מבול בארץ ישראל

כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, סִימָן מד עִנְיַן מְחָאַת כַּף שֶׁהוּא כְּדֵי לְזַכֵּךְ הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי כח פִּרְקִין דְּיָדַיִם שֶׁעַל יָדָם נִתְעוֹרֵר כֹּחַ מַעֲשָׂיו שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי זֶה, עַיֵּן שָׁם. וּבָזֶה נִצּוֹלִין מִמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מַבּוּל, בְּחִינַת בִּלְבּוּל. וְעַל-יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִין מִבְּחִינַת מַבּוּל. כִּי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה מַבּוּל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:

תשובה גמורה על חסרי. הנה רבים הביטו אחרי הרב ותקילתו במאזניא השתכחו חסר ברם קושטא קאי. כי לא נעלם ממנו מאן דאמר שלא היו מבול בארץ ישראל. כאשר כתב הרב מאחינו וכו'. וחלילה לרב מרשע לדבר סרה על חכמינו. רק בצחות לשונו נפלה תחת הנוצה חסרי הדעת. וכונתו על שלילת דעה זאת. כמה דתימר דלא סברי דעה זאת כמה ששמשו חכמים בלשון שלילה. ושלילה וחסר שמות נרדפים. ולכן דקדק בלשונו חסרי הדעת. ולא כתב חסרי דעת. ודעת הרב כריש לקיש דפליג בזבחים על ר' יוחנן. ולפי דברינו דברי הרב כאוד מוצל משטף אף ולא גושמו ביום זעם. ראה מה שכתב בפרשת וישלח בענין בלע בן בעור וכו'. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. ובכמה מקומות כתב כן:

וימחו מן הארץ. נמחה שמם מן הארץ כי אין להם זרע ונשאר רק נח לבדו ואשר אתו והנה זאת תשובה גמורה על חסירי הדעת מאחינו שאומרים שלא היה המבול בכל הארץ:

וְעַל כֵּן עִקַּר הַדַּיָּנִים הֵם מֻמְחִין וּסְמוּכִין בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל דַּיְקָא, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁהוּא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה בְּחִינַת צֹהַר תַּעֲשֶֹה לַתֵּבָה הַנַּ"ל שֶׁמֵּאִיר וּמַצִּיל מִן מֵימֵי הַמַּבּוּל שֶׁהֵם הַחֹשֶׁךְ הַמְסַבֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הִיא אֶרֶץ לֹא גֻּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם (יְחֶזְקֵאל כב), כִּי בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לֹא הָיָה הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי שָׁם עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָֹבוֹעַ" (סִימָן מז), עַיֵּן שָׁם:

גמרא אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו וצ"ע מה ראו חכמים לחלק בכך ולענ"ד דמשום דמה שגזרו טומאה על גושה דארץ העמים מפורש בתוספות דנזיר דהיינו משום מתי מבול והרוגי נ"נ אבל בארץ ישראל לא ירד המבול כדמפיק מקרא והרוגי נ"נ הוו ופנינהו משום שהיו עסוקין בטהרות וא"כ בסוריא נמי שייכא האי טומאה דודאי ירד המבול שם והרוגי נ"נ נמי לא פנינהו משא"כ בטומאת האויר דלמאי דפרישית דלאו משום אהל המת אלא אויר' ממש דלא שייכא כלל בטומאת מת אלא גזירה בעלמא שלא יכנסו ישראל לארץ העמים ויתערבו בעובדי גילולים וילמדו ממעשיהם וא"כ בסוריא לא שייך ה"ט כיון דס"ל כיבוש יחיד שמיה כיבוש ועוד הא כותבין עליו אונו בשבת כנ"ל וק"ל:

...

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וגו' (בראשית ז, יט), רַבִּי יוֹנָתָן סְלַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם, עֲבַר בַּהֲדֵין פְּלָטָאנֵיס וַחֲמָתֵי חַד שָׁמְרֵיי, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן אַתְּ אָזֵיל, אֲמַר לֵיהּ לְמֵיסַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲמַר לֵיהּ לָא טַב לָךְ לְמִצְלֵי בַּהֲדֵין טוּרָא בְּרִיכָא, וְלָא בְּהַהוּא בֵּיתָא קַלְקַלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה הוּא בְרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ דְּלָא טָף בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא. נִתְעַלְמָה מֵעֵינֵי רַבִּי יוֹנָתָן וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְשָׁעָה, אֲמַר לוֹ חַמָּרֵיהּ, רַבִּי תַּרְשֵׁינִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ, אָמַר לוֹ הֵין. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן טוּרַיָיא רָמַיָא הוּא, הָא כְתִיב (בראשית ז, יט): וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, וְאִין מִן מָכַיָא הוּא לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ קְרָיָא וְלָא אַחְשְׁבֵיהּ כְּלוּם. מִיָּד יָרַד לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלשָׁה מִילִין, וְקָרָא עָלָיו שְׁלשָׁה מִקְרָאוֹת (דברים ז, יד): לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ, אֲפִלּוּ בַּבֶּהָמוֹת שֶׁבָּכֶם. (שיר השירים ד, ג): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, הָרֵיקִין שֶׁבָּכֶם רָצוּף תְּשׁוּבוֹת כְּרִמּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וגו'.

לא ירד מבול לא"י - תימה והכתיב (בראשית ז׳:י״ט) ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ובבראשית רבה אמרינן דר' ישמעאל ב"ר יוסי ובהמי אחד היו הולכין בדרך פירוש בהמי שומר בהמות אמר להון ההוא כותאה איתו צלויי על טורא גריזים דלא נחית עליה טופנא אמר אותו בהמי לפני ר' ישמעאל בר' יוסי רבי תן לי רשות להשיב לו תשובה א"ל השב א"ל הר גריזים תחת כל השמים הוא א"ל הן ולא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים קרא עליו ולא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' הבהמי שבך לא יתעקר מן התשובה ושמא י"ל דויכסו כל ההרים היינו ששלט הבל המבול בכל מקום כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא ואותו כותי היה ר"ל שלא היה שם לא הבל ולא שום דבר אי נמי לאותו כותי נתכונו לדחות בקש וקרא (להכא) ל"ק דבמקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו ההרים: