Bemidbár Péntek este

הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה ובו ו"ס:
אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכיר המצות בכל רגע וע"כ יש בו חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה וארבע כנפים שבכל צד שיפנה יזכור ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהי' לבוש ציצית בשעת התפל':

זמן הנחת התפילין. ובו שלשה סעיפים:
גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן:

מצותן להיותם עליו כל היום אבל מפני שצריכי' גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה:

זמן הנחתן. ובו ה סעיפים:
זמן הנחתן בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו:

אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם וישן בהם. אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן. אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ומורין כן:

(ד) ויישן בהם - וחיישינן שמא יפיח בשינתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דקי"ל לילה זמן תפילין:

זמן ציצית ובו ג סעיפים:
לילה לאו זמן ציצית הוא דאמעיט מוראיתם אותו להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפי' הוא מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפי' מיוחד ללילה ולהרא"ש כסות המיוחד לליל' פטור אפי' לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חייב אפי' לובשו בלילה: הגה וספק ברכות להקל ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג"כ ליום [הגהות מיימוני] ואחר תפלת ערבית אע"פ שעדיין יום הוא אין לברך עליו [פסקי מהרא"י סי' קכ"א] ובליל יו"כ יתעטף בעוד יום וברך עליו [תשבץ]:

מותר ליכנס בציצית לבית הכסא: הגה וכ"ש לשכב בהן דשרי ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם שלא ליתנו לכובס עכו"ם לכבס והכל שלא יהיו מצות בזויו' עליו אך נוהגין להקל לשכב בהם [כל בו]:

(טו) שלא לשכב - ובכתבי האר"י ז"ל כתוב ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן:

הָהוּא מִינָא דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא, וְיָתְבָה אֶצְבְּעָתָא דִידֵיהּ תּוּתֵי כַּרְעָא וְקָא מָיֵיץ בְּהוּ, וְקָא מַבְּעָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּמָא. אֲמַר לֵיהּ: עַמָּא פְּזִיזָא, דְּקַדְּמִיתוּ פּוּמַּיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ, אַכַּתִּי בְּפַחְזוּתַיְיכוּ קָיְימִיתוּ. בְּרֵישָׁא אִיבַּעְיָא לְכוּ לְמִשְׁמַע, אִי מָצִיתוּ — קַבְּלִיתוּ, וְאִי לָא — לָא קַבְּלִיתוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן

דְּסָגֵינַן בִּשְׁלִימוּתָא כְּתִיב בַּן: ״תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם״, הָנָךְ אִינָשֵׁי דְּסָגַן בַּעֲלִילוּתָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם״.