Recanati on the Torah, Terumah 13רקנאטי על התורה, תרומה י״ג
ונתת את הפרוכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. הפרוכת הוא כנגד הרקיע המבדיל בין המים העליונים לתחתונים וכבר ביארתי סודו ועל כן נתינתו תחת הקרסים חבור ה' הוויות אחרונות לה' הראשונות:
Recanati on the Torah, Terumah 16רקנאטי על התורה, תרומה ט״ז
ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון. כבר עוררתיך כי המנורה ראויה להיותה בדרום כי משם עיקר קבלתה והם זה נוכח זה רמז לתפארת ישראל והשכינה ותרגם יונתן בן עוזיאל והבאת את השלחן ותתגעיל ית פתורא בסטר צפונא מטול דמתמן מתיהב עותרא. ובמנורה אמר תמן גנזי חכמתא דמתילין לנהורא. ויש עוד מפרשים כי טעם נתינת המנורה בדרום כדי שלא יהא צל צפוני במקדש ולילה כיום יאיר. סימן לדבר כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה (ישעיה מד ג). אצק מים מן הימין על הצמא אוצר הנשמות שנאמר בו צמאה נפשי (תהלים מב ג) ונוזלים מן השמאל על היבשה הידועה וקבל כל אחד מכחו זהו שנאמר עורי צפון ובאי תימן וגו' (שה"ש ד טז). הזכיר תחלה פנת צפון להשפיע לגן כי היא המתפשטת בה תחלה ואחרי כן דרום להפיח בגן היבש ולהשקותו מהשפע העליון ואחרי כן יבא דודי לגנו זה תפארת ישראל המתייחד בה אחרי כן וענין יזלו בשמיו ר"ל להשפיע ברכה לנפרדים ויתבאר לך סוד זה בהקפת המזבח בגזירת האל. והרמז כי עיקר קבלת השכינה הוא ממדת הדין של מעלה שנאמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל (שה"ש ג ו'). כבר ידעת כי השכינה נקראת זאת ודמה אותה בהיותה הולכת לפני מחנה ישראל לתמרת עשן שהוא מתמר ועולה. ואמר עשן לפי שעיקר קבלתה היא משם מקוטרת מור ולבונה ר"ל נפעלת ומקבלת אצילות מזולתה. מור ולבונה הרמז לזרועות עולם זה לבן וזה אדום מכל אבקת רוכל כלולה מן הכל. והזכיר קודם המור האדום רמז לעיקר קבלתה וכתיב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי טו יז) לשון ארוחה מלשון אורח חיים ואהבה שם היא השכינה שעיקר קבלתה משור אבוס שנאמר ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י') ושנאה בו ר"ל מדת הדין:
Malbim on Exodus 26:33:1מלבי"ם על שמות כ״ו:ל״ג:א׳
ונתתת את הפרכת תחת הקרסים. שהיה בסוף עשרים מן פתח המשכן, ופירש"י שנתן את הפרוכת ארכה [שהוא השתי] עשר אמות לרוחב שמשכן ורחבה [שהוא הערב] עשר אמות בגבהן של קרשים, וי"ל שכן היו הכרובים עשוים בארך שפרוכת. והבאת, הנה בעשיה אמר בפ' פקודי (סימן ע') ששה העדות בארון ונתן עליו את הכפורת ואח"כ הביא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך, מפני שכן אמר לו בצווי (שש ג') ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת, ומשמע שיתן העדות והכפורת טרם יכניסנו, ולפ"ז צ"ל שמה שהקדים ונתת את הפרוכת בא להשלים מעשה הפרוכת וצרכו, ויפרש שמה שתתלה הפרוכת הוא לתכלית שתבדיל בין הקדש ובין קה"ק, ובמה יהיה שם קדש קדשים שזה יהיה ע"י שתתן שם את הכפורת ששם יועד לו לדבר עמו. לכן צריך פרוכת ופרגוד שיהיה מקום מיוחד לדברות:
Chatam Sofer on Torah, Terumah 41חתם סופר על התורה, תרומה מ״א
כל עמודי החצר סביב וגו' ואדניהם נחושת, לכל כלי המשכן בכל עבודתו ויתדותיו ויתדות החצר נחשת, ואתה תצוה וגו' ואמרו הקדמונים ובילקוט ראובני נחשת ואתה ר"ל נח שת ואתה כי נח גלגול שת ומשה גלגל משניהם, וצריך ביאור מאי שייכות הכא, ועוד נחשת דלעיל מאי דרשת בי', ונ"ל כי שת ממנו הושתת העולם וכן מנח אחר המבול והיינו כ"ו דורות קודם מתן תורה שזן הקב"ה בחסדו בלי זכות תורה (גמרא פסחי' קי"ח ע"א הני כ"ו כי לעולם חסדו כנגד מאן וכו') וראוי להחזיר לתוהו ובוהו עד שבא מרע"ה ועשה חיזוק לכל העולם להיות אהל בל יצען בלי נתקו יתידותיו כדכתיב נמוגו ארץ וכל יושביה, אנכי תכנתי עמודיה סלה, והנה חצר המשכן מרמז על עוה"ז פרוזדר לעוה"ב וכלי המשכן ועבודתו הם תורה ומצות שהם כל העוה"ז ויתדות המשכן והחצר היא קיום התורה וקיום העולם ועד שלא בא מרע"ה והי' הקיום רק ע"י נח ושת לא היה תורה ולא קיום ולא יתדות לעולם ע"כ כל עמודי החצר וכו' ואדניהם הכל נחושת לבד אמנם לכל כלי המשכן ועבודתו היינו תורה ומצות ויתדות של משכן ויתדות החצר קיום התורה והעולם נח שת ואתה היינו מרע"ה ושמרו בנ"י את השבת את שבת גמטרי' נחשת משה ועי"ז לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: