Jismáél kenyéren és vizen

וישכם אברהם בבקר. כדי ששרה לא תעכב, וכן בעקדה. פרוש אחר, הקב"ה דיבר אליו בחלום לילה ולכן וישכם אברהם למחרת וכן בעקדה ולעיל (כ) אצל אבימלך ולהלן (כח) ביעקב. ויקח לחם וחמת מים, ולא שלחם בכסף וזהב ומתנות כמו שעשה לבני קטורה וכן בדברים (טו) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם, כי שרה אמרה גרש האמה ולא אמרה שלח את האמה אלא משמע בחוסר כל, והקב"ה אמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה.

וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

לחם וחמת מים. וְלֹא כֶסֶף וְזָהָב, לְפִי שֶׁהָיָה שׂוֹנְאוֹ עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה:

ולא כסף וזהב לפי שהי' שונאו כו'. ולפשוטו שלא יצא לתרבות רעה למה לא נתן כסף וזהב י"ל דאברהם היה סבור במיעוט זמן אחר שיצא הרוגז משרה אשיבנו אצלי. [מהרש"ל]: ולפי פירוש מהרמ"ש לעיל בסי' א' לא קשה מידי לפי שאין הפשוטו חולק על המדרש והוצרך לשניהם ע"ש. אבל תירוץ מהרש"ל אינו נכון דא"כ ה"ל לרש"י לכתוב טעם מהרש"ל שרצה להשיבו וכו' דמספיק לפשוטו ולמדרשו ולא הו"ל לרש"י לכתוב רק הטעם שמספיק למדרשו לבד ודו"ק:

אמרו במדרש רבה ביתו של אברהם ותרנין היו שנאמר וישכם אברהם בבקר. ואפשר דקשיא ליה לבעל המאמר דאנן ילפי' דזריזין מקדימין למצות מדכתיב בעקידה וישכם אברהם בבקר כמו שאמרו ביומא ריש פ"ג ואמאי אצטריך קרא הכא לומר וישכם אברהם הא מהתם שמעינן דהוא זריז ומהיר לקיים המצות לכן אמר שבני ביתו ותרנין והוצרך להשכים בלאו טעמא דזריזין כדי שבני ביתו לא יתנו להם יותר דרחמי רשעים אכזרי והנער היה מצחק לע"ז ואמו לא מיחתה ולא רצה לתת להם אלא לחם צר ומים לחץ כמו שאמר בזהר דלכן לא נתן אלא לחם וחמת מים והגר ישבה בצוקה שחמת"ה מועט ויכלו המים. ואחר זה ראיתי בידי משה פירוש המדרש הנדפס שם סביב שכתב מקצת מדרך זה וכתב שהוא הבל שא"כ אברהם אבינו עליו השלום לא היה ותרן ע"ש ולק"מ דאברהם איש החסד ותרן גדול אך בהיות ישמעאל רשע ומסתמא כרוך אחר אמו לא נהג כמדתו דרחמי רשעים אכזרי. אך בני ביתו לא יעמיקו בזה וירחמו עליהם שלא כדת. ומה שפירש הוא ז"ל שהיו קמים בבקר להכין לאורחים לא נהירא דאברהם אבינו עליו השלום הוא אמר ויהי הוא ציוה ודילמא שאברהם דוקא ותרן והם מוכרחי' לקיים גזרתו ותו זריזין הו"לל לא ותרנין:

רַבִּי בְּרוֹקָא אָמַר, כְּתִיב (בראשית כא) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶל הַיֶּלֶד. כֵּיוָן דִּכְתִיב אֶל הָגָר, מַהוּ שָׂם עַל שִׁכְמָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהִזְהִירָהּ עַל עוֹל הָאֱמוּנָה, וְלַעֲמוֹד בַּמֶּה שֶׁהָיְתָה רְגִילָה בַּתְּחִלָּה עִמּוֹ. כְּתִיב הָכָא שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וּכְתִיב הָתָם (שמות טו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט. מַה לְּהַלָּן עוֹל שְׁכִינָה, אַף כָּאן עוֹל שְׁכִינָה.

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים. היה לו לתת לה כסף וזהב וגמלים נושאים אותם לפי שפע הממון שהיה בבית אברהם, כי בנו היה שהתפלל עליו לו ישמעאל יחיה לפניך. אבל מפני שאמרה לו שרה שיגרש אותו ואת אמו וה' אמר לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ע"כ שמע לקול שרה וגרש אותו ואת אמו בלחם וחמת מים כך פירש הרמב"ן ז"ל.

ויתכן לומר כי מה שגרש אותו בלחם ומים שיכלול ענין אחר, והוא שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל, וכי ישנאו אותם שנאה גדולה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, וע"כ התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים, הוא שכתוב (משלי כ״ה:כ״א) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים.

ותשלך את הילד גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב או כענין וישליכם אל ארץ אחרת (דברים כט כז) אל תשליכני מלפניך (תהלים נא יג) ענין שלוח ורבי אברהם אמר ותשלך כי לקחתו בחיקה בעת שנחלש בצמא ורבותינו אמרו (ב"ר נג יג) שהיה חולה בעת ששלחו ושם על שכמה את הילד וזה הטעם "ותשלך" והיה כל הענין הזה לאברהם מפני שצווה לעשות ככל אשר תאמר שרה והיא צותה להוציאו מיד ובמצותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם: