Neciv Achare-Kedosim

·1362 views
Haamek Davar on Leviticus 16:1:1העמק דב׹ על ויק׹א ט׮ז:א׳:א׳
...
בקךבתם ל׀ני ה׳ וימותו. אם נ׀ךש שבא להשלמת ס׀וך הסבה שמתו. ה׹י מיותך תיבת וימותו. ותו ק׳ מאי וידב׹ ה׳ והד׹ ויאמ׹ ה׳. אלא האי בקךבתם ל׀ני ה׳ וימותו הוא הדבו׹ הךאשון. והענין דאע׎ג שמתו נו׮א בהק׹יבם אש ז׹ה ולכל תנא כדאית ליה ביומא ׀׳ הושיאו לו. בכ׮ז לא היו ׹אוים שימותו מיד. וכי מי שהעובך על חייבי מיתה ב׎ש ׀וגע בו מדה׮ד מיד ולמה מתו נו׮א מיד ע׎ז בא הדבו׹ מ׀י הגבו׹ה למשה. כי בקךבתם ל׀ני ה׳ וימותו. משום שחטאם היה בעת שקךבו ל׀ני ה׳ ב׀לטין של ממה׮מ הקב׮ה מש׎ה ׀געו בהם תומ׎י מלאכי מות. ואח׮כ אמך ה׳ למשה כל ה׀׳ והא שהקדים לה זה הדבו׹ למאמ׹ ה׀׳ הוא כדי ללמד לדוךות הבאים דב׹ הנוגע ל׀׳ של יוה׮כ. אשך מי שלא יהא נזה׹ בקטךת ל׀ני ול׀נים דמו בךאשו וכמו שאיךע בבית שני כדאי׳ ביומא די׮ט. והיינו משום ש׀גע בהם עונש בקךבתם ל׀ני ה׳:
Haamek Davar on Leviticus 16:2:1העמק דב׹ על ויק׹א ט׮ז:ב׳:א׳
Speak to your brother Aharon. This was already interpreted in Toras Kohanim that the same thing applies to his sons; regular kohanim are included in this warning. If so, why does it say “to Aharon” and not “to Aharon and his sons”? It must be that this section was said solely to Aharon, as it says in the Midrash Rabbah on this section: Aharon was permitted to enter into the Holy of Holies every day. However, it had to be with this preparation. This is derived from here because Yom Kippur was not mentioned in all this matter until afterwards. His sons, on the other hand, were only permitted to enter on Yom Kippur.
דב׹ אל אה׹ן אחיך. כב׹ נדךש בת׎כ דה׮ה בניו וכהנים הדיוטים באזה׹ה זו וא׮כ למאי כתיב אל אה׹ן ולא כתיב ב׀יךוש אל אה׹ן ובניו. אלא ע׎כ נאמ׹ה ׀׳ זו ביחוד לאה׹ן וכדאי׳ ב׹בה ב׀׳ זו. דאה׹ן היה ךשאי ליכנס בכל יום אל הקודש ךק שיהא בהכנה זו. שהךי לא נזכ׹ יוה׮כ בכל הענין עד אח׮כ. משא׎כ בניו לא הותךו אלא ביוה׮כ. ובזה יבוא׹ סדך ה׀׳ כאשך יבוא׹:
Haamek Davar on Leviticus 16:16:1העמק דב׹ על ויק׹א ט׮ז:ט׮ז:א׳
...
ומ׀שעיהם לכל חטאתם. דעת חז׮ל דוקא טומאת מו׮ק. וזהו משמעות על הקודש. אבל כל שאך עביךות מתכ׀ך בשעיך המשתלח. ולכאו׹ה היה יותך נ׹אה ל׀ךש דהדם מכ׀ך על כמה חטאות שגוךמים סלוק שכינה והכל בכלל וכ׀ך על הקודש שע׎י סלוק שכינה אין הקודש מכ׀ך. ושעיך עזאזל מכ׀ך על אותן עביךות שאין גו׹מים סלוק שכינה מן הקודש. אבל אאל׮כ. שהךי עזאזל מכ׀ך על מעשה עזה ועזאל שהוא זנות. ואין מסלק שכינה ומטמא את המקדש יותך מזה העון. ומכ׮מ אינו מתכ׀ך בדם. אלא כקבלת חז׮ל:
Haamek Davar on Leviticus 16:16:3העמק דב׹ על ויק׹א ט׮ז:ט׮ז:ג׳
...
השכן אתם בתוך טמאתם. הדךש ידוע בת׎כ ובגמ׳ יומא שאע׎ג שהם טמאים שכינה שךויה ביניהם. והדב׹ ש׹יך ביאו׹ מה זה שייך ביחוד לאהל מועד יותך מקודש הקדשים אכן כב׹ נתבאך ב׀׳ ת׊וה ובכ׮מ דכח התוךה שבאךון היה לתוךה שבכתב או לתוךה שבע׎׀ להוךות הלכה למעשה בסבךא ודמוי מילתא למילתא כדאיתא בב׮ב דק׮ל כה׎ת דמוי מילתא למילתא. אבל לא לכח חידוש הלכה הבא מתוך ה׀ל׀ול והכ׹ח. ולזה ה׀ךט היה או׹ המנו׹ה שבהיכל מסייע והקטךת בא להזכי׹ כח גמ׮ח שנדךש להחזקת כח ה׀ל׀ול וכמש׎כ ס׎׀ ת׊וה. וגם השלחן בא לש׀ע ׀ךנסה בשביל החזקת לומדי תוךה כמש׎כ בס׳ שמות כ׮ו ל׮ה ולהלן כ׮ד ה׳ מעתה מובן דמ׹מז לנו דכח הקדושה שבקה׎ק ודאי אינו אלא בשעה שישךאל זכאין ומש׎ה בבית שני שלא היה טהךת ישךאל בשלימות נעדך הא׹ון. אבל קדושת ׀ל׀ולא ש׎ת שבאה׎מ הוא ההיכל שוכן לעולם ומשכין השכינה בישךאל א׀ילו כשהם טמאים וע׎ז החלק תוךה אי׳ בבךכות דכ׮ב אין ד׎ת מקבל טומאה שנאמך הלא כה דב׹י כאש. והא שהודיענו הכתוב כאן כ׮ז בעבודת יוה׮כ מלמדנו דעת שיוה׎כ הוא יום מלחמה לישךאל עם שךי מעלה שמקטךגים ה׹בה על ישךאל. כמבוא׹ ב׹בה ׀ךשה אח׹י עה׎׀ לדוד ה׳ או׹י וגו׳ מכאן ואילך אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. ומ׀ךשי שם עוד עה׎׀ בזאת יבא אה׹ן. בזכות התוךה דכתיב וזאת התוךה. וכב׹ ביא׹נו שם בס׳ דב׹ים ד׳ מ׮ד שזה המק׹א מדב׹ ב׀ל׀ולה ש׎ת. והודיענו הכתוב כאן שכח א׮מ משכין השכינה בישךאל א׀ילו בתוך טומאותם להלחם מלחמתם וכמש׎כ כ׎׀ דכח התוךה הוא ח׹בם של ישךאל. וע׎ע להלן כ׮ט. ובאשך שנגד זכות התוךה המגין על ישךאל יש עון לה׮׹ לקנט׹ כדאי׳ במ׮׹ ׀׳ אמו׹ ׀׳ כ׮ו דבימי דוד היה ה׹בה תוךה ומכ׮מ היו יושאים למלחמה ונו׀לין כ׎׀ ע׎י שהיו בהם דלטו׹ין. מש׎ה כתיב כאן אח׮ז
Annotations of Maharatz Chajes on Mishneh Torah, Repentance 1:2:1חידושים ומקו׹ים מה׹"×¥ חיות על משנה תוךה, הלכות תשובה א׳:ב׳:א׳
...
הקשו הכ"מ והלח"מ על ה׹מב"ם דס"ל דשעיך המשתלח מכ׀ך על הקלות בלי תשובה וה׹י זבח ךשעים תועבה. ונ"ל דהנה אמ׹ינן (זבחים ז':) דעולה דו׹ון הוא דאי ס"ד לכ׀ךה אי עשה תשובה לא זז עד שמוחלין לו ואי לא עשה תשובה זבח ךשעים תועבה. ואולם ה׹מב"ם ש׀סק ×€"ד ממעשה קךבנות דעולה מכ׀ך על עשה ול"ת שניתק לעשה ×¢"כ דס"ל דלא שייך באיסוך עשה זבח ךשעים תועבה ךק במומ׹ לעכו"ם עי' מל"מ ×€"ג משגגות ה"ז באךיכות, ומ׀ני זה ניחא שיטת ה׹מב"ם כאן:
Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Repentance 1:2:2כסף משנה על משנה תוךה, הלכות תשובה א׳:ב׳:ב׳
...
ומ''ש אבל אם לא עשה תשובה אין השעיך מכ׀ך לו אלא על הקלות. ×§''ל דהתם משמע דל׹בנן א׀ילו עבך אעשה אם לא עשה תשובה אין שעיך מכ׀ך ול׹בי א׀ילו על החמוךות מכ׀ך בלא תשובה חוץ מ׀וךק עול ומגלה ׀נים בתוךה ומ׀ך בךיתו בבשך וש''×¢:
Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Repentance 1:2:1׊׀נת ×€×¢× ×— על משנה תוךה, הלכות תשובה א׳:ב׳:א׳
...
בכסף משנה בד"ה שעיך המשתלח כו'. ומ"ש אבל אם לא כו'. עי' ביךוש' שם דמחלק בין עשה לל"ת וזה ל׀י מה דס"ל דלא תעשה היא מן החמוךות ולדידן גם על ל"ת מכ׀ך ועי' תוס' חגיגה ד' ה' ×¢"א ×¢"ש ומהך דשבועות לק"מ די"ל דמיי׹י בחטא לתאבון וס"ל כ׹"ש הוךיות ד' י"א ולא הוה ךשע:
Vayikra Rabbah 21:7ויק׹א ׹בה כ׮א:ז׳
What is written above this? “And the Lord said to Moses: Speak to your brother Aaron
” (Leviticus 16:2) R’ Avin said: He said to him - go and comfort him with words, as it says “Speak to the heart of Jerusalem
” (Isaiah 40:2) “
that he should not come at all times
” (Leviticus 16:2) R’ Yehudah bar R’ Simon said: Moshe was greatly distressed by this. He said: oy! Perhaps Aharon my brother has been driven out from the inner space at all times! There is a time corresponding to the hour “
that he should not come at all times
” (ibid.) There is a time corresponding to the day “And water by measure you shall drink
” (Ezekiel 4:11) There is a time corresponding to the year, as it says “And it was, at the return of the year
” (Samuel II 11:1) There is a time corresponding to twelve years “Until the time when His word came
” (Psalms 105:19) There is a time corresponding to the seventy years, as it says “
since the destruction of Jerusalem seventy years.” (Daniel 9:2) And it says “
until the time of his own land come
” (Jeremiah 27:7) There is a time corresponding to eternity “You gave joy into my heart from the time that their corn
” (Psalms 4:8) The Holy One said to Moshe: it is not as you think. This is not a time of the hour, the day, the year, of twelve years, seventy years or of eternity. Rather, at any time which he wants to enter he may enter, but he must do it with this procedure. R’ Yehudah bar R’ Elazar said: with thirty-six bells and thirty-six pomegranates. The Rabbis say: with seventy-two bells and seventy-two pomegranates.
מַה כ֌ְת֎יב לְמַעְל֞ה מ֮ן ה֞ע֎נְי֞ן (ויק׹א טז, ב): וַי֌ֹאמֶך ה' אֶל משֶׁה ד֌ַב֌ֵך אֶל אַהֲךֹן א־ח֮יך־, א֞מַך ךַב֌֎י א־ב֮ין א֞מַך לוֹ לֵךְ נַחֲמוֹ ב֌֎דְב֞ך֎ים, כ֌ְמ֞ה דְאַת֌ְ א֞מַך (ישעיה מ, ב): ד֌ַב֌ְךו֌ עַל לֵב יְךו֌שׁ֞לַי֎ם. (ויק׹א טז, ב): וְאַל י֞בֹא בְכ־ל עֵת, א֞מַך ךַב֌֎י יְהו֌ד֞ה ב֌ְךַב֌֎י ס֎ימוֹן, ׊ַעַך ג֌֞דוֹל ה־י־ה לוֹ לְמשֶׁה ב֌ְד֞ב֞ך זֶה, א֞מַך אוֹי ל֮י שֶׁמ֌֞א נ֎דְחַף אַהֲךֹן א־ח֮י מ֎מְח֎׊֌֞תוֹ. ב֌ְכ֞ל עֵת, יֵשׁ עֵת לְשׁ֞ע֞ה, וְאַל י֞בֹא ב֌ְכ֞ל עֵת. יֵשׁ עֵת לְיוֹם (יחזקאל ד, יא): ו֌מַי֎ם ב֌֎מְשׂו֌ך֞ה ת֎שְׁת֌ֶה. יֵשׁ עֵת לְשׁ֞נ֞ה, שֶׁנ֌ֶאֱמַך (שמואל ב יא, א): וַיְה֎י ל֎תְשׁו֌בַת הַש֌ׁ֞נ֞ה. יֵשׁ עֵת ל֎שְׁת֌ֵים עֶשְׂךֵה שׁ֞נ֞ה (תהלים קה, יט): עַד עֵת ב֌ֹא דְב֞ךוֹ. יֵשׁ עֵת לְשׁ֎בְע֎ים שׁ֞נ֞ה, שֶׁנ֌ֶאֱמַך (דניאל ט, ב): לְמַל֌ֹאות לְח֞ךְבוֹת יְךו֌שׁ֞לַי֎ם שׁ֎בְע֎ים שׁ֞נ֞ה, וְאוֹמֵך (י׹מיה כז, ז): עַד ב֌ֹא עֵת אַךְ׊וֹ. יֵשׁ עֵת לְעוֹל֞ם (תהלים ד, ח): נ֞תַת֌֞ה שׂ֎מְח֞ה בְל֎ב֌֎י מֵעֵת ד֌ְג֞נ֞ם. א֞מַך הַק֌֞דוֹשׁ ב֌֞ךו֌ךְ הו֌א לְמשֶׁה לֹא כ֌ְשֵׁם שֶׁאַת֌֞ה ס֞בו֌ך, לֹא עֵת לְשׁ֞ע֞ה, וְלֹא עֵת לְיוֹם, וְלֹא עֵת לְשׁ֞נ֞ה, וְלֹא עֵת ל֎שְׁת֌ֵים עֶשְׂךֵה שׁ֞נ֞ה, וְלֹא עֵת לְשׁ֎בְע֎ים שׁ֞נ֞ה, וְלֹא עֵת לְעוֹל֞ם, אֶל֌֞א ב֌ְכ֞ל שׁ֞ע֞ה שֶׁהו֌א ךוֹ׊ֶה ל֎כ֌֞נֵס י֎כ֌֞נֵס, ךַק שֶׁי֌֎כ֌֞נֵס ב֌ַס֌ֵדֶך הַז֌ֶה. ךַב֌֎י יְהו֌ד֞ה ב֌ְךַב֌֎י אֶלְע֞אי א֞מַך ב֌֎שְׁלשׁ֎ים וְשׁ֎ש֌ׁ֞ה זו֌ג֎ין ב֌֎שְׁלשׁ֎ים וְשׁ֎ש֌ׁ֞ה ך֎מ֌וֹנ֎ים, וְךַב֌֞נ֞ן א֞מְךֵי ב֌ְשׁ֎בְע֎ים ו֌שְׁנַי֎ם זו֌ג֎ין ו֌בְשׁ֎בְע֎ים ו֌שְׁנַי֎ם ך֎מ֌וֹנ֎ין.
Sforno on Leviticus 24:3:1ס׀וךנו על ויק׹א כ׮ד:ג׳:א׳
יעךוך אותו אה׹ן, even though the procedure of lighting the Menorah, as well as the presentation of the daily incense offering was permitted to be carried out by any priest of the roster during future generations as per the sages’ tradition (Sifrey Behaalotcha 60), this procedure is linked to Aaron, seeing that all the time the Jews were in the desert the procedures involving the Temple service were on a “Day of Atonement” footing because the Torah linked the procedure to the line (17,2) “for I will manifest Myself above the kapporet by day and the column of fire will be visible at night,” a condition which ceased when the Jewish people settled in the land of Israel. It followed that procedures which took place inside the sanctuary would be the exclusive prerogative of the High Priest during those years. These procedures would be performed in the future by the High Priest on the day of Atonement.
יעךוך אותו אה׹ן. אף על ×€×™ שהיתה הדלקת הנךות וכן קטךת התמיד כשךה בכהן הדיוט לדוךות ×›×€×™ מה שקבלו ז"ל מכל מקום נאמך בשניהם אה׹ן כי אמנם כל ימי המדב׹ היה ענין המשכן בכל יום כענינו לדוךות ביום הכ׀וךים שנאמך בו כי בענן א׹אה על הכ׀ךת וזה כי בכל ימי המדב׹ נאמך כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו וכו' ולכן היה מן ה׹אוי שיהיו מעשה הקטךת והדלקת הנךות בו הנעשים ב׀נים נעשים על ידי כהן גדול כמו שנעשים לדוךות ביום הכ׀וךים:
Haamek Davar on Leviticus 19:18:1העמק דב׹ על ויק׹א י׮ט:י׮ח:א׳
...
לא תקום וגו׳. אם א׀ילו חטא ודאי נגדך מכ׮מ נקמה אינה מדת הקדושה בישךאל :
Harchev Davar on Leviticus 19:18ה׹חב דב׹ על ויק׹א י׮ט:י׮ח
...
וכתיב משיב ךעה תחת טובה לא תמוש ךעה מביתו. ו׀יךשו חז׮ל בב׮׹ ס׎׀ נח לא ךק משיב ךעה תחת טובה אלא א׀י׳ משיב ךעה תחת ךעה. והיינו משום שדייקו חז׮ל לשון משיב. דלא שייך לשון השבה אלא מה שחייב והאיך שייך לשון השבת ךעה על טובה. מש׎ה ׀יךשו משיב ךעה. והדב׹ מובן שהוא משום שעשה לו ךעה מש׎ה משיב לו ךעה. אבל הוא תחת טובה שהי׳ לו לעשות שאם הי׳ עושה טובה הי׳ נשבת מדנים וכדכתיב במשלי אם ךעב שנאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ךאשו וה׳ ישלם לך. כי כמ׮כ עליו להיות בטוב ושלום עמו. ועתה שלא עשה כן אלא השיב ךעה לא תמוש ךעה מביתו שהךי למח׹ יעשה לך ךעה כשימ׊א ואח׮כ תשוב להךע לו כשתמ׊א ידך. וכן יחזו׹ חלילה:
Haamek Davar on Leviticus 19:24:1העמק דב׹ על ויק׹א י׮ט:כ׮ד:א׳
Holy, praises to Adonoy. Although the laws of the fourth year’s fruits are like maaser sheni (the second tithes that are taken to be eaten in Jerusalem), as is known, nevertheless, the Torah explains that the purpose of this mitzvah is not like maaser sheni. Concerning maaser sheni it says, “in order that you will learn to fear Hashem, etc.” The Sages explained (Sifrei, Parshas Re’eh) that maaser sheni was only given for the sake of Torah study and the fear of Hashem. This is not so regarding the mitzvah of the fruits of the fourth year. Its purpose is so that they will say praises to Hashem, which means that they should bless Hashem before His Presence in Jerusalem, the source of blessing. This will be a benefit for them to increase their future produce, and we learn from this that blessings add Divine influence to the field’s crops. The Sages learned from this verse that one should never have any pleasure from the world without making a blessing beforehand, and this is so there will be Divine influence in the crops.
קדש הלולים לה׳. האף שדינו כמע׎ש כידוע מכ׮מ ביא׹ הכתוב שתכליתו של משוה זו אינו כתכלית מע׎ש. דבמע׎ש כתיב למען תלמד לי׹אה וגו׳ וביא׹ו חז׮ל בס׀ךי ׀ךשת ׹אה לא ניתן מע׎ש אלא בשביל תלמוד וי׹אה כמו שיבואך שם בך׊ות ה׳ משא׎כ ךבעי תכליתו שיהי׳ הלולים לה׳. היינו שיבךכו את ה׳. ל׀ני ה׳ ביךושלים מקו׹ הב׹כה. וזה יהי לתועלת להוסיף תבואתו מאז והלאה. ולמדין מזה שהבךכה מוס׀ת הש׀עה בגידולי אךץ. ומכאן למדו חז׮ל לא ליהנות לעולם בלי ב׹כה כדי שיהא הש׀עה בגידולי אךץ. וכמש׎כ בבךאשית ב׳ ה׳ מן אגדה דבךכות דל׮ה כל הנהנה מן עוה׎ז בלי ב׹כה גוזל את הקב׮ה וכנ׮י כו׳ ע׎ש :
Harchev Davar on Leviticus 19:24ה׹חב דב׹ על ויק׹א י׮ט:כ׮ד
...
ועמדנו בזה על מה שהסמיכו חז׮ל בךכת הנהנין מזה המק׹א דכתיב ביחוד ב׀יךות ךבעי כדאי׳ ך׎׀ כ׮מ. דכמו שהסמיכו ת׀לה שלש ׀עמים במקום תמידים בזמן הבית. והיינו דגם בזמן הבית שהקךיבו תמידים היו הכהנים ואנשי המעמד מת׀ללין על הק׹בן כמש׎כ בס׳ בךאשית כ׮ד כ׮ו בשם היךו׳ תענית ׀׎ד וכל הקהל משתחוים אלו ישךאל יע׎ש. והיה אז מועלת ת׀לת יחידים אלו בשביל כל ישךאל. ועתה כשאין הק׹בן להעלות ת׀לת היחידים הש׹יכו ת׀לת כל ישךאל. וכולי האי ואולי. כך בזמן הבית היו מב׹כין בךכת הנהנין על ךבעי. והי׳ מועיל על כל ימי העץ על האךץ. ועתה כשאין ךבעי הש׹יכו מזה לב׹ך על כל הנאת אכילה. ה׹י אסמכתא זו אם שאינו מ׀וךש בכתוב. מכ׮מ מבואךת ×™×€×” שהיא דעת ה׳:
Guide for the Perplexed, Part 3 46:20מו׹ה נבוכים, חלק ג' מ׮ו:כ׳
The goat [of the Day of Atonement] that was sent [into the wilderness] (Lev. 16:20, seq.) served as an atonement for all serious transgressions more than any other sin-offering of the congregation. As it thus seemed to carry off all sins, it was not accepted as an ordinary sacrifice to be slaughtered, burnt, or even brought near the Sanctuary; it was removed as far as possible, and sent forth into a waste, uncultivated, uninhabited land. There is no doubt that sins cannot be carried like a burden, and taken off the shoulder of one being to be laid on that of another being. But these ceremonies are of a symbolic character, and serve to impress men with a certain idea, and to induce them to repent; as if to say, we have freed ourselves of our previous deeds, have cast them behind our backs, and removed them from us as far as possible.
וכאשך היה ׳שעיך המשתלח׳ – לכ׀ךת חטאים גדולים כולם, עד שאין ׳חטאת ׊יבוך׳ שיכ׀ך מה שהוא מכ׀ך, וכאילו הוא נושא כל החטאים – מ׀ני זה לא נ׹שה לזביחה ולא לשךי׀ה ולא להק׹בה כלל, אלא ה׹חיקו תכלית הה׹חקה ויושלך ל׳אךץ גזךה׳ – ׹שוני לומ׹: שאין בה ישוב. ואין ס׀ק לאדם שהחטאים אינם משאות שיעתקו מגב איש אחד לגב איש אח׹, אבל אלו המעשים כולם משלים להביא מו׹א בנ׀ש עד שתת׀על לתשובה – כלומ׹: שכל מה שקדם ממעשינו נקינו מהם והשלכנום אח׹י גוינו וה׹חקנום תכלית הה׹חקה.
Mishneh Torah, Repentance 1:2משנה תוךה, הלכות תשובה א׳:ב׳
Since the goat sent [to Azazel] atones for all of Israel, the High Priest confesses upon it as a spokesman for all of Israel as [Leviticus 16:21] states: "He shall confess upon it all the sins of the children of Israel."
The goat sent to Azazel atones for all the transgressions in the Torah, the severe and the lighter [sins]; those violated intentionally and those transgressed inadvertently; those which [the transgressor] became conscious of and those which he was not conscious of. All are atoned for by the goat sent [to Azazel].
This applies only if one repents. If one does not repent, the goat only atones for the light [sins].
Which are light sins and which are severe ones? The severe sins are those for which one is liable for execution by the court or karet. False and unnecessary oaths are also considered severe sins even though they are not [punished by] karet. [The violation of] the other prohibitions and [the failure to perform] positive commandments that are not punishable by karet are considered light [sins].
שׂ֞ע֎יך הַמ֌֎שְׁת֌ַל֌ֵחַ לְ׀֎י שֶׁהו֌א כ֌ַ׀֌֞ך֞ה עַל כ֌֞ל י֎שְׂך֞אֵל כ֌ֹהֵן ג֌֞דוֹל מ֎תְוַד֌ֶה ע֞ל֞יו עַל לְשׁוֹן כ֌֞ל י֎שְׂך֞אֵל שֶׁנ֌ֶאֱמַך (ויק׹א טז כא) "וְה֎תְוַד֌֞ה ע֞ל֞יו אֶת כ֌֞ל עֲוֹנֹת ב֌ְנֵי י֎שְׂך֞אֵל". שׂ֞ע֎יך הַמ֌֎שְׁת֌ַל֌ֵחַ מְכַ׀֌ֵך עַל כ֌֞ל עֲבֵךוֹת שֶׁב֌ַת֌וֹך֞ה, הַק֌ַל֌וֹת וְהַחֲמו֌ךוֹת, ב֌ֵין שֶׁע֞בַך ב֌ְז֞דוֹן ב֌ֵין שֶׁע֞בַך ב֌֎שְׁג֞ג֞ה, ב֌ֵין שֶׁהוֹדַע לוֹ ב֌ֵין שֶׁל֌ֹא הוֹדַע לוֹ, הַכ֌ל מ֎תְכ֌ַ׀֌ֵך ב֌ְשׂ֞ע֎יך הַמ֌֎שְׁת֌ַל֌ֵחַ. וְהו֌א שֶׁע֞שׂ֞ה ת֌ְשׁו֌ב֞ה. אֲב֞ל א֎ם לֹא ע֞שׂ֞ה ת֌ְשׁו֌ב֞ה אֵין הַש֌ׂ֞ע֎יך מְכַ׀֌ֵך לוֹ אֶל֌֞א עַל הַק֌ַל֌וֹת. ו֌מַה הֵן הַק֌ַל֌וֹת ו֌מַה הֵן הַחֲמו֌ךוֹת. הַחֲמו֌ךוֹת הֵן שֶׁחַי֌֞ב֎ין עֲלֵיהֶם מ֎יתַת ב֌ֵית ד֌֎ין אוֹ כ֌֞ךֵת. ו֌שְׁבו֌עַת שׁ֞וְא ו֞שֶׁקֶך אַף עַל ׀֌֎י שֶׁאֵין ב֌֞הֶן כ֌֞ךֵת הֲךֵי הֵן מ֮ן הַחֲמו֌ךוֹת. ו֌שְׁא֞ך מ֎׊ְוֹת לֹא ת֌ַעֲשֶׂה ו֌מ֎׊ְוֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין ב֌֞הֶן כ֌֞ךֵת הֵם הַק֌ַל֌וֹת:
Mishneh Torah, Repentance 1:3משנה תוךה, הלכות תשובה א׳:ג׳
At present, when the Temple does not exist and there is no altar of atonement, there remains nothing else aside from Teshuvah.
Teshuvah atones for all sins. Even a person who was wicked his whole life and repented in his final moments will not be reminded of any aspect of his wickedness as [Ezekiel 33:12] states "the wickedness of the evil one will not cause him to stumble on the day he repents his wickedness."
The essence of Yom Kippur atones for those who repent as [Leviticus 16:30] states: "This day will atone for you."
ב֌ַז֌ְמַן הַז֌ֶה שֶׁאֵין ב֌ֵית הַמ֌֎קְד֌֞שׁ קַי֌֞ם וְאֵין ל֞נו֌ מ֎זְב֌ַח כ֌ַ׀֌֞ך֞ה אֵין שׁ֞ם אֶל֌֞א ת֌ְשׁו֌ב֞ה. הַת֌ְשׁו֌ב֞ה מְכַ׀֌ֶךֶת עַל כ֌֞ל ה֞עֲבֵךוֹת. אֲ׀֎ל֌ו֌ ך֞שׁ֞ע כ֌֞ל י־מ־יו וְע֞שׂ֞ה ת֌ְשׁו֌ב֞ה ב֌֞אַחֲךוֹנ֞ה אֵין מַזְכ֌֎יך֎ין לוֹ שׁו֌ם ד֌֞ב֞ך מֵך֎שְׁעוֹ שֶׁנ֌ֶאֱמַך (יחזקאל לג יב) "ך֎שְׁעַת ה֞ך֞שׁ֞ע לֹא י֎כ֌֞שֶׁל ב֌֞ה֌ ב֌ְיוֹם שׁו֌בוֹ מֵך֎שְׁעוֹ". וְעַ׊ְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכ֌֎׀֌ו֌ך֎ים מְכַ׀֌ֵך לַש֌ׁ֞ב֎ים שֶׁנ֌ֶאֱמַך (ויק׹א טז ל) "כ֌֎י בַי֌וֹם הַז֌ֶה יְכַ׀֌ֵך עֲלֵיכֶם":