Vájécé

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל... ואת צאן לבן אחי אמו". הניחא שהתרגש כאשר ראה את רחל, שהרי בא לקחת אותה אשה, ובוודאי אין זה פחות מרגש משהתרגש עבד אברהם ליד הבאר כשראה את רבקה והבין שתהיה אשת יצחק, ושם נאמר "והאיש משתאה לה" (כד, כא). אבל לא ידעתי, מה מקום יש להתרגש ברעיית עדרו המדולדל של לבן. ועדיין לא ראיתי, מי יעיר על זה, אבל ראיתי יונתן בן עוזיאל שאינו מתרגם מלים אלה כלל! (פ' תולדות תש"ן)

ויגש יעקב ויגל וכולי להודיעך וכולי לכאורה משמע דמויגל הוא דמפיק ליה דאל״כ הו״ל ויגולל אלא דאי הכי לא הול״ל לרש״י להעתיק רק ויגל ומדהזכיר ג״כ ויגש יעקב משמע דגם מויגש דריש ונ״ל דאי לא כתיב אלא ויגל יעקב את האבן הוה אמינא דרך נס הוה ולא שכחו גדול מעצמו ומש״ה כתיב ויגש יעקב ויגל כלו׳ דאיהו גופיה אדעתא דהכי נגש שהיה יודע כחו כי רב הוא וה״ט דרש״י האריך להביא גם תיבת ויגש יעקב ואזדא לה קו׳ הרב נח״י שלא ידע למה לא פי׳ שעפ״י הנס העביר:

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וכו' ואת צאן וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן וישק את צאן וכו', (בראשית כט י) וישק יעקב וכו' (בראשית כט יא). משמיענו התורה בסידור הזה יודע צדיק נפש בהמתו, לא דיבר אל רחל כלום ולא נשק אותה עד אשר השקה את הצאן, שלא יהיו הצאן שרויים בצער הצמא בעת התעסקו עם רחל:

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל (בראשית כח, י). רמז לשמחת חתן וכלה שהוא כמו שמחת רגל. הנה כתיב (יחזקאל יא, יט) והסירותי את לב אבן, היינו הסטרא אחרא השורה על לבות בני ישראל ומונע הנבואה מלב בני ישראל כנאמר (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהלב נובע חכמת הנבואה. וזהו ויגל את האבן, הוא האבן המכשול. מעל פי הבאר, באר רומז על הלב שנובע נבואת חכמה:

ועל כן ויגש ויגל את האבן מעל פי הבאר ואמרו חז"ל (בראשית רבה ע', י"ב) כאדם שמעביר הפקק מעל פי הצלוחית להודיעך שכוחו גדול. ולא כיוונו על גשמיות כוחו בגוף כי לא ישתבח יעקב בכזה וחז"ל אמרו (אבות ד' א') איזהו גבור הכובש את יצרו ולא איזהו גבור שיוכל להכות כ' בני אדם כי לא ישתבחו ישראל בעשיות האלה כי ה' הוא הלוחם מלחמתם ואינן צריכין כלל לגבורה לכבוש מלחמות וכדומה, ואמנם יעקב היה כוחו גדול בבחינת הרוחניות לבטל הדינים המונחים על פי הבאר ולהשקות את הצאן צאן קדשים והארת רחל נקראת צאן (כמו שמובא בדברי האר"י ז"ל) להשפיע לבאי עולם חסדי המקום ברוך הוא בצדקה, והוא בעצמו היה ניזון בזרוע כי שיבר והכניע כל כוחי תאות מורשי לבבו הבאים מכוחות הדינים וזכה להיות ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והם כוחות הדינים הנמצאים שכולם מסכימים לברכתו ועל כן גש וגל אבן מפי באר מים והשקה את הצאן.