Hamevasel besabat chakira

ואנו מוצאים מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בשחט בסכין של ע"ז בהמה מסוכנת, שדעת הרמב"ם בפ"ז מהלכות עכומ"ז (הלכה י"ט), דגם בדיעבד אם שחטה הרי זו אסורה, והרא"ש סובר, דבדיעבד מותרת ול"ד לנטל ממנה עצים והסיק בו תנור חדש דאסור בהנאה, או באפה בו את הפת שהפת אסורה, משום שכל הדבר נעשה באיסור, אבל כאן הרי עצם הבשר לא נעשה באיסור ורק מעשה החתיכה של השחיטה היתה באיסור ובשביל זה אי אפשר לאסור את כל הבהמה.

ר' חליעזר שם בשם ר' יוסי אמר מפני האסטנוסות ברכ"ו במטעמים ע"כ נ"ל פירושו מי שהוא איסטניס ובימי החול אינו יכול לאכול מאכלים צוננים או חמין והטמונים מיום אתמול לשבת ובטבע איסטניסותו מזיקים לו מאכלים כאלה בחול בשבת לא ידאג ע"ז יאכלו ענוים וישבעו. דהנה ביר"ך השי"ת את יום השב"ת שיהי' במאכלי' הנזמנים בשבילו טעם מטעמים ומעדנים ורווחא לבסומי שכיח (הגם שהאדם שבע ביותר ומזיק לו אכילה גסה עכ"ז כיון שנותנים לו מעדנים. אוכל ושבע ודשן ואין מזיק לו) כ"ה לענין מאכלי שב"ת. הגם שמאכלים כאלה הטמונים מיום אתמול מזיקים לגוף בימות החול. כיון שהם נטמנים לשבת שורה בהם הברכ"ה שיהיו מבוסמים. וטעמם כמעדני מלאכים ערבים לנפש ולגוף ומי שהוא מאמין לדברי חכמים יבחין זה ג"כ בחוש הנראה לעין בכל איש הישראלי אפילו החלושי כח: משא"כ המתפלספים אשר ערב לנפשם לחם שקר ואינם מאמינים לדברי חכמים. מאכלי שבת להם כמו שער בנפשם. ויפה אמרו קדמונינו אשר שרתה עליהם רוה"ק אמרו בודקין אחריו שמא מין הוא. ועיין בבעל המאור שכתב מי שאוסר חמין הטמונים לשב"ת יתעסקו בו עממין והאוכל למעדנים מאכלים הנהוגים בישראל להטמין לשב"ת יזכה לתחי' עיי"ש. ושפטו זה לפרש הברכ"ה על מאכלי שב"ת אפשר למדו זה ממשאחז"ל שהית' הברכ"ה מצויה בלחם הפנים. וכל זמן שהיתה הברכ"ה מצוי' כל כהן שהגיע לו כפול היה שבע ומעודן ואפשר למדו ג"ש לח"ם לח"ם (כידוע לבקי בשותא דרבנן במדרשות שעפ"י הרוב דרשותיהם מקובלות בג"ש) כתיב בשבת לח"ם משנ"ה וכתיב התם לחם פנים לפני וכו' מה התם ברכה אף בלח"ם שבת ברכה (הסעודה נק' ע"ש הלחם) ומדכתיב כאן סתם ויבר"ך ולא פירש מהו הברכ"ה. סמכו על ג"ש המקובלת שהברכ"ה הוא במאכלים הנזמנים לשב"ת. לפ"ז צריכים לפרש ויקדש אותו עפ"י משארז"ל. המבשל בשב"ת אסור המאכל באכילה (ולמאן דס"ל בהנאה) דכתיב כי קודש היא לכם מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת וכו' ויוצדק שפיר לפי"ז. ויברך אלקים את יום השביעי. א"ת לרבות הטפל ליום הז' היינו יום הששי בו רבו במטעמים היינו כשמבשל ביום הששי לצורך שב"ת ויקד"ש אותו. משא"כ אות"ו בעצמו קידש. היינו כשמבשל בשבת עצמו נאסר המאכל כקודש. עיין ברש"י פ' תצא. פן תקדש המלאה וכו' מפרש רש"י. פן תקד"ש כתרגומו תסתאב. כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו ל' קודש (כי עיקר תיבת קוד"ש פירושו דבר הנבדל נ"ל) כמו אל תגע בי כי קדשתיך. ודי בזה כעת: