בולע דם ופולט בבישול ואף דמאכל בקורקבן הוה פירשא לא אמרינן דם הנבלע בו הוה פירשא כמו בקיבה בסי' פ"ז דטעם בשר הנבלע בו הוה פירשא דהכא בלע דם צלול ועוד דנמלח מצ"א. הנה בנמלח מצ"א עכ"פ בה"מ שרי הקורקבן ועוד דבר חלול שאין מגולה א"צ למלוח בפנים [ג] ומאכל שבלע דם מנלן לחלק בין הני ובין קיבה ועוד דנט"ל דכבר נפגם בפרש הקורקבן ולדינא צ"ע ✍:
