Ki tiszá R Leibowitz

"המנורה הטהורה" ו"השולחן הטהור" בפרוגרמת מלאכת המישכן נימנים כלים שונים כגון ארון-העדות, הכפורת, המנורה, שולחן-הפנים, מזבח-הקטורת העשוי זהב, מזבח-העולה העשוי נחושת, כיור הנחושת וכנו, בגדי השרד, וכלים ואבזרים נוספים. אנו מוצאים, כי אך ורק שניים מתוך מכלול הכלים, זוכים לתוספת התואר 'טהור'. פעמיים בתורה, בסדרת "תצווה" וגם ב"פקודי", נקראת המנורה בכינוי המיוחד "המנורה הטהורה" (שמות לא:ח, לט:לז), ובסדרת "אמור" בחומש "ויקרא" בה מדובר על עבודת-ה', מוזכר גם "השולחן הטהור", בהקשר להיות הכוהנים מצווים על הכנת שתים-עשרה החלות פעם אחת בשבוע, שהן הנקראות "לחם-הפנים", נאמר: "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השלחן הטהר לפני ה"' (ויקרא, כד:ו). המנורה נועדה לצורך העלאת הנרות בלבד כלומר הדלקתם, ועל השולחן הועלה לחם-הפנים ושום דבר אחר מלבדו.

'חזקוני' על הביטויים: "המנורה הטהורה" ו"השולחן הטהור" חזקוני' שעל פי רוב אינו אלא בורר מדברי קודמיו ומצרף עליהם דברים, אומר בנושא זה דבר שלא מצאתי לו מקור במקום אחר, (שמא הוא עצמו חידש זאת), ודבריו אלה כבדי משקל ביותר. הוא שואל את השאלה שאותה כבר הזכרנו, מה נשתנו המנורה והשולחן, שזכו רק הם להיקרא טהורים, כשאפילו ארון-העדות המוצב בקודש הקודשים שבו מונחים לוחות הברית, אליו רשאי להיכנס אחת בשנה אך ורק הכוהן-הגדול ביום-הכיפורים לצורך עבודת הקודש לא זכה לתואר זה, ואף לא מזבח-הזהב המיועד לקטורת-הסמים הנקראת "קודש" (שמות ל:לב)? נכון אמנם הדבר כי מלאכת המישכן טהורה היא שהרי היא עבודת-ה', אולם אף על פי כן עובדה היא שהמישכן בכללותו לא נקרא טהור. חזקוני' גם עונה על השאלה ואומר: 'לא מצינו שום כלי במישכן שנקרא טהור, רק המנורה והשולחן בפרשת "אמור", והטעם - לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים'.

רש"י חותם את פירושו לתורה בסיפור שבירת הלוחות ידועים לרבים דברי רש"י בסיום חומש "דברים", העוסקים באיזכור שבירת הלוחות. בכך אין הוא מקורי אלא משתמש במדרש, וייתכן שאין זה מיקרה שהוא בחר דוקא במדרש זה לחתום בו את פירושו לתורה. דבריו מתיחסים לפסוק האחרון בתורה: "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל-ישראל". ושמא יחשוב הקורא או הלומד בתורה כי "היד החזקה" המוזכרת בפסוק זה מכוונת אל עשר-המכות במצרים, או קריעת-הים, או הורדת מן ושלו מן השמים למזונם של ישראל במידבר וכיוצא באלה, - לגמרי לא! "היד החזקה" היא בכך שהוא-משה הפעיל יד חזקה, ושבר את הלוחות המופיעים לכאורה כאובייקט מקודש ביותר. וזו לשון רש"י: "לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו (של משה) לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר: "ואשברם לעיניכם" (דברים, ט:יז)', רש"י אף רואה בזה מעשה גדול, ומוסיף: 'והסכימה דעת הקדוש ברוך-הוא לדעתו, שנאמר: "אשר שברת" (שמות, לד:א) - יישר כוחך ששברת'. ראוי לציין כי הביטוי "אשר שברת" מופיע בתורה פעמיים: הראשונה - בסדרה זו, כאשר ה' מצווה את משה בהכנת הלוחות השניים: "פסל-לך שני-לחת אבנים כראשונים...אשר שברת" (שמות לד:א), והשנייה - בסיפור החוזר של מעשה העגל בחומש "דברים" (פרק-י:ב). מדרש זה בדבר הסכמת ה' עם מעשהו זה של משה, המובא בגמרא (שבת, פז.), חש כי המילים "אשר שברת" אינן מוסיפות מאומה לגבי עצם הצו בדבר הכנת הלוחות השניים, ולכן רואה הוא במילים אלה רמז לאותו 'יישר כוח' שמקבל משה מאת ה' בגין מעשה שבירת הלוחות.

פרשנים על הביטוי: "כי פרוע הוא" ברדת משה מן ההר אנו קוראים: "וירא משה את-העם כי פרע הוא, כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" (שמות, לב:כה), ועל כך מוצאים אנו משהו פילולוגי אולם מאוד משמעותי. רש"י: על המלה "פרוע" אומר רש"י: 'מגולה, נתגלה שמצו וקלונו כמו: "ופרע את-ראש האשה" (במדבר, ה:יח). נכדו הרשב"ם אומר על אותה מלה: 'בטל מן המיצוות, ממיצות בוראו, כדכתיב: "ותפרעו כל-עצתי" (משלי, א:כה). אבן-עזרא דן במלה "פרוע" מלשון הפרעה כגון בפסוק: "באין חזון יפרע עם" (משלי, כט:יח).