Modim, chajenu meszurim

א"י אז ישיר כו' . ונקדים לפרש הפסוק בתהלים. כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך כו' . פי' שהאדם צריך לתת שבח והודי' על זה גופא אשר זכה לזה שיהי' משבח ומפאר להבורא ב"ה כי החסד הזה גדול מכל החיים והחסדים אשר האדם זוכה שפתי ישבחונך. וזה ג"כ מ"ש טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו יודוך ה' כל מעשיך. פי' זה הרחמנות מכל מעשיו. יודוך כו' שנתן לאדם רשות להודות לו. וז"ש בברכת ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה. האל האב הרחמן המהולל בפה עמו. זה בחי' אב וקודם כל הרחמנות אשר הוא מהולל בפה עמו. אב הרחמן שמע קולנו כו' גם אחר פסוקי דזמרה מברכין ברכת ישתבח כנ"ל. וז"ש בתהלים ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד. כי כביכול הש"י מתרומם ומתגדל ע"י השירות ותשבחות שלו. וז"ש בתפלת מודים על חיינו המסורים בידך וכו' ועל כולם יתברך כו' ומסיים הטוב שמך ולך נאה להודות. ע"ז גופא ההודאה שאנו זוכים להודות. וכזה נשמע מפה קדוש הרב אדומ"ו מו"ה דוב בער ז"ל בפי' הפ' שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלהי. שמזה שוש היינו שמחתי מה שאוכל אשיש בה' שאוכל להביא שמחה בהשי"ת ב"ה. וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה. בזה הדבר בעצמו אמר שירה מה שהקב"ה נתגאה ומתרומם ע"י השירה כי זה חפצו ורצונו שאנחנו בנ"י ישבחוהו כמ"ש הרמב"ן בפ' בא עיקר תכלית כוונת הבריאה שיתקבצו בנ"י בבתי כנסיות ויאמרו אתה בוראנו ולך נאה להודות עכ"ל. וז"ש ובמקהלות רבבות עמך בנ"י כו' כי כן חובת כל היצורים כו' . ובזה פרשתי הכל יודוך וכו' מוציא חמה ממקומה כו' שאומר לחמה דום כדי לשמוע תהלות בנ"י. וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה ע"י השירות ותשבחות שלנו זה גופא הוא חסד גדול חוץ מה שעשה עמנו ניסים סוס ורוכבו רמה בים. אך עוד יש מעלה גדולה ונפלאה מזה שיש כח באדם לעורר בדבריו הקדושים להיות אמרת ה' צרפתהו שכביכול הש"י יאמר עמו. כמ"ש בתד"א יחיד ששונה הקב"ה שונה כנגדו. וז"ש ויאמרו לאמור. שהקב"ה יאמר ג"כ השירה כמ"ש אמרת ה' צרפתהו כמבואר במ"א:

והנראה לומר בזה דהנה במדרש תנחומא פרשה אמור וז"ל בעוה"ז יש להם יצה"ר והם מתייראין מן העבירות לע"ל שאין יצה"ר ממה הן מתייראין הן מתייראין מן הטוב הצפון להם כמו שנאמר ופחדו אל ה' ואל טובו. וגם דברים אלו צריך הסבר להבין הכוונה בזה. והכוונה בזה דהנה יש שני אופני יראה, אחד יראת העונש אשר אם יתבונן האדם מעשיו אשר לא טובים שעברו עליו וכמה גדל העונש אשר יגיע לו עבורם הלא ימלא יראה ופחד, וגם מי שלא חטא כשיתבונן בעצמו היאך טבעו עלול לחטא וכשיסיח דעתו משמירת גופו ילכד בפח היצר הטמון בלבו ימלא יראה, ויראה זו באה ע"י היצה"ר דאם לא היה היצה"ר בעולם הלא לא היה מקום ליראה זו כלל, ומציאת היצר גורם שימצא יראה זו ויראה זו רחוקה מאד ממידת האהבה דאהבה באה כשיתבונן האדם בחסדי ה' על ברואיו ואז לא יהיה לו יראה ורק כשיתבונן בעונשיו יתחדש לו בלבו יראה זו. ויראה זו יוכל להמצא גם מפני בו"ד דמי שהוא במקום גדודי חיות ולסטים ומפני מי שהוא חזק ממנו יתיירא ממנו. ובחי' זו הוא בחי' מלאכה דהיינו התחדשות עונש שלא היה לו מקודם וכמאמר שהבאנו דפורעניות רשעים נקרא מלאכה. אמנם יש אופן אחר כשנקבע בלב האדם האמונה הגמורה במה שמבואר לעיל אשר בכל רגע השי"ת מהוה לכל העולם יש מאין ממש ואם לא יהיה מהוה אותם רגע אחד יהיו אפס ותוהו הלא אז ג"כ תפול עליו היראה והפחד. והוא כדמיון אדם שנפל בים ובא אחד ומחזיקו בידו שלא יטבע ואם רק ירף ממנו מלהחזיקו הלא יטבע הלא אז יגיע לו האהבה להמחזיקו וגם היראה ממנו שניהם ביחד וכל מה שיתבונן בהטובה שזה עושה עמו כן תגדל עליו היראה והפחד ממנו. ויראה זו קשורה באהבה לא יפרדו. ועל בחינה זו אנו אומרים בשמ"ע ועל חיינו המסורים בידך וכמש"ל. ויראה זו נקרא יראת ה' יען כי יראה זו מיוחדת רק מפני ה' ואין לה מקום מוצא מפני בו"ד. ויראה זו היא מבחינת שבת וכמו שנתבאר דשבת מורה על זה. ועל יראה זו באה ההבטחה שישיגו אותה כל ישראל לע"ל בימי המשיח. דעד עתה הרי בחינה זו אינה נרגשת בחושי האדם והיא כעת רק בגדר אמונה ובהסח הדעת כרגע נשכחת מלב האדם ורק הצדיקים גמורים זוכים לה באמונתם הטהורה עד שנקבע בלבם ממש כמו הרגשה חושיית. אבל לע"ל יורגש בחוש לכולם כי הוא יתברך מהוה הכל בכל רגע וכי כל הברואים והעולמות והנמצאים נצרכים לטובו שיהיה מחזיקם ומזה יגיע להם הפחד. וזהו שאח"כ (הושע ד') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו, ביאור הכתוב דיפחדו אל טובו אחרי שיהיה מורגש לכולם בחוש בחינה זו כי הם נצרכים לטובו בכל רגע כמש"ל. וזהו כוונת מדרש תנחומא הנ"ל דבעוה"ז שיש יצה"ר הם מתייראים מן העבירות וזהו יראה ראשונה הנ"ל אבל לע"ל שאין יצה"ר יקויים בהם ופחדו אל ה' ואל טובו. ויש עוד אופן שלישי והוא יראת הרוממות אשר בהתבוננו גדולתו יתברך תפול עליו אימה. ועל ג' בחינות אמרו בזוהר יראה דאית לבר נש למדחל מקמי מרי בגין דאיהו רב והוא יראת הרוממות, ושליט והוא יראת העונש, עיקרא ושרשי דכל עלמין דהוא מהוה לכל הנמצאים. ובאמת דכל האופנים נצרכים דלא כל העתים שוים להאדם להנצל מפתיו של היצר, ואם יכול לנצחו בהתבוננו מרוממותו יתברך מה טוב ואם רואה שעדיין לא ניצל ממנו יתבונן בזה אשר גם עתה ברגע זו שרוצה לחטוא בה השי"ת מהוה אותו ואם לא יחזיק בידו הוא אפס ותוהו, ואם עוד לא נצחו יתבונן ביראת העונש. ולהג' בחי' הללו כיונו בברכות (ד' ה') לעולם ירגיז כו' לא נצחו יעסוק בתורה דעל ידה יגיע לרוממות, לא נצחו יקרא ק"ש וזהו דה' אחד ואין לשום דבר מציאות בלתו. לא נצחו יזכיר לו יום המיתה והוא יראת העונש:

וזש"ה אבל אנחנו עמך כו' בני אברהם כו' שהם המשיכו לנו נשמות ממקום הנצחיות ובהכרח יש לה השארה אחר סבלה העונשים המגיעים לה כיון שהיא בטבעה נצחיית, וז"ש לפיכך אנחנו חייבים כו' על מה שהמשיך נשמותינו ממקום החיות והנצחי וזה לנו בירושה וזה מה יפה ירושתנו כו' וזרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי שאחרי ככלות רוח הטומאה מהארץ בהכרח תעלה הנפש למקומה אשר חוצבה ממנה, משא"כ נפשות עו"ג מצד עצמם אין בידם נצחיות וצריך לגרום לה השארה ע"י מעשיו, לכן בעוסקו בדברי הבלי עולם הזה היא בטלה והבן. וזהו ג"כ ענין מודים אנחנו לך כו' על חיינו המסורים בידך ר"ל שחיות שלנו מסורים תמיד בידך ומידך ניתן לנו ממקום הנצחיות וע"י זה בהכרח יש לנו השארת הנפש וכאמור.

ואומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלהינו - כת"ר. ואלהי אבותינו - חו"ב. על חיינו המסורים בידך - חו"ג. ועל נשמותינו הפקודות לך - ת"ת. ועל נסיך שבכל יום עמנו - נ"ה. ועל נפלאותיך וטובותיך - יסוד ומלכות. הרי כולם מלמעלה למטה דרך פרט, אח"כ חוזר וכולל אותן דרך כלל, הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך - הם נה"י ומלכות בכלל, הרמוזים בה' של הטוב. והמרחם כי לא תמו חסדיך - הם חג"ת, כי מעולם היא מלכות שנקראת עולם. קוינו לך - בת"ת. ועל כולם יתברך - מצד בינה. ויתרומם - מצד חכמה. ויתנשא - מצד כתר. הרי שהחתן וכלה ושושבינן כולם למעלה, עד שמושיבין הכל לחופה בבית אביה ואמה, ונשארו החתן והכלה לבדם למעלה לזיוג. וזהו וכל החיים יודוך, הם הו"ק ח"ג נה"י, והדעת בכלל הו', ועתה הוא סוד הזיווג, וצריך לישב באימה וביראה וברעדה, לפני מלך ומלכה, להוריד פניו למטה בהכנעה גדולה. וזהו ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב, בסוד השושבין, שהוא יסוד הנקרא טוב, בא"י הטוב שמך ולך נאה:

ואמר אדוני יהו"ה אתה החילות. להורות לנו שסדר תחנתו ביותר נאות שאפשר. ולזה התחיל באדני שהוא מקום מוכן להתחנן והוא שער ליכנס בו. ולכן אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד במילואו עולה כמו תרע"א. ואחר שנכנס בשער השמים. עולה עד שערי תשובה שהיא יהו"ה בנקודת אלהים. וזהו ה' אלהים אתה החילות. כי שם התחלת כל דבר. ואמר את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל. התחיל לסדר תפילתו ולצרף עצמו עם זכות האבות. כי מכאן הוציאו וסדרו שלשה ראשונות כנגד אברהם יצחק ויעקב. וזהו גדלך כנגד מדת אברהם אשר לו מדת החסד והגדולה. ואת ידך החזקה כנגד אתה גבור והוא כנגד יצחק אשר לו זרוע עם גבורה. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד אתה קדוש ושמך קדוש כנגד יעקב דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. וכנגד ה' אלהים אנו אומרים ה' שפתי תפתח. שהוא כנגד שער השמים והוא פתח עינים. ואחר שאני בזה המקום פי יגיד תהלתך. ימשיך תהלתך למטה. כתרגום משכו נגידו. וכן בכאן סדר התנאים הראויים לכל המתפלל או מבקש דבר מהשם והם שלשה. האחד שיבקש שאלתו מצד החסד והרחמים ולא יחשוב שהוא ראוי לכך. וזהו את גדלך שהיא מדת טובתך שעשית לי מצד החסד אע"פ שלא הייתי ראוי. והשני שצריך שיחשוב וידע שלו היכולת הגמור בהיותו אל גבור ויש לו יכולת להשלים שאלתו. וזהו ואת ידך החזקה. והשלישי שיש לו לחשוב ולידע שאין אחר בעולם שיוכל להשלים שאלתו ולא למחות ביד השם לעשות מה שירצה. וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ שיוכל למחות בידו. ואחר שסידר שבחיו של מקום. התחיל לבקש צרכיו. וזהו אעברה נא ואראה. וזהו כנגד ברכות אמצעיות. ואלו השלשה תנאים כלולים בשלשה ראשונות. כנגד הראשונה שיש לו לשאול על צד החסד. היא ברכה ראשונה שאומרים בה אל עליון גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות. ואם תמו חסדי אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו. וכנגד השנית של היכולת. אנו אומרים אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים בענין שלו היכולת הגמור. וכנגד השלישית שיש לו לידע שאין מי שימחה בידו. אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. לפי שכולם תחת ממשלתו וכולם תלויים בו והוא אינו תלוי בהם. כאומרו אין קדוש כה' כי אין בלתך. והלא דבר ידוע הוא. אבל פירשו בזוהר אין קדוש כה' והטעם כי אין בלתך. לפי שאין לאחד מהם מציאות וקיום בלתך. ואתה קיים בעצמך בלי שום אחד מהם. ואחר זה אנו שואלים צרכנו. אתה חונן וגו'. וכן סליחה ופרנסה וכיוצא בזה. ואחר כך אנו אומרים ג' אחרונות בהזכרת שבחות. והם מכוונים כנגד ג' ראשונות. כנגד החסד רצה ה' אלהינו על צד הרצון והחסד. וכן ותהי לרצון תמיד. וכן ותחפוץ בנו בשובך לציון ברחמים. כי כל זה על צד החסד. כנגד היכולת אנו אומרים מודים אנחנו לך ה' צור חיינו ומגן ישענו. כנגד הגבורה על חיינו המסורים בידך. כנגד מחיה מתים ועל נשמותינו הפקודות לך. וכן כל הברכה יורה על זה. וכנגד השלישית של האל הקדוש ואין מי שימחה בידו. אנו אומרים שים שלום טובה וברכה. אחר שלך היכולת ואתה עושה שלום במרומיך. המשל ופחד עמך ואין מוחה בידיך. אח"כ פוסע שלש פסיעות לאחוריו. לרמוז שיש לו להאמין באלו השלשה דברים שאמרנו. שהשם רב חסד ואמת. ולו היכולת והגבורה. ואין מי שימחה בידו. ואני (כופר) [נרתע] ושב לאחורי כמי שחושב שאין לו לשאול על צד החסד. ושאין לו יכולת. או שיש אחר מי שימחה בידו. ומאלו השלשה כוונות אני נרתע ושב לאחורי. ולכן אני עושה שלשה פסיעות לאחורי. להורות שאני עוזב אלו השלשה כוונות ואני שואל על צד החסד ויודע שיש לו היכולת ואין מי שימחה בידו. וכל זה רמוז במה שאמר ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה: