Ner Mitzvah, Volume II 25נר מצוה, חלק ב כ״ה
אבל על דברי הר"י והרא"ש יש לשאול, לפי מה שפסקו הר"י והרא"ש ז"ל, דכיון שאין אנו מדליקין מבחוץ, אין להקפיד על שיעור זה. קשיא, דכיון דאמרינן (שבת כא:) נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעליה, מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה, מניחה על שלחנו, ודיו, עד כאן. והרי כאשר אי אפשר לו להניח מבחוץ, מניח אותו על שלחנו, ולא אמרינן כיון שאין כאן פרסומי ניסא, אין כאן מצות הדלקה כלל, ולא ידליק, רק אמרינן דעל כל פנים הוא מדליק. ואם כן למה (-לא-) אמרינן דאם כליא רגל מן השוק, ולא יוכל להדליק שיהיה כאן פרסומי ניסא, לא ידליק. והרי סתרי אהדדי; דכיון דאמרינן דהיכא דאין יכול להדליק מבחוץ כלל מפני הסכנה, דמדליק בפנים, אם כן מזה נלמד גם כן היכא דלא הדליק עד דכליא רגל מן השוק, על כל פנים ידליק, אף על גב דליכא פרסומי ניסא. אלא אם נאמר שנויי דחיקה; דהיכא שאינו יכול להדליק, כגון דהוי סכנה, מניח על שלחנו אף על גב דלא הוי פרסומי ניסא, וזה כיון דאי אפשר משום סכנה, עקרו חכמים לתקנתם שתקנו שיניח מבחוץ, ומניח על שלחנו. אבל היכא דמצי להדליק מבחוץ, רק שעבר הזמן, לא אמרינן בזה דהוי כאילו עקרו חכמים תקנתם שתקנו להדליק מבחוץ, כיון שהיה לו להדליק בזמן דאיכא פרסומי ניסא. ותירוץ הזה דחוק מאד, כי לפי הנראה הסברא היא איפכא; היכא שעבר זמן הדלקה, דהיינו דכליא רגל מן השוק, מכל מקום לא כליא רגל מן השוק לגמרי, ואפשר כי עדיין יש רגל בשוק, שעדיין הם עוברים ושבים קצת, ואפילו הכי אמרינן דאם עבר הזמן, אינו מדליק. כל שכן דהיכא דאיכא סכנה, ולא יכול להדליק כלל מבחוץ, דאין מדליק כלל. ועוד, היכא שלא הדליק על ידי אונס דכליא רגל מן השוק, למה לא ידליק, כיון שאירע לו אונס.
Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Ner Mitzvah, Volume II 244פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה, חלק ב רמ״ד
(244) כי אז אין שום פרסומא ניסא. וחזינן שדעתו היא שאין פרסומא ניסא כלפי אנשי בית, ודלא כרשב"א שהובא בהערה 242. ונראה ביאור סברתו, על פי דבריו בנתיב הלשון פ"ז [ב, עז.], שכתב שם שהמדבר לשון הרע על חבירו בפני חבירו, אינו עובר על איסור הלאו דלשון הרע. וביאר זאת בזה"ל: "שכאשר הוא לפניו יכול להכות אותו ולהרגו... רק שלא בפניו, דבר זה תולה בלשון דוקא, והוא שנקרא 'לשון הרע', דוקא בלשון". ופירושו, שכאשר התורה אסרה לשון הרע, האיסור נאמר כאשר הפגיעה בחבירו היא דוקא אפשרית על ידי הלשון. אך כאשר עומד לפניו, הרי הפגיעה בחבירו אפשרית גם בשאר האופנים, ואין הפגיעה דרך דיבור אלא היכי תמצא אחת מני רבות לפגוע בחבירו, ובכגון דא אין כאן פגיעה היחודית לדיבור, ולכך אינה נכללת באיסור לאו דלשון הרע. [וראה בגו"א בראשית פי"ד אות טו בתירוצו השני, ושם הערה 37, שנקודה זו ממש נתבארה שם בהקשר אחר.] והוא הדין לגבי "פרסומא ניסא"; פרסום הנס שייך רק כלפי אלו שלולא הפרסום לא היה ניתן להשמיע או להראות להם את הנס. אך כלפי אנשי ביתו, הרי אף ללא הפרסום [הדלקת הנרות], היה יכול להודיע להם את הנס באופנים שאינם בגדר פרסום [לדבר אתם על הנס, וכיו"ב]. ולכך מעשה הדלקת נרות בתוך ביתו אינו אלא היכי תמצא אחת מיני רבות כיצד להודיע את הנס לאנשי ביתו. וכאשר המעשה אינו יחודי לתכליתו, אלא שניתן להגיע לאותה תכלית גם באופנים אחרים, שוב אין הוא המעשה היחודי שעליו נקבע מה שנקבע. ודו"ק. אמנם לפי זה צ"ב מהו פרסום הנס שיש בארבע כוסות [פסחים קיב.], הרי שם בפשטות זה רק בפני בני הבית. וצ"ע. וראה הערה 263.