Berakhot 30b:14ברכות ל׳ ב:י״ד
מַתְנִי׳ אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת, וּמִתְפַּלְּלִין, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּונוּ לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֲפִילּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ — לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִילּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ — לֹא יַפְסִיק.
Berakhot 32b:26ברכות ל״ב ב:כ״ו
אֲפִילּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ.
Shulchan Arukh, Orach Chayim 104:1שולחן ערוך, אורח חיים ק״ד:א׳
שלא להפסיק בתפלה. ובו ח סעיפים:לא יפסיק בתפלתו ואפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל מלך א"ה אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו יקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדבור ואם א"א לו יפסיק:
Mishnah Berurah 104:1משנה ברורה ק״ד:א׳
(א) לא יפסיק - ואפילו רמיזה בעלמא אסור אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו. וכן אדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו וזה מטרידתו בתפלה מותר לו לרמז לש"ץ שיתפלל כדרכו [ש"ת]:
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 104:1ערוך השולחן, אורח חיים ק״ד:א׳
אף על גב דבאמצע קריאת שמע מותר להפסיק מפני היראה והכבוד כמו שכתבתי בסימן ס"ו, מכל מקום בתפילת שמונה עשרה אינו כן. דכיון דהוי כעומד לפני המלך – אסור לו להפסיק אפילו מפני הפסד ממון. וכל שכן מפני היראה והכבוד, שהרי העומד לפני מלך בשר ודם אם יפסיק באמצע דיבורו עם המלך – יתחייב ראשו למלכות. וקל וחומר בעמדו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולא הותר להפסיק אלא במקום חשש סכנות נפשות, שאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש. ודין התפילה כדין פסוק "שמע ישראל" שנתבאר שם, שאסור להפסיק אלא במקום חשש סכנת נפשות.
Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:22תלמוד ירושלמי ברכות ה׳:א׳:כ״ב
אָֽמְרִין עָלָיו עַל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּבָא חֲבַרְבָּר וְהִכִּישׁוֹ וְלֹא הִפְסִיק אֶת תְּפִילָּתוֹ וְהָֽלְכוּ וּמָֽצְאוּ אוֹתוֹ חֲבַרְבָּר מֵת מוּטָל עַל פִּי חוֹרוֹ. אָֽמְרוּ אִי לוֹ לְאָדָם שֶׁנָּֽשְׁכוֹ חֲבַרְבָּר. וְאִי לוֹ לַחֲבַרְבָּר שֶׁנָּשַׁךְ אֶת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא. מַה עִיסְקֵיהּ דְּהָדֵין חֲבַרְבָּרָיָא כַּד הֲוָה נְכִית לְבַר נַשָּׁא אִין בַּר נַשָּׁא קָדִים לְמַיָא חֲבַרְבָּרָא מָיִית. וְאִין חֲבַרְבָּרָיָא קָדִים לְמַיָא בַּר נַשָּׁא מָיִית. אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רִבִּי לֹא הִרְגַּשְׁתָּ. אָמַר לָהֶן יָבֹא עָלַי מִמָּה שֶׁהָיָה לִבִּי מִתְכַּוֵּן בִּתְפִילָּה אִם הִרְגַּשְׁתִּי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.