Táhor, kodes

ויעש את שמן המשחה קדש. כתב בו קדש לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו ועל קטורת כתב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש. וכתב הרמב"ן לא פירש באלו כאשר פירש באחרים שעל דרך האחרים הי' ראוי שיאמר ויקח בשמים מור דרור וגו' ויעש אותו שמן משחת קודש. ויקח סמי' נטף ושחלת וגו' ויעש אותה קטרת והטעם מפני שבצוואה לא פירש כל מעשה עשייתו ובקטורת ג"כ לא הזכיר כל הסמים וסמך על זה שאמר מעשה רקח לכך קיצר גם בעשייה ואמר שעשאוהו (קדש. כצ"ל) טהור מעשה רוקח:

ואת קטרת הסמים טהור. לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳:

ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטרת הסמים טהור, וא"ת למה שינה ונקט בזה דוקא קודש ובזה טהור, וי"ל דשמן המשחה הוא מקדש אחרים במשחם בו כדכתיב לעיל בכלים ובאהרן ובניו ובגדיהם, וקדשת אותם, אבל הקטרת שאינו כן כתיב בי' טהור על שחיבת הקדש מכשרת לקבל טומאה ולהצריך טהרה ובקטרת נמי הכי הוא:

ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור, וק' השינוי מקדש לטהור, ובס' בכורי אביב כ' דאי' במעילה י"ד. בונין בחול ואח"כ מקדישין דלמא אתי למימעל כדמזגי עלי', וה"נ בקטרת חיישינן שמא בשעת עשיה יריחו, לכן עשאו בעזרה על טהרת הקדש ובחול, ואח"כ הקדישו כמ"ש בכריתות ו'., אבל שמן המשחה א"א להדיוט לעשות ומשו"ה כ' קדש, ומ"ש בתשא (ל"א י"א) ואת קטרת הסמים לקדש ר"ל להיות קדש ע"ש, ואף שדעת הר"מ בפ"ב ה"ו מכלי מקדש דבקטרת בעינן עשייתה מקדש ול"מ שימסור אח"כ לצבור וע"ש במל"מ, וצ"ל דאתי' כרש"י פסחים כ"ו. דמהני, וכ"כ בתו"י יומא ל"ה. ומנחות נ'. ורש"י תשא (ל' ל"ח) וע"ש בכ"מ הי"א, וע' בד"ח שהק' לפמ"ש במעילה י"ד: דבזמן מיעוט ל"ח שמא ימעול, וכ"פ הר"מ פ"ח ה"ד ממעילה, א"כ בקטרת מסתמא ל"ה שוהין בעשייתה ל"ח שמא ימעול, עוי"ל שאני קטרת מבנין דבפסחים כ"ה: לא אפשר וקמכוון ופרש"י ריח, חזינן דאינו ברשות אדם, אבל בבנין כ' תוס' שם דבזמן מיעוט יכולים ליזהר, משו"ה הי' עושין קטרת על טהרת הקדש דאפי' לזמן מיעוט יש לחוש שמא יריחו:

וַיַּ֜עַשׂ אֶת־שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ קֹ֔דֶשׁ וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים טָה֑וֹר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽחַ׃ {ס}