Megálgelin

כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃

אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, שֶׁאִם יֶחֱלֶה אוֹמְרִים לוֹ: הָבֵא זְכוּת וְהִפָּטֵר. אָמַר מָר עוּקְבָא: מַאי קְרָאָה? — ״כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ״ — מִמֶּנּוּ לְהָבִיא רְאָיָה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ״ (מִמֶּנּוּ) — רָאוּי זֶה לִיפּוֹל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפַל, וְהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״נוֹפֵל״. אֶלָּא, שֶׁמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּיב.

ולא עוד אלא שישב עליו מגלגלין זכות ע"י זכאין ראויין היו ישראל להגאל ממצרים שאילו לא עמדו משה ואהרן שנאמר (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויין הן ישראל לקבל את התורה שאילו לא עמדו משה ואהרן ודור המדבר שנאמר (משלי ב) יצפון לישרים תושיה. ראויה היתה [פרשת שופטים להאמר אילולי עמד יתרו.ראויה היתה] פרשת פסח קטן להאמר שאילו לא עמדו טמאים (שנאמר (במדבר ט) למה נגרע לבלתי הקריב וגו'). ראויה היתה פרשת נחלה להאמר שאילו לא עמדו בנות צלפחד. ראוי היה בית המקדש ליבנות שאילו לא עמדו דוד ושלמה שנאמר (שמות טו) מקדש ה׳ כוננו ידיך. ראוין הם ישראל ליגאל בימי המן שאילו לא עמדו מרדכי ואסתר שנאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו׳. ראוין היו ישראל להשתעבד שאילו לא עמד פרעה במצרים שנאמר (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ראוין הן ישראל לעבוד עבודת כוכבים שאילו לא עמד ירבעם בן נבט שנאמר (דברים לא) וקם העם הזה וזנה. ראויה היתה פרשת מקלל ומקושש להאמר שאילו לא עמד בן ישראלית ומקושש.ראוין הן ישראל ליפול בחרב שאילו לא עמדו פלוני ופלונית שנאמר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי ואומר (ירמיה יד) בחרב וברעב ובדבר יתמו.ראויה היתה ירושלים ליחרב שאילו לא עמד נבוכדנצר וחבריו שנאמר (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש (ציון תחוללכם מירושלם) [וירושלם עיין תהיה] והר הבית לבמות יער ולא עוד אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאין וחובה ע"י חייבים

וְאִם יִשְׁלַם עַל יְדֵי אֶחָד מֵהֶם יוֹדֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיוֹדֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יָדוֹ עַל לִבּוֹ הַטּוֹב לוֹ וְשֶׁהַבּוֹרֵא הֵבִיא תּוֹעַלְתּוֹ עַל יָדוֹ. וּבְיָדוּעַ שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא מְגַלְגֵּל טוֹבָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים וּמְעַט הוּא שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל הֶפְסֵד עַל יְדֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גמרא בבא בתרא קיט ב) מְגַלְגְּלִין זְכוּת ע״י זַכַּאי וְחוֹבָה ע״י חַיָּב, וְאָמַר הַכָּתוּב (משלי יב כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן וגו' (במדבר ז, ל), כֵּיוָן שֶׁגָּמַר דֶּגֶל יְהוּדָה הִתְחִיל נְשִׂיא רְאוּבֵן לְהַקְרִיב שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, (במדבר ז, לא): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה רְאוּבֵן שֶׁהוּא הָיָה עִקַּר הַצָּלָה, שֶׁהוּא פָּתַח בַּהֲצָלָה תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעָקַר מַחֲשֶׁבֶת אֶחָיו שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים לְהָרְגוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ וגו'. כֶּסֶף, עַל שֵׁם (משלי י, כ): כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, (במדבר ז, לא): שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, זֶה דִּבּוּר שֶׁאָמַר לָהֶם תְּחִלָּה שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי שָׁלשׁ תֵּבוֹת הַלָּלוּ, חֶשְׁבּוֹנָם עוֹלֶה מֵאָה וּשְׁלשִׁים. קַח ל' מִלֹא, וְנ' מִנַּכֶּנּוּ, וְנ' מִנָּפֶשׁ, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁלשִׁים. (במדבר ז, לא): מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הָעֵצָה שֶׁנָּתַן לָהֶם שֶׁיִּזְרְקוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כב): וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר וגו'. כֶּסֶף, כְּמָה דְּתֵימָא: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק. (במדבר ז, לא): שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד הַסּוֹד שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לְהַצִּילוֹ, וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים. (במדבר ז, לא): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת וגו', שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם (בראשית לז, כא): לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (בראשית לז, כב): הַשְּׁלִיכוּ אֹתוֹ, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַצִּילוֹ, שֶׁבִּשְׁנֵי הַדְּבָרִים כְּתוּבָה שָׁם הַצָּלָה, בַּתְּחִלָּה כְּתִיב: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב (בראשית לז, כב): לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם. (במדבר ז, לב): כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב וגו', כַּף, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר לְאֶחָיו (בראשית לז, כב): וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ. עֲשָׂרָה זָהָב, שֶׁהִצִּיל עַצְמוֹ שֶׁמִּיחָה בָהֶם וְהִצִּיל תִּשְׁעָה אֶחָיו מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, וּלְכָךְ כְּתִיב זָהָב, שֶׁיֵּשׁ מִין אֶחָד בַּזָּהָב הַדּוֹמֶה לְדָם, וְזֶהוּ זְהַב פַּרְוָיִם. מְלֵאָה קְטֹרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵרַע לַשְּׁבָטִים שֶׁבָּא לִידֵיהֶם מְכִירַת יוֹסֵף, אַתְּ סָבוּר שֶׁלֹא הָיָה בָּא לְיָדָם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְשָׁעִים בְּמַעֲשֵׂה אֲחֵרִים, לָאו, אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ וְלֹא בָּא לְיָדָם חֵטְא מֵעוֹלָם, אֶלָּא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מב, כא): וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ וגו', שֶׁהָיוּ מְפַשְׁפְּשִׁים בְּעַצְמָם לָמָּה אֵרַע לָהֶם תְּפִיסַת מִצְרַיִם וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא זֶה בִּלְבָד, וּמִתּוֹךְ גְּנוּתָם סִפֵּר הַכָּתוּב שִׁבְחָם שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם עָוֹן אֶלָּא זֶה בִּלְבָד, וּלְפִי שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף זְכוּת הָיָה לוֹ שֶׁהִיא גָּרְמָה לוֹ לִמְלֹךְ, וּזְכוּת הָיְתָה לְאֶחָיו וּלְכָל בֵּית אָבִיו שֶׁכִּלְכְּלָם בַּלֶּחֶם בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, לְכָךְ נִמְכַּר עַל יָדָם, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, הֱוֵי מְלֵאָה קְטֹרֶת. דָּבָר אַחֵר, מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה רְאוּבֵן בַּעַל תְּשׁוּבָה וְלוֹבֵשׁ שַׂק וּמִתְעַנֶּה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּמְחֹל לוֹ עַל עֲוֹן מַעֲשֵׂה בִּלְהָה, וְהַתְּפִלָּה מְשׁוּלָה לִקְטֹרֶת, כְּמָה דְּתֵימָא (תהלים קמא, ב): תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ וגו', הֱוֵי מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (במדבר ז, לג), אֵלּוּ הַזְּבָחִים הִקְרִיב כְּנֶגֶד הַתְּשׁוּבָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ בְּעֵת שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף, וְהַתְּשׁוּבָה מְשׁוּלָה כְּנֶגֶד כָּל זִבְחֵי חוֹטֵא, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים נא, יט): זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וּכְשֵׁם שֶׁחוֹטֵא מֵבִיא עַל חֶטְאוֹ עוֹלָה וְחַטָּאת, לְכָךְ הֵבִיא בְּכָאן כְּנֶגְדּוֹ עוֹלָה וְחַטָּאת, וּלְפִי שֶׁהָעוֹלָה חֲבִיבָה מִן הַחַטָּאת, לְכָךְ הִקְרִיב מִכָּל הַמִּינִין עוֹלָה, חוּץ מִן הַשָֹּׂעִיר שֶׁלֹא מָצִינוּ שָׂעִיר לְעוֹלָה בְּכָל הַתּוֹרָה. (במדבר ז, לד): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה בִּלְהָה. (תהלים נא, לה): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, לְפִי שֶׁהָיָה חָסֵר מִלְּהִמָּנוֹת עִם אֶחָיו מִשּׁוּם מַעֲשֵׂה בִּלְהָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְהִפְסִיק הָעִנְיָן, שֶׁהִנִּיחַ שָׁם פָּרָשָׁה, לוֹמַר שֶׁנִּתְרַחֵק, וּלְכָךְ אוֹתָהּ פָּרָשָׁה פְּתוּחָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַחֵק, יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּתוּחוֹת לְקַבֵּל שָׁבִים, וּבִשְׁבִיל שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁנֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים, הַצָּלַת יוֹסֵף וְהַתְּשׁוּבָה, נַעֲשָׂה שָׁלֵם עִמָּהֶם, שֶׁנִּכְנַס בְּמִנְיָנָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (בראשית לה, כג): וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. עַל אֵלּוּ שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה רְאוּבֵן מָצָא משֶׁה פֶּתַח לְהִתְפַּלֵּל עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹא יְהֵא חָסֵר מֵאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וגו', יְחִי רְאוּבֵן, בַּמֶּה שֶׁהֶחֱיָה יוֹסֵף, וְאַל יָמֹת, בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה, בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר, שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו בְּמִנְיָן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים לְכָל דָּבָר, וּלְכָךְ נֶאֱמַר: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבִּקֵּר, הַצָּלַת יוֹסֵף וְהַתְּשׁוּבָה, נַעֲשָׂה שָׁלֵם וְנִמְנָה עִם אֶחָיו. (במדבר ז, לד): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִין, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁמַּזְכִּיר רְאוּבֵן בְּפָרָשַׁת הַצָּלַת יוֹסֵף, וּכְנֶגֶד שְׁלשָׁה וַיֹּאמֶר הַכְּתוּבִין שָׁם. לָמָּה הָיוּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ תֵּבוֹת שֶׁבָּהֶן נִתְקָרֵב רְאוּבֵן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. (במדבר ז, לד): זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ זֶה קָרְבַּן וגו':

וְיָרְד֣וּ כׇל־עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בׇּחֳרִי־אָֽף׃ {ס}