Exodus 11:8שמות י״א:ח׳
“Then all these courtiers of yours shall come down to me and bow low to me, saying, ‘Depart, you and all the people who follow you!’ After that I will depart.” And he left Pharaoh’s presence in hot anger.
וְיָרְד֣וּ כׇל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בׇּחֳרִי־אָֽף׃ {ס}
Zevachim 102a:10זבחים ק״ב א:י׳
The Gemara challenges the statement of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: And is it true that for every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated? But isn’t it written with regard to Moses: “And he went out from Pharaoh in hot anger” (Exodus 11:8)? And Moses did not say anything to Pharaoh. Reish Lakish said: Moses slapped him and left.
וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם והכתיב (שמות יא, ח) ויצא (משה) מעם פרעה בחרי אף ולא א"ל ולא מידי אמר ר"ל סטרו ויצא
Chidushei Agadot on Zevachim 102a:9חידושי אגדות על זבחים ק״ב א:ט׳
...
וישנס מתניו וירץ וגו' (פרש"י אחאב כו') משמע ליה דאחאב הוה יחידי מדכתיב ברישא דענינא אחאב הלך בדרך אחד לבדו וגו' אבל מפירוש הרד"ק נראה דהשניסה והריצה גופה לפניו היא בעצמה חלוקת הכבוד והענין שראוי לחלוק כבוד אפי' למלכים הקדמונים הרשעים כאלו שזכר וכדאמרינן בפ' הרואה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא והמזלזל בכבודם כאילו פוגע בכבוד המקום וק"ל:
Urim VeTumim, Tumim 17:3אורים ותומים, תומים י״ז:ג׳
...
מושיבים הת"ח וכו' והקשו התו' בסנהדרין איך אמר שב"ש לינאי מלכא עמוד הא כבוד המלך הוי כמו כבוד ת"ח ותי' דיני נפשות שאני וא"כ אף ת"ח צריך לעמוד ולפי זה בעדות נשים דדיני נפשות דיינינן ליה אף ת"ח צריך לעמוד מיהו צ"ל דזהו לאו מדינא רק חומר' בעלמא דמהכ"ת דלחלוק בין ד"מ לד"נ הא קרא ועמדו בד"מ כתיב רק דילפינן מיניה ד"נ מהקישא דמשפט א' יהיה לכם. דאל"כ קשה לתו' הא דפרכינן בזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות ואמרינן מיושב ת"ח עדיין לפרוך מהליושב שכן פסול לעדות בד"נ וכו' אפי' ת"ח צריך לעמוד א"ו מדינא אף ת"ח בד"נ מותר לישב דעשה דכבוד התורה אלים. מיהו לפימ"ש רש"י בברכות פרק ג"ש דינאי המלך שהיה בימי שב"ש היה זה ינאי מלכ' הנזכר בקידושין דהיה צדוקי וא"כ לא היה שייך כאן כבוד המלך דקי"ל נשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וזהו צדוקי מ"ה אין כאן חלוקת כבוד ולק"מ.
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 17:2שולחן ערוך, חושן משפט י״ז:ב׳
[In the case of] a Rabbinical scholar and an illiterate person who appeared for trial, [the law is that] we urge the scholar to sit down, and we [also] say to the illiterate person, 'Sit down!' And if he [the illiterate person] did not sit down, we do not mind. Gloss: [When] a scholar comes to Court for trial, it is permissible to rise before him and we do not apprehend that the pleas of his opponent will be stopped up.
ת"ח וע"ה שבאו לדון מושיבין את החכם ואומרים לע"ה שב ואם לא ישב אין מקפידין בכך: הגה ת"ח שבא לדין מותר לעמוד לפניו ולא חיישי' שיסתתמו טענות שכנגדו (ר"ן פ' שבועת העדות):
Sanhedrin 19a:17סנהדרין י״ט א:י״ז
The Gemara continues to narrate the incident: Yannai came and sat down. Shimon ben Shataḥ said to him: Yannai the king, stand on your feet and witnesses will testify against you. And it is not before us that you are standing, to give us honor, but it is before the One Who spoke and the world came into being that you are standing, as it is stated: “Then both the people, between whom the controversy is, shall stand before the Lord, before the priests and the judges that shall be in those days” (Deuteronomy 19:17). Yannai the king said to him: I will not stand when you alone say this to me, but according to what your colleagues say, and if the whole court tells me, I will stand.
אֲתָא וִיתֵיב. אֲמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָּךְ. וְלֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב וְגוֹ״. אָמַר לוֹ: לֹא כְּשֶׁתֹּאמַר אַתָּה, אֶלָּא כְּמָה שֶׁיֹּאמְרוּ חֲבֵרֶיךָ.
Tosafot on Sanhedrin 19a:17:1תוספות על סנהדרין י״ט א:י״ז:א׳
...
ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך - ואם תאמר והא אמרינן התם אפי' ת"ח א"צ לעמוד משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) וכיון דחכם אינו צריך לעמוד כ"ש מלך דטפי עדיף מלך מת"ח כדקאמר לקמן דאפי' למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך וכו' וי"ל דודאי עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ אעפ"י שאין ת"ח היה צריך לעמוד ינאי היה צריך לעמוד והאי דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ מלך הוא משום קרא דקאמר שום וגו' שתהא אימתו עליך כי כבודו בא לו משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת"ח תורתו דיליה ויכול למחול היטב על כבודו דשלו היא כדאמרי' במס' ע"ז (דף יט.) בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:
Tosafot on Sanhedrin 19a:17:2תוספות על סנהדרין י״ט א:י״ז:ב׳
...
ינאי המלך עמוד על רגליך וכו' - והא דאמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל. ושם) שאם רצו להושיב שניהם מושיבין דאינו אסור אלא אחד עומד ואחד יושב ואם כן לא היה המלך צריך לעמוד ובלבד שישב אותו שכנגדו וי"ל דדיני נפשות שאני אי נמי הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין ובשעת גמר דין אמרינן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) דברי הכל דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה ואם כן יש ליזהר כשב"ד מושיבין שני בעלי דינין שלא ישבו בשעת קבלת העדות ולא בשעת גמר דין דשעת קבלת העדות כמו גמר דין חשוב:
Rashi on Exodus 11:8:1רש"י על שמות י״א:ח׳:א׳
וירדו כל עבדיך AND ALL THY SERVENTS SHALL COME DOWN [UNTO ME] — He showed respect to the king, for as a matter of fact ultimately Pharaoh himself came down to him at night, (Exodus 12:31) “And he said, Arise, go out from the midst of my people”; but Moses did not at the outset say to him, “And thou shalt come down to me and shalt prostrate thyself”, out of respect for the king, (Exodus Rabbah 7:3)
וירדו כל עבדיך. חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, שֶׁהֲרֵי בַּסּוֹף יָרַד פַּרְעֹה בְּעַצְמוֹ אֵלָיו בַּלַּיְלָה "וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְלֹא אָמַר לוֹ מֹשֶׁה מִתְּחִלָּה וְיָרַדְתָּ אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִי:
Bartenura on Torah, Exodus 11:8:1ברטנורא על התורה, שמות י״א:ח׳:א׳
...
וירדו כל עבדיך חלק כבוד למלכות וכו' קשה שהרי במדרש אמ' שסרט בפניו ויצא בחרי אף שנא' ויצא מעם פרעה בחרי אף ואיך אמר בכאן שחלק כבו' למלכות. י"ל שמתחלה חלק לו כבוד כדברי רש"י בכאן אבל בסוף בהרבותו לדבר כעס עמו וסרט בפניו כדברי הדרש וכן יש לדקדק מדברי רש"י שאמ' לאחר שגמר דבריו יצא מלפניו בחרי אף דמשמע שבסוף דבריו היה זה:
Maskil LeDavid, Exodus 11:8:1משכיל לדוד, שמות י״א:ח׳:א׳
...
וירדו כל עבדיך וחלק וכו׳ דאל״כ מה רבותא דמכה זו הרי במכות אחרות ג״כ מצינו ששלח לעבדיו לקרוא למשה וא״ל שילכו להם:
Ketubot 111a:4כתובות קי״א א:ד׳
The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively.
וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר: שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹמָה, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי.