Tárjág Micvot Hátelujim Bo

והיו הדברים האלה כו' על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם וקשרתם לאות על ידך וכו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. הנה כאשר נשים לב להתבונן על סדר ענין הפרשה הזאת. הנה מנה הכתוב בזה סדר קיום המצות על ארבעה פנים. א' לקיים הדברים בלב. ב' לקיימם בדבור בפה. ג' לקשרם עליו בבחי' לבוש של תפילין. ד' לכתבם על מזוזות הבית משכן לו. הנראה לרמז בזה עפ"י המבואר בע"ח כי אצילות הנאצל הזה של האדם בכללו עם כל הצריך לקיומו הוא בציור דוגמת ד' בחי' אורות העליונים ובמצב ד' בחי' עולמות אבי"ע שהם ד' אותיות הוי' ב"ה. כי כן הפנימיות של האדם יש בו ד' בחי' נר"נ ונשמה לנשמה. והאדם עצמו יש בו ד' בחינות. א' הנשמה אשר באפו. ב' הוא הגוף על הנשמה. ג' הלבושים על הגוף. ד' הבית שיושב בו היכל לכולם ע"ש והבן. ועתה כאשר תבנית האדם בתחתונים הוא על מצב ארבע בחינות העליונים. הנה לכך גם התורה והמצות שהם עיקר החיות והקיום של האדם והן הנה אורות העליוני' היוצאות מפי הש"י ב"ה. ג"כ ארבע פנים להנה. כדי להחיות ד' בחי' האדם. כמוהם על ארבעת רבעיהם ילכו. והנה זהו הוא סדר ד' בחי' של קיום המצות שבפרשה הזאת. כאשר יקבל עליו עול מלכות שמים בהיחוד של שמע ואהבת הנה נאמר תחלה והיו הדברים האלה על לבבך. כי הלב היא עיקר החיות של האדם בגשמי ודוגמתו ברוחניות הוא ראשית כל פועל או מעשה אשר יעשה האדם והלב הוא תחלת כל מחשבה או התעוררות לאהבה או ליראה ושם משכן כל רצונות טובות של האדם. אך משם יפרד והיה לארבעה ראשים. יש מהן מצות התלויות בלב שגם תכלית קיומם ועבודתם הוא נשאר רק בהלב כמו מצות אהבה ויראה הפנימית ומצות קבלת היחוד של שמע וכדומה. ויש מצות אשר יוצאות מן הלב להתגלות מעט על תנועת האיברים כמו מצות תלמוד תורה של ודברת בם וכדומה שהם מפעלות הגוף. ויש מצות אשר יוצאות להתגלות יותר על האדם ללבוש בהם כמו מצות וקשרתם לאות על ידך ומצות ציצית וכדומה. ויש מצות אשר יוצאות להתגלות יותר נגלה בקיומם כמו וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והוא הדבר אשר דברנו כי קיום המצות בתחתונים הם מיוסדים על ארבעה פנים של האורות העליונים שהם עיקר החיות וקיום של האדם כנ"ל. אמנם עוד צריך לדעת כי אף אם כל המצות הם יוצאים מן מחשבת הלב לפועל הנה גם אחרי צאתם עוד רושם הקדושה של התעוררות המצוה לעשותה נשאר תמיד במקורו בהלב ששם הוא אור היוצא בתחלה ממנו אל האיברים להתגלות הפעולה. ובכן כל ענין המצוה אשר יעשה האדם בגופו ותנועת אבריו בפועל. או גם במקום אשר יבחר האדם לעשות בו איזה מצוה. הנה תמיד יהי' נשאר רושם הקדושה של המצוה שעשה על אבר שעשה בו המצוה ועל המקום הנעשה בו כי בעשיית המצוה נעשה האבר הפועל והמקום הנפעל בו מרכבה להקדושה ולא תסור ממנה לעולם. הלא כבר אמרו חכז"ל בגמ' בענין עבירות עוונותיו חקוקים על עצמותיו וקורות ביתו מעידים עליו וכדומה. עאכ"ו במדה טובה שהיא מרובה וכמבואר זה ליודעים. וכן הוא מפורש בזוהר הקדוש פ' פנחס (דף ר"כ ע"א) וז"ל. דתנינן דכל אתר דצדיקיא אתחדש בי' מילי דאוריי' כד איהי בהאי עלמא פקיד להאי אתר ואתי לי' לגבייהו וכש"כ כד שריאן בגוויה צדיקיא אחרינן לחדתא בההוא אתר דאמרין מילא דאורייתא וכו' ע"ש. וכן בקדושת אבר העושה מצוה כבר נודע כי הוא כלי שרת קודש לד'. אך בהלב שם משכן מקור הקדושה של כל האיברים כי כל המצות יוצאות ממחשבת הלב וממנו תוצאות חיים לכולם כי הכוונה היא נשמה אל המעשה ואחר כוונת הלב מן הדברים. נמצא כי בלב הוא התחלת כל המצות אף של מצות מעשיות והלב עם כל המצות תמיד נשמה להחיותם כנ"ל. הנה לכך אמרו חכז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב כי אחרי כי בלב שם צרורות המצות כולם כאחד הנה בהנשא המצוה האחת ינשאו לעומתם גם האחרים וישלימו ויסייעו להדבור לצאת בקדושה כי כן כל המצות מחוברים כאחד כמו הרמ"ח איברים של האדם. וזהו שנאמר כאן והיו הדברים האלה על לבבך ואח"כ ושננתם לבניך כמ"ש בכל המצות כתבם על לוח לבך ואח"כ ושננתם לבניך ודברת בם כי כן כאשר ילמוד האב לבנו יתכוון להכניס בקרבו את כל מחשבות לבו להבינהו לנכון. וזהו הציווי של ושננתם לבניך אחרי והיו הדברים האלה על לבבך ר"ל ללמוד לבנו הוא תלמידו בקדושה ולהכניס בקרבו דברים היוצאים מן הלב אוצר הקדושה כנ"ל. וזהו שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה וכו' ככל אשר צוה ד' אותו אליהם. פי' כי אלה הדברים אשר דבר משה אל ישראל הי' בכל לבו שיצאו הדברים מאוצר הקדושה של לבו של משה רבינו עליו השלום כי אחר כוונת הלב הן הדברים. וזהו ככל אשר צוה ד' אותו אליהם ולא השאיר לעצמו דבר כי זהו הי' שבח רעיא מהימנא שהי' רק כמו צנור המשפיע לישראל. נחזור לענינינו. הנה גם בכל פעולה מעשיות אשר יעשה האדם איזה מצוה בכוונה. הנה נשאר הקדושה במקום הזה לעולם. הנה זה שנאמר מיד בפ' הזאת וקשרתם לאות כי בהמצות הנחת תפילין בכוונת הלב יתעורר עם המצוה הזאת בפעם ההיא כל המצות שעשה מימיו שנשאר רושם קדושתם במקום ההוא מכבר כנ"ל. וזהו ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך כו'. פי' שיהיו המצות הולכים תמיד עמך בכל מקום וכו'. וזה שאמרו חכז"ל בגמ' וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך אלו תפילין שבראש. ר"ל כי ע"י התפילין מתעוררין גם כל המצות עמה שעשה כבר וזה שאנו אומרים ותרי"ג מצות התלוים בה. וזה שאנו אומרי' בכל מצוה אשר קדשנו במצותיו לשון רבים כי ע"י מצוה אחת מעורר עמה מצות רבות שעשה. וזהו מצוה גוררת מצוה. וז"ש נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר. הנה פי' נאמן הוא הנותן לזולתו. וזהו הפי' הפקודים הם המצות עצמם נאמנים ועומדים עם האדם להתעורר כשיעשה איזה מצוה מחדש יתעוררו עמו לסייעו. וזהו סמוכים לעד לעולם. פי' הם סמוכים מיד להאדם לעוזרו לעתיד לעשות המצות באמת וישר. וזהו את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם. פי' ללכת בהם לעשות עוד מצות רבות. וזהו מיד ושמרתם את משפטי כו' כי ע"י ללכת בהם ושמרתם וכו' כי המצות הולכים תמיד עם האדם והם המסייעים לו לעשות עוד. וזהו אם בחקותי תלכו. פי' לעשות עוד מצות עמהם. וזהו וזכרתם את כל מצותי לשון זכרות והשפעה לעתיד לעשות כנ"ל והבן. אולם יש עוד בחי' גבוה' מזו כי הצדיק העושה המצוה לא לבד שמתעורר כל מעשי עצמו כנ"ל. כי גם מעורר עמו מעשי אבותיו והם עצמם באים עמו לסייעו בסוד העבור כידוע וזה הבא לטהר מסייעין אותו וזה מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי לעוררם כנ"ל. אמנם גדול מזה הי' כח אבותינו הקדושים שבכח מצותיהם שעשו היו משפיעים קדושה לבניהם אחריהם לעשות בקדושה כמוהם. וזהו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו וכו' וזהו אצל העקידה אנו אומרים וזכר לנו אהבת הקדמוני' פי' להשפיע לנו מאהבת הקדמונים. והבן: