Klál uprát uklál – ál pi szod

מא' בספרי בפ' ויקרא וז"ל רבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה נדרשת בהם כו' הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי"ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליו' שבכת' הנדרשת מי"ג מדות דוגמת אלו כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים והנה התורה העליונה שהיא ת"ת נחלקת לי"ג מדות בסוד ו"ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם הרי י"ג ודרישה זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת"ת פעם כך ופעם כך כי פעמים תקבל מחו"ג שבת"ת וזהו מקל וחומר. כי ק"ל רומז לרחמים המקילים את הדין ומרחמים על העולם וחומר רומז לדין המחמיר לדון את העולם הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורי' הרי מק"ו והיא מדה א' ולפעמים תקבל מת"ת שבת"ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם ממוצעות בסוד הת"ת וזו נק' גזירה שוה מדה ב' ולפעמים תקבל מצד הת"ת הנק' אב בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנק' כתוב אחד וזהו מבנין אב וכתוב אחד או בהכריעו בין נו"ה וזהו מבנין אב וב' כתובים שהם נ"ה ואז נקר' מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב וב' כתובים וזו מדה ג'. ולפעמים מקבלת מכללות ת"ת בכל שש קצוותיו וזהו מכלל ופרט וכלל ואח"כ פרט ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות כי אין הכלל אלא מה שבפרט וזו נק' מכלל ופרט מדה ד'. ולפעמים מקבלת מלכו' מכללו' ת"ת כנז' ותתגבר מדת הת"ת עליה ויתנהג העולם על ידו ומדת (ד"ש דף י"א ע"א) המלכות נכללת בו והוא יהיה עיקר ההנהגה כי פרט וכלל מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר כי יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמי' להפך וזו נק' פרט וכלל מדה חמישית. ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת"ת ליסו' וזהו כלל ופרט וכלל כי כלל הוא ת"ת שבו כלולים הו"ק ופרט היא המלכות דלית ליה מגרמה כלו' ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם כי שם מקומם וכלל הוא יסוד הנק' כל דכליל שית בקרטופא חדא ואז יתנהג העולם ע"י המלכות וזהו אי אתה דן אלא כעין הפרט וזהו מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מדה ששית. ולפעמים תעלה המלכו' למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת"ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו וזהו מכלל שהוא צריך לפרט ולפעמי' תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת"ת להשלים עצמה בהתנהג (דף ט"ו ע"א) העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמ' ולא להשפיע כי כל הבחי' הנז"ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים וזו היא מכלל שהוא צריך לפרט, א"כ מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל זו מדה שביעית. ולפעמים תקבל המלכות מהת"ת בסוד למודי ה' ע"י נצח או הוד ותהיה המלכות בהוד והת"ת בנצח בסוד שם ן' ד' בנצח ושם אדני בהוד והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למע' ד"ו פרצופים והמלכות שנק' דבר היתה בכלל הת"ת הנק' כלל והיא כלולה בו ויצתה מן הכלל שהוא הת"ת ונדבקה בלמודי ה' וזהו וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי לא ללמד על המלכות לבד שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה אלא ללמד על הכלל כלו יצא שגם הת"ת מזדווג עמה בלמודי ה' כיצד ת"ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ"י ויתחברו אז שניהם ע"י היסוד בסוד יאהדונה"י כנז' בתקונין ונמצא שע"י ירידתה ממקום הת"ת ירד ג"כ הת"ת עמה בלימודי ה' שהם נו"ה וזהו לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה לא לבד גרמה לת"ת שהוא נק' עצמו כד"א משה בפ"ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומ' בלמודי ה' שהם נו"ה כי זולת זה אי אפשר התדבקו' גופא בגופא בסוד חבוק אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף גופא בגופא אלא גם ראש המלך בסוד רישא דז"א גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם גופא בגופא אנפין באנפין דרועין בדרועין רגלין ברגלין וזהו ללמד על הכלל כלו יצא לומר שהת"ת כלו בכללו ירד בלמודים ולא הת"ת לבד שהוא סוד גופא וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא וזו היא מדה ח' ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי נוק' דז"א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו"ג שבה נאצלו כנגד נו"ה שבזכר ונו"ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת"ת וזהו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת"ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג"כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו וזהו אלא ללמד על הכלל כלו יצא כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח' והמבין יבין. ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת"ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים בענין ת"ת הנוטה לצד הרחמים וזהו וכל דבר שהיה בכלל בסוד האצילות למעלה מן הת"ת ויצא לטעון טעון אחר בסוד העבור ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים שהוא כענינו כענין ו' שהוא סוד הת"ת (ע"ב) ואז יצא להקל בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים ולא להחמיר וזו היא מדת תשיעית. ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד שלא כעניינו שלא כענין ו' שהוא נוטה לצד הרחמים ואז תצא להקל ולהחמיר ותתעבר ותוציא (ד"ש ע"ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר וזו מידת עשירית, ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו"ן שהוא נער חגיר חרצין בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין וזהו ויצא לידון בדבר חדש ולפי שתמיד מתחדש מטטרו"ן כד"א אנוש כחציר ימיו כו' כנז' בפ' פינחס וזהו בדבר החדש ואז ברדתה למטה במקום מטטרו"ן הוא סוד הגלות בסוד אי לך ארץ שמלכך נער וזהו אי אתה יכול להחזירו לכללו כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה עד שיחזירנה הכתוב שהוא סוד נצח כד"א למנצח על אילת השחר תרין שחרין דאיילתא ולפי שהוד הוא בגלות כד"א כל היום דוה צריך נצח עם ת"ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת וזהו עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפי' וזו מדה י"א. ולפעמים יתנהג העול' בסוד המלכו' בנו"ה שבה המקבל' מת"ת וזהו ודבר הלמד מענינו מענין ו' שהוא הת"ת או יהיו מקבלי' נו"ה שבה מסוף הת"ת שהוא יסו' וזהו ודבר הלמד מסופו וזו היא מדה י"ב ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו"ה שבמלכו' שהם ב' כתו' המכחישי' זא"ז דהיינו זהו דין וזה רחמי' וע"י יסו' שהוא הכ' הג' המכריע ביניהם יתמזגו ויתנהג העולם ע"י מזוג היסו' המכריע בתוך המלכו' וזהו וכן ב' כתו' המכחישות זא"ז עד שיבא הכ' הג' ויכריע ביניהם וזו מדה י"ג: