Áháron és Fáraó

כי פרוע הוא כי פרעה אהרן. אפשר לומר דזכות אהרן היו ענני כבוד המכסים לישראל ועתה אהרן עצמו גילה שמצו וקלונו. ועוד אפשר לרמוז פרעה גימטריא נחש עם הג' תיבות כי פרעה אהרן שהנחש נתעורר וחזר העולם לקלקולו. ושוב ראיתי לרבינו אפרים שכתב. כי פרוע הוא מגולה שנסתלקו ענני כבוד אלא שהחזירם משה בתפלתו. כי פרעה אהרן קרי ביה פרעה אמר משה אוי לי מה שנתנבא פרעה יתקיים על ידי אחי בתמיהא. עכ"ד:

וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃

כתב הרמב״ן וטעם וירא משה את העם לומר כי אע״פ שהתנצל אהרן שלא פשע בהם ראה משה בלבו את העם כי פרוע הוא כי גוי אובד עצות המה וכו׳ ואמר זה מפני שהיו הם חושבי׳ שהעגל מורה להם הדרך והנה הם כאלו אין להם עצה ולא ידעו הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון כי מהם חשבוהו לטובה כפי סברתם ומהם לרעה גמורה וכל אחד מהם פונה לדרכו ואמר לשמצה בקמיהם כי אפי׳ אותם אשר אין מחשבותם רעה יוציאו עליהם לדורות שמץ ודבה והנה כל העם פרוע עצה ומוסר וכו׳ ואמר זה כנגד אהרן לומר כי לכלם חטא וזה כדעת אונקלוס שתרגם לשמצה בקמיהם לְאַפָקָא. [אבל בכל החומשין שלפנינו איתא לַאֲסָבוּתְהוֹן] שׁוּם בִּישׁ לְדָרֵיהוֹן ולפי שאמר לדריהון נראה שרצה לפרש כי העגל אשר עשו יהיה שמץ רעה בדורות ישראל כי יאמרו לא לחנם עשו את העגל אבותינו ועבדהו רק שידעו בו כי הוא אשר העלם מארץ מצרים ומצאו בעבודתו תועלת להם ואף אנחנו נעשה כן כי טוב לנו לעבדו כאשר היה הדבר בירבעם שאמר רב לכם מעלות ירושלים הנה (אלה) אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (מלכים א י״ב:כ״ח) ראה משה כי לדורות יפשעו בו ושמצה ענין דבה רעה הוא לדברי אונקלוס והוא לשון מורגל בדברי רבותינו (פסחים ג׳:) שמץ פסול וכו׳ עכ״ל בפירוש התרגום:

וזה הדבר אשר שיבח הכתוב את אבינו אברהם, ואמר וילך אתו לוט נודע בחינת לוט הוא היצר הרע האורב אל האדם טמון בקרבו והוא לוטה בשלמה להחטיא את האדם, אבל באברהם הנה הלך אתו עמו, והיצר הרע השלים עמו, להיותו אוהב שמו בכל לבבו בשני היצרים יצר טוב ויצר הרע שעם כל כוחות תאוות הרעים הִתְאַוָה לה' המיוחד, ובכל הדברים התחתונים הגשמיים עבד את ה' ואף גם כשירד למצרים מקור מקום הטומאה והרע, שאף הוא קצת נפל ממדריגתו הרמתה להיות כאשר הקריב לבוא שמה הכיר ביפיה של שרה עד שאמר (לקמן י"א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מה שאין כן קודם שלא ידע ולא אסתכל אף בדידיה מפני דביקות מחשבתו בה' בלא הפסק רגע, אף על פי כן כשעלה משם נאמר (לקמן י"ג, ה') וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים וזה הכל רומז אל הקדושה בקרו של אברהם וצאן קדשים שגם לוט כח התאוה, נשרש תחת יסוד הקדושה להתאוות ולחפוץ את ה' בכל עוז, וקנתה לה השראת קדושת ה' מצאן ובקר ואהלים אהל תורה ותפילה, ונעשה בבחינת (תהלים קל"ט, ה') אחור וקדם צרתני, שמן האחור נמשך ובא אל קדם קדמתה קדמונו של עולם ועלה למעלה למעלה וילך למסעיו הראשון לנסוע הנגבה בחינת ימין לאכללא שמאלא בימינא ופרע הקפותיו כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"א, ג'), ורמזו כי דרך האיש אשר לא ניסה בדבר אז צריך לעשות הדבר ההוא בחשאי בנסתר מיראת היצר הרע והרע שלא יכשל ח"ו בדבר, אבל בשכבר עמד בנסיון אז הוא עושה הדבר ההוא בהתגלות לעין כל כי אינו חש מסטרא דשמאלא העומדת בצדו, וכנודע מסוד תפילה בחשאי ותפילה בקול, וזה פרע הקפותיו מה שהיה צריך להקיף על הדבר סביב סביב שלא יעשנו כך בגלוי לעין כל, עתה פרע וגילה הדברים (כי פרע לשון גילוי מלשון (שמות ל"ב, כ"ה) כי פרעה אהרן) כי כבר עמד בנסיון ולא יראה עוד משום דבר וכאמור.