Siddur Ashkenaz, Shabbat, Kabbalat Shabbat, Psalm 97 1סידור אשכנז, שבת, קבלת שבת, תהילים צז א׳
ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ. יִשמְחוּ אִיִּים רַבִּים:
עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו. צֶדֶק וּמִשפָּט מְכון כִּסְאו:
אֵש לְפָנָיו תֵּלֵךְ. וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:
הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל. רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:
הָרִים כַּדּונַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה'. מִלִּפְנֵי אֲדון כָּל הָאָרֶץ:
הִגִּידוּ הַשּמַיִם צִדְקו. וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבודו:
יֵבשוּ כָּל עבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים. הִשתַּחֲווּ לו כָּל אֱלהִים:
שמְעָה וַתִּשמַח צִיּון וַתָּגֵלְנָה בְּנות יְהוּדָה. לְמַעַן מִשפָּטֶיךָ ה':
כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים:
אהֲבֵי ה' שנְאוּ רָע. שמֵר נַפְשות חֲסִידָיו מִיַּד רְשעִים יַצִּילֵם:
אור זָרֻעַ לַצַּדִּיק. וּלְיִשרֵי לֵב שמְחָה:
שמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה. וְהודוּ לְזֵכֶר קָדְשו:
עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו. צֶדֶק וּמִשפָּט מְכון כִּסְאו:
אֵש לְפָנָיו תֵּלֵךְ. וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:
הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל. רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:
הָרִים כַּדּונַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה'. מִלִּפְנֵי אֲדון כָּל הָאָרֶץ:
הִגִּידוּ הַשּמַיִם צִדְקו. וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבודו:
יֵבשוּ כָּל עבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים. הִשתַּחֲווּ לו כָּל אֱלהִים:
שמְעָה וַתִּשמַח צִיּון וַתָּגֵלְנָה בְּנות יְהוּדָה. לְמַעַן מִשפָּטֶיךָ ה':
כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים:
אהֲבֵי ה' שנְאוּ רָע. שמֵר נַפְשות חֲסִידָיו מִיַּד רְשעִים יַצִּילֵם:
אור זָרֻעַ לַצַּדִּיק. וּלְיִשרֵי לֵב שמְחָה:
שמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה. וְהודוּ לְזֵכֶר קָדְשו:
Taanit 15a:2תענית ט״ו א:ב׳
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַף אֲנִי אוֹמֵר: לֹא הַכֹּל לְאוֹרָה, וְלֹא הַכֹּל לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים — לְאוֹרָה, וִישָׁרִים — לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים לְאוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״. וְלִישָׁרִים שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ״וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״.
Olat Reiyah, Kabbalat Shabbat 2עולת ראיה, קבלת שבת ב׳
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. צדיקים לאורה וישרים לשמחה (תענית טו.). האורה מרבה שמחה בטבע הנפש, כמש"כ "אורה ושמחה". וא"כ נעם השמחה הוא התכלית, והאורה היא האמצעי לה. והנה ההבדל בין צדיק לישר מתבאר ע"פ דברי הרמב"ם בשמנה פרקים (פ"ו) בענין ההבדל בין הרוצה מרצונו הטוב ללכת בדרכי ד' ובין הכובש אה יצרו. כי מי שטהר את לבבו ועשה רצונו כרצונו של הקב"ה הרי הוא דבק ממש בהשי"ת, בחיים האמתיים, בלא שום אמצעי כלל, אבל הכובש את יצרו הרי רצונו נפרד הוא מצד עצמו, אלא שהתורה, שאינה עדיין עצמית בו, מאירה את חשכו ומנחה אותו ללכת באורח ישר, ועי"ז הוא משיג שמחת עולם בעת הגמול. נמצא, שלצדיק, הכובש ומצדיק את מעשיו, אע"פ שאין לבו בעצמו ישר, האור הוא זרוע, כזריעה הניכרת רק לאחר זמן, שאע"פ שהוא צריך לכבוש אפלת יצרו ואינו מרגיש את עצם האורה של האהבה, שיזכה בה עצמה לשמחה, מ"מ ע"י שעושה רצון השי"ת בתורה ומצות זרוע לו האור, שיקצרהו ברנה עת יבא על שכרו, וע"י אור התורה יבא לשמחת עולם בהנאה מזיו השכינה. אבל לישרי לב, שישרו רצונם כרצונו של השי"ת, שהוא נמשך לו מרוממות כבוד גדלו, הם משיגים בנפשם עצם השמחה, ולא רק באמצעות האור, והם רואים עולמם בחייהם.