מועד קטן י״ח א:ח׳
אִינִי? וְהָתַנְיָא, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: הַקּוֹבְרָן — צַדִּיק, שׂוֹרְפָן — חָסִיד, זוֹרְקָן — רָשָׁע. טַעְמָא מַאי — שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן אִשָּׁה עוּבָּרָהּ וְתַפִּיל.
בן יהוידע על מועד קטן י״ח א:ב׳
שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלַיְהוּ אִשָּׁה עֻבָּרָה וְתַפִּיל. נראה לי בס"ד הטעם דכוחות החיצונים שדבקים באלו הצפרניים מזיקין לעוברין מפני שהצפרנים הם פרין ורבין דלכך רואין אותם במוצאי שבת לסימן טוב ולכן מזיקין לעוברה בפריה ורביה שיפילו מדה כנגד מדה.
גליון הש"ס על מועד קטן י״ח א:א׳
גמ' אשה עוברה ותפיל. עי' סנהדרין דף נט ע"א תד"ה ליכא:
סנהדרין נ״ט א:ט״ו
לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח: אדרבה מדלא נישנית בסיני לבני נח נאמרה ולא לישראל ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור
תוספות על סנהדרין נ״ט א:ט״ו:א׳
ליכא מידעם דלישראל שרי בדבר - שהוא מצוה לישראל לא אמרינן הכי העובד כוכבים ששבת חייב ולישראל מצוה אף על גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל מ"מ יש עליו מצות שביתת שבת ועל העוברים דעובד כוכבים חייב וישראל פטור אע"ג דפטור מ"מ לא שרי מיהו קשה דאמרינן בפרק בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עב:) יצא ראשו אין נוגעין בו דאין דוחין נפש מפני נפש אבל קודם שיצא ראשו החי' פושטת ידה וחתכתו לאברים ומוציאה כדי להציל את אמו וכה"ג בעובד כוכבים אסור כיון שהוזהרו על העוברים וי"ל דהא נמי בישראל מצוה כדי להציל ואפשר דאפילו בעובד כוכבים שרי:
באר הגולה, באר ב ד׳:י״ב
הוריות פרק ג' (יג:), עשרה דברים קשים לתלמוד; העובר תחת אפסר של גמל כו'. עוד שם, ה' דברים משכחים את התלמוד; האוכל ממה שאוכל* עכבר כו'. ובפרק ב' דנדה (יז.), הזורק צפרניו רשע, גונזן צדיק, שורפן חסיד, עד כאן. ודברים אלו מרחיקים. ולא ידענו למה מרחיקים אותם; אם הם מרחיקים אותם מפני שאין הדעת נותן שעל ידי זה יבא היזק לאדם, אם כן היה להם לתמוה על חרטומי מצרים ומכשפיה, שעל ידי לחשים ומעשים היו פועלים דברים גדולים. ואם כן למה יהיו מכחישים שאפשר שעל ידי פעולה מה יבא לידי היזק, כמו אלו שזכרו. כי ידעו כאשר יפעל פעולות אלו על זה שולט המזיק. וכי רעה עשו כאשר ידעו אלו דברים בקבלה מן החכמים הראשונים, והזהירו בני אדם בזה.