Neciv Ávot teóriája

ויקרא את שם המקום ההוא. שהעמיד המצבה ואולם לוז שם העיר שהמקום פנוי היה סמוך לעיר לוז. ואח״כ נבנה עיר גם באותו מקום ונקראת בית אל :

ועדיין אריכות מקרא זה אומר דרשוני דמה היה חסר במקרא אם היה כתוב וירא עשו כי צוה יצחק את יעקב לא תקח אשה וגו׳ ומה נוגע הספור כי ברך יצחק וגו׳ בברכו אותו וגו׳ כ״ז מיותר וגם עיקר הספור אין לו ענין לפי ראות החיצוני. אכן ברבה ובמדרש תהלים ואג״ב גלו חז״ל ענין נפלא. דעשו חשב רבות מחשבות בזה ההילוך לישמעאל. להתחתן עמו ויפתהו להרוג את יצחק עבור הבכורה [הכי מבואר במ׳ תהלים ולא כמ״כ] ואח״כ יהי גואל הדם ויהרוג את ישמעאל. והביאו רז״ל ממקרא ביחזקאל על אדום יען אמרך את שני הגוים ושתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה׳ שם היה. ובל״ס דרמיזא כ״ז באורייתא והיינו דמש״ה כתיב שראה כי ברך יצחק את יעקב. וזה גרם שכעס גם על אביו בסתר לבו ופי׳ הכתוב בברכו אותו וגו׳ שלא הי׳ כועס על אביו על מה שאישר חילו על תחבולה זו דאולי דעת יצחק דמעתה שהערים יעקב יהא נשאר כח האומה הנבחרת לעשו ע״ז פי׳ הכתוב בברכו אותו היינו בשעת ברכה שניה שהיא ברכת אברהם. וגם ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען. מזה הבין ג״כ שיודע יצחק שיצא מיעקב האומה הנבחרת ומכ״מ אישר חילו על המרמה מזה נתמלא חימה גם על אביו ורחש לבבו ללכת לישמעאל אבל לא מצא טעם להגיד לאביו על מה זה הולך לישמעאל ולישא בתו וכי חסר נשים הוא ע״כ ציד בפיו כי מבין הוא שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. ומסתמא הגיד כי אחר שישא בת ישמעאל יגרש נשיו מבנות חת. אבל הקב״ה הפר עצתו. כי מת ישמעאל לאחר אירוסין כמבואר ברש״י ע״פ חז״ל. ובטלו כל עשתנותיו ושוב לא גירש נשיו ולא נתרצה לאביו. ולמדנו מכל זה הספור כי החונף לרשע לסוף נופל בידו ועי׳ ברבה ר״פ שמות: .

אשת אברם. הוא מיותר וכי בשביל שרה וזכותה לא הי׳ כדאי לנס. אכן אומר לך כלל תבין אותו בכל פרשיות הבאות בספר הישר של אברהם יצחק ויעקב שבא ללמדנו כח שלשה עמודי ההשגחה הפרטית תורה ועבודה וגמ״ח. וכל אחד מהם הוא סגולה להשגחה בפרט אחד. היינו תורה נקראת חרב וכמו דכתיב חגור חרבך על ירך וגו׳ ופירשו בשבת ד״ס ההוא בד״ת כתיב. והוא בא להיות כלי מלחמה לנושאיו נגד כל מיני מלחמה. הן מלחמת תנופה או מלחמת יצה״ר או מלחמת חולאים ומוסרים כאשר יבואר עוד להלן כ״ו ה׳ שעל כן נקראת התורה משמרת שהיא השמירה מכל רע.